רוץ ביבראס, רוץ!

ביום חמישי באישון לילה, רגע לפני השינה, עצמתי את עיני, ומחשבותיי החלו עפות למחוזות רחוקים. עקב צפייה מרוכזת מדי בסדרה "גיבורים", דמיינתי כי רוח הקודש נחה עליי ומעניקה לי כוחות על בדמות כושר גופני עילאי - מצבורי אנרגיה מטורפים בהם אני משתמש בכדי להפוך לקשר האחורי הטוב בעולם. אני רץ לשטחים "מתים", מבצע תנועה תמידית ללא הכדור, מכסה שטחים, סוגר קוי מסירה, תומך בהתקפה, חוזר להגנה ובאופן כללי לא מפסיק לרוץ באינטנסיביות במשך 90 דקות.

בבוקר כשאני מתעורר, אני מגלה לצערי שהמציאות שונה לחלוטין: אני עדיין מאמן כדורסל בליגה א', שלא מוצא כל צורך לרוץ לשום מקום. באמת שריצה נראית כמו דבר נפלא ויש אומרים שהיא אף טובה לבריאות. פעם גם ניסיתי לרוץ, צפייה ב"פורסט גאמפ" גרמה לי לנסות ולשכנע את עצמי שזה יכול להיות כיף, אבל האמת המרה היא שאני פשוט לא אוהב לרוץ ולכן אני משתדל שלא לרוץ. במשחקי הכדור אני כן משתדל לשחק, בכל זאת במסגרות החובבניות בהם אני משתתף, אין צורך לרוץ יותר מדי.

גם בליגת העלאק הישראלית בכדורגל לא רצים. כמוני, הם מבינים שהריצה קשורה למקצוע האתלטיקה ולא למשחקי הכדור, ולכן הם עושים את הבחירה הנבונה והנכונה ומשחקים בעמידה. כל קבוצות הליגה משתפות פעולה בהסכם ג'נטלמני (על פי הקוד האתי במשחקי הגביע, לקבוצות הליגות הנמוכות מותר לרוץ ומכאן ההפתעות), הקהל, זה שכבר נאות לצפות בשעמומונים, מסונוור מאהבתו לקבוצה ומאשתו של הבלם ביציע, והחבר'ה על הדשא ממשיכים לעמוד ולהתמסר. אין פלא שאנחנו טוענים שנים שהכדורגלן הישראלי מצטיין ביכולתו הטכנית - הרבה יותר קל לבצע פעולות טכניות בעמידה מאשר בריצה. אתמול בבלומפילד זה היה קצת צורם, משהו לא הסתדר, כנראה שאף אחד לא עדכן את הצרפתים בסידורים הטכניים, הם התחילו לרוץ כמו שרצים בצרפת ובפולניה, וחברינו באדום המשיכו לעמוד. אפילו טלקיסקי, שיש המספרים כי נהג לרוץ בילדותו בבולגריה, קיבל שכל והוריד מהלך. בדקה השביעית, אחרי האחד אפס, הצרפתים הנמרצים ראו כי טוב, ישרו קו, עברו גם הם לעמידה וישמו את מה שאני כבר טוען שנים: אם אף אחד לא רודף אחריך, אז לאן יש לך לרוץ?

הרבה משחקי כדורסל ראיתי בחיי עד כה, אולי יותר מדי מכיוון שאת רובם אני לא זוכר. אחד שכן הצליח להחרט בזכרוני וכנראה גם לא יעזוב אותו בזמן הקרוב, הוא ניצחונה של נבחרת ישראל על צ'כיה (סגנית אלופת אירופה דאז) במסגרת מוקדמות אליפות העולם 1986. זה היה ניצחון מסל בשניה האחרונה של מיקי ברקוביץ'.

שימו לב ל "דז'ה וו" : גם אז הוגרלנו לבית אחד עם צ'כיה ואנגליה, וגם אז חטפנו בראש במשחק החוץ בצכיה (22 הפרש). כמו הפעם, גם אז היינו זקוקים לנס (אנגליה ניצחה את צכיה) וכמו אז, גם הפעם המשחק האחרון והמכריע הוא נגד צ'כיה בבית. מישהו צריך סיבה טובה יותר מזו בכדי להגיע להיכל ביום שבת?

ואחרונה חביבה, שהרי בכל זאת בשבילה התאספנו כאן, הפועל אוסישקין שתלבש היום (שישי) לראשונה את בגדיה החדשים במופע הבכורה שלה לקראת עונת 2008/2009, במשחק אימון נגד א.ס רמה"ש. (17:00, אולם קריית הצעירים ברמת השרון).