השתיקה העיקה על כל יושבי החדר. לא בכל יום מזדמן לראות אדם בריא גוף, בעל מעמד ציבורי ועוצמה רבה, שמגיע לסף דמעות. אתם חבריי הקרובים ביותר", אמר אבי לוזון בקול שבור, ניסיתי כבר הכל ואני מרגיש שזה אבוד, נראה שאין פתרון לבעיית האלימות במגרשים. אתם יודעים כמה אני סולד מביריונות והתלהמות".
עמנואל הלפרין הניח את כוס הפטיט-סירה, ובתנועה עדינה ניגב עם המטפחת הלבנה את קצות שפתיו. "כמדומני היה זה הפילוסוף הצרפתי פייר בייל שאמר כי 'המצפון צריך להיות שליטה היחיד של רוח האדם', והדמעות מלמדות על כך שמצפונך אינו שקט", אמר איש הטלוויזיה הוותיק בקול חרישי, "אם כך, סימן שיש עוד עבודה לפניך, ובטוחני שמצפונך לא ייתן לך מנוח". לוזון השפיל מבטו. "הנך צודק עמנואל, מצפוני מייסרני וגם אורח החיים הכפוי לא נותן לי מנוח. ידוע הוא שכדורגל הוא ספורט עממי, וקוד ההתנהגות הנהוג במגרשי ארצנו, חושף אותי לזוועות ש...אני...". אנחתו של יו"ר ההתאחדות ביטאה את אשר על לבו.
"אתם אינכם נעים במעגלים התרבותיים בהם אני נע, ואינכם מתחככים בהמון", המשיך יו"ר ההתאחדות, "התכתשויות, נהמות, קללות, חזיזים, ילדים שנרמסים, הכדורגל שלנו זרוע אלימות, ואיני מצליח...חשקה נפשי שאדם יגיע לאיצטדיון כאילו שהוא יצא עם בת זוגו לתיאטרון או לאופרה".
הד"ר אבשלום קור חדל מכתיבתו הנמרצת והצטרף לשיחה. "חבריי, אני יודע שאף פעם לא אהבתם את היותי חומד לצון, אך לטבח לא נלך כצאן, אחרת יהיה כאן אסון, ואתה אבי תשלם על כך ראשון. בקיצור, צץ לי רעיון". עיניו של לוזון אורו והוא חיכה למוצא פיו של ידידו הוותיק.
נפגש בסיבוב
"במסכת אבות נאמר 'אמור מעט ועשה הרבה', לכן אני מציע אבי, שאתה עצמך תנהג בסוג כלשהו של אלימות, אמר קור. "הרי כל השנים נהגת למופת, היית אביר הנימוסים וההליכות, אך אם תנהג באלימות וינקטו נגדך הליכים תוכל בעזרת הספין לזעזע את אמות הספין. ההמון יבין שאפילו אישיות נכבדה כמוך אינה עומדת מעל החוק ובתי הדין. כך כולם יראו וייראו". הלפרין התלהב, אך פניו של לוזון נפלו. לא לנער הזה פיללתי". השניים ניסו לדבר על לבו עוד שעה ארוכה, אך לוזון סרב בתוקף.
במסדרון ההתאחדות, מתחת לתמונתו של שחקן העבר ניסים ברדה, פנה הלפרין לקור. "היה זה וולטר הצרפתי שאמר 'קיים נבל שעבורו אנו מקריבים הכל, והנבל הזה הוא העם', על כן נאלץ את אבי (במילרע) לקום ולעשות מעשה". בת שחוק התפשטה על פניו של קור, והוא טווה את תכנית הפעולה. "עמנואל רעי, הרי אתה יודע שחברנו אבי אינו כובש את יצרו במקרים מסוימים. ליהודה ברקן יצאו מוניטין של מומחה בעניין, והוא יהא לנו לעזר".
נפגש בספארי
בשבת הגיע לוזון נרגש כולו, למפגש הנוער בין קבוצתו האהובה מכבי פתח תקוה, ליריבתה הפועל כפר סבא. שחקני כפר סבא שיחקו בנוקשות ומרגע לרגע לבו של לוזון התמלא זעם. הוא לא ידע שלידו ישב יהודה ברקן, מחופש לרב, כשלצדו דנוטה המחופשת לתיירת גרמנייה. "מה זה זה", חיממה דנוטה את האווירה ביציע, תוך שצמותיה הזהובות התנופפו ברוח, "זה שופט רע. הם פוצעים את הכחולים". ברקן, ששלח את מושון להתחזות לשופט שירן זילברמן, הורה לו להחמיר עם הפתח תקוואים. מושון, שלא טרח להתחפש משום שפניו של זילברמן היו מוכרות בקושי למשפחתו, מילא אחר ההוראות, הרחיק שני פתח תקוואים ופסל שער לזכותם. לבו של לוזון חישב להתפוצץ, ולאחר עוד שריקה שגויה, רבדים של אטיקט התפוגגו, ויצאה מגרונו שאגה: "אתה זבל, אתה אפס".
שתי שורות ממעל עיווה הלפרין את פניו בגועל למשמע המילים, אך ידע, כמו גם קור, שהמטרה הושגה. את זילברמן, שותף סוד שישב עמם ביציע, כלל לא עניין שמשרתו בסכנה, ומבטו היה מרוכז רק בדנוטה. "עכשיו בית הדין של ההתאחדות יחשוף את שיניו, יעמיד את היו"ר לדין וכולם יירתעו ממעשי אלימות כי שלהבת נפלה בארזים", אמר קור להלפרין, תוך שהוא מתאמץ להחניק את בת בצחוק למראה המתיחה המוצלחת". מושון, כלומר זילברמן, ציין את הדברים בדו"ח השיפוט, והארץ רעשה.
מי נתן את ההוראה?
לוזון הסתובב בוש ונכלם. הוא ידע שמישהו לחץ על בלוטות הרגש שלו, וגרם לו להתנהג כפי שלא התנהג מעולם. "דיברתי עם הקוונים, אבא", אמר ייטב לוזון, מאמן הנוער, "והם אמרו לי שהם לא שמעו כלום". לוזון חש הקלה. "אל תדאג ייטב, כבר שמעתי שהדו"ח לוקה בחוסר דיוקים והתובע, שלום אבן עזרא, מכיר אותי שנים ובזכותי בנו מכיר את מסדרונות ההתאחדות. אני לא אשחק לידיהם, אני יודע מי רוצה לשים אותי ללעג וקלס. ככל שנקדים לטפל בזה, כן ייטב", אמר לוזון והרים טלפון לשטרן חלובה.
"אתה גורם לי נזק עוד מהסיפור ההוא עם גיא לוזון, מי נתן את ההוראה?", זעק היו"ר לשפופרת, וחלובה גמגם. "באמ'שך אבי, הייתי בכלל בחו"ל, רק היום עדכנו אותי בפרטים. בחייך אבי, אתה מכיר אותי, אני לא כזה. נראה לך שאני מסוגל ליצור כזו פעולה מתוחכמת? אני כולה שטרן מחולון, בקושי להגיד 'צפרירים' אני יודע".
בינתיים "מעריב" יזם בדיקת פוליגרף, ומושון שלנו עמד בה בכבוד, ונמצא דובר אמת. לפליאתם של קור והלפרין, אף אחד לא הודה כי שמע את לוזון מקלל, והתיק, שהועבר לטיפול תובע ההתאחדות, נדחה לאחרי החגים. המחסור המפתיע בעדים הפך את הסיפור למלחמת גרסאות אישית בין היו"ר במשקל כבד למושון-זילברמן במשקל נוצה.
חייך, אכלת אותה
אבי לוזון ורעייתו יצאו מבית האופרה, אל הצינה שבחוץ. אבי היטיב את מעיל הגשם הארוך, כשלפתע שמע קול מוכר מאחור. "אבי, אני שמח לראותך, הרבה זמן לא נפגשנו", שח עמנואל הלפרין לחברו. "הו...עמנואל...אני מקווה שגם אתה נהנית מ'לה טרוויאטה', היה נהדר לא?", השיב לוזון תוך הדגשת המילים. הלפרין ניחש שהיו"ר לא דיבר רק על הביצוע, אלא ברוב שנינותו ועוקצנותו גם כיוון לפירוש שמה של האופרה באיטלקית: "הסוטה מדרך הישר".
הלפרין עמד נבוך. "שמע", אמר לו לוזון, "אתה ואבשלום פגעתם בי מאוד". "אבי...היינו בטוחים שזה יצליח, ואז היית אומנם משלם על כך במשרתך, אך הכדורגל הישראלי היה מציל עצמו מאלימות מילולית ופיזית. הרי בית הדין של ההתאחדות שלך קונס קבוצות ומטיל עונשים למי שנוהם כלפי זרים, וחשבנו שהמקרה שלך יעביר מסר ברור לכל קבוצות הליגה ובעליהם. אתה יודע שטובת הכלל היא מעל הכל".
לוזון לא ענה, וניכר בו שהוא עדיין פגוע. "מדמוזל, בון סוואר", קד הלפרין לרעייתו של היו"ר. "רק תגיד", פנה לפתע הלפרין, רגע לפני שעמד ללכת, "איך זה שבסוף זה נגמר בלא כלום?". חיוך דק נמתח על פניו של לוזון. "איני יכול לפרט לך את המהלכים שנקטתי...רק אומר שכמו בסרטיו של יהודה ברקן, גם בהתאחדות הכל מבוים".
* לא מיותר לציין שמדובר בכתבה בדיונית, שהקשר בינה לבין המציאות הוא כמו המרחק בין סרטיו של ברקן לזכייה בפרס האוסקר.