יום ששוני הוא יום אסוני

צביקה שרף הוא הפטריוט הגדול ביותר בכדורסל הישראלי. בניגוד למרבית המאמנים, שמפנים את עיקר זמנם ומרצם להתקדמותם האישית, לשרף באמת אכפת מהתפתחותם של מאמנים ושחקנים צעירים ומעתיד הענף. הוא נלחם למען שכרם של מאמני הנבחרות האחרים, שולח מאמנים להשתלמויות בחו"ל, מסוגל להתווכח שעות על מבנה הליגות בקט סל ובילדים ולא התבייש להדריך בעצמו את נבחרת הנוער בתחילת שנות ה-90', כשכבר היה איש מקצוע ותיק ומבוסס. לכן, המצב שנוצר ערב המשחקים המכריעים מול בוסניה וצ'כיה מצער כל כך: נכון לעכשיו, האינטרסים של שרף ושל הכדורסל הישראלי מנוגדים.

כי אם ישראל תנצח בשני המשחקים, וזהו תסריט לא בלתי סביר, היא עשויה להשתחל איכשהו למשחקי ההזדמנות האחרונה. במידה שתסריט זה יתממש, היא תסיים את הקמפיין באווירה טובה, שרף יתייצב באולפן טלוויזיה ויסגור חשבון עם מבקריו ואיגוד הכדורסל עשוי להשתכנע להשאירו בתפקיד שנה נוספת. אחרי הכל, זה בדיוק מה שקרה בקמפיין המוקדמות הקודם של ישראל תחת שרף, שהיה מביש לא פחות.

אלא שהעפלה נוספת להזדמנות האחרונה כבר תהיה בגדר רמאות של ממש. גם שני ניצחונות על היריבות הבינוניות, לא ימחקו את האמיתות הקשות שנחשפו בשבועיים האחרונים על מצבו ויכולותיו של השחקן הישראלי, למרות שהמשחקים האלה לא חידשו דבר למי שעוקב אחרי הענף בשנים האחרונות. מדי שבוע אנחנו נחשפים למגבלות השחקנים הללו בליגת העל, מבחינים כיצד הישראלי המוביל של מכבי תל אביב כבר לא בקליבר של קטש או ברקוביץ', כיצד חבורת הישראלים הבכירה של הפועל ירושלים לא מסוגלת להוביל אותה אפילו לפיינל פור, כיצד מאיר טפירו, שהיה מחליף בנבחרת עד לפני מספר שנים, הופך ככל שהוא מזדקן לשחקן הטוב בארץ, פשוט כי כל מי שהיה מסביבו פרש בטרם עת.

כדי שמשהו ייעשה בנידון, צריך לקרות דבר דראסטי. הכלכלה האמריקאית פעלה במשך עשרות שנים על סמך הנחות יסוד שמתמוססות בשבוע האחרון. אחרי שיוסקו המסקנות, יתבצע תיקון והמערכת תבנה עצמה מחדש. גם הכדורסל הישראלי זקוק לאירוע מכונן וטראומטי שיוביל לשינוי. אולי אם הנבחרת לא תמתין עוד קיץ בציפיה עקרה לטורניר ההזדמנות האחרונה, מישהו ייתן את הדעת על ההשפעות ההרסניות של ליגת בתי הספר; על העומס העצום שמוטל על שחקנים צעירים ושגרם בעקיפין לכך שעודד קטש וליאור ליובין, בני ה-33 וה-31 בהתאמה, הדריכו אתמול את גליל/גלבוע במקום להתכונן למשחק מול בוסניה; על המשכורות הזעומות של מאמנים בגילאים צעירים; ועל העובדה שלמרות שיטות אימון מתקדמות יותר, כבר לא מגדל הכדורסל הישראלי כשרונות טהורים כזלוטיקמן, ג'מצ'י ודורון שפר.

על אף חומרת המצב, ספק אם ביום ראשון הקרוב תצא המהפכה לדרך. איגוד הכדורסל עני ומסואב, המאמנים הישראלים הבכירים לא ידהרו חזרה על סוס לבן מרוסיה ומבולגריה כדי להדריך את הנבחרת תמורת סכום זעום וככל הנראה לא תכונס ועדת חקירה לבדיקת ההידרדרות. ועדיין, כדאי לקוות שהכישלון יביא לתחילתו של חשבון נפש. לכן, ניצחונות מול בוסניה וצ'כיה חשובים בעיקר לכבודו ולמורשתו של צביקה שרף, מאמן רב זכויות. אלא שאם הניצחונות הללו יביאו לטמינת הראש בחול לשנה נוספת, יום ששונו של מאמן הנבחרת יהיה יום אסונו של הענף שהוא כל כך אוהב.