שמים קרוס על קרסון

1. בפורומים יודעי דבר, נפוץ בשנים האחרונות הכינוי "אימפוטנציאל" לתיאור שחקן או קבוצה שכביכול יש להם פוטנציאל, אבל כשהכסף על השולחן, אין אימפוטנטים מהם (והקרדיט לינון ריאטי, על המצאת הביטוי האלמותי). קשה לתאר בצורה טובה יותר את מינסוטה ויקינגס של יום ראשון האחרון, שפירקו את הגנת הריצה של הקולטס, הגנו בצורה נפלאה במשך שלושה וחצי רבעים, שלטו במשחק לכל אורכו ועדיין לא הצליחו לנצח אותו. פעם אחר פעם הגיעה מינסוטה לשטח של אינדי ופעם אחר פעם נאלצה להסתפק בשער שדה, מה שנתן בסופו של דבר את ההזדמנות לקולטס לחזור למשחק, ולא שחקנים כפייטון מאנינג ואדם וינאטיירי יפספסו כזאת הזדמנות. הקולטס צריכים להיות מרוצים מהחזרה שלהם למשחק, אבל הם גם צריכים להכיר בעובדה שיותר משהם ניצחו אותו, הויקינגס הפסידו אותו, ויש להם הרבה מאוד בעיות שמצריכות תיקון, בעיקר בהגנת הריצה ובקו ההתקפה שמאוד חסר את ג'ף סאטרדיי.

2. קבוצה שמנסה להתנער מתדמית האימפוטנציאל היא בפאלו בילס, שהצליחה למצוא דרכים להפסיד בכל פעם מחדש בשנים קודמות. השנה, הבילס פתחו עם שני ניצחונות מצוינים, כשהאחרון שבהם מול ג'קסונוויל היה מרשים במיוחד, כי הוא הושג בחוץ, מול קבוצה טובה (לפחות על הנייר) ועם קאמבק של הדקות האחרונות – בדיוק סוג הקאמבק שקבוצות אחרות היו עושות על הראש של הביזונים בעבר. עוד מוקדם להעריך לאן הרוח (הקפואה) נושבת בבפאלו, אבל ב-AFC מזרח מינוס בריידי, בהחלט יש סיבות לתקווה באפ-סטייט ניו יורק.

3. אייזק ברוס שוחרר בסוף העונה האחרונה מסט. לואיס ראמס, הקבוצה שבה היהה אחד הסמלים הכי גדולים ובמדיה הוא ייכנס בשאיפה להול אוף פיים בעוד כמה שנים. ביום ראשון הוא הספיק לתפוס 153 יארד ולעזור לניינרס לנצח את סיאטל בחוץ. סט. לואיס? הם מקווים לגמור את העונה עם ניצחון.

4. בשנה שעברה אדליוס תומאס הגיע לניו אינגלנד עם המון ציפיות, אבל ביחס אליהן הוא די איכזב ולא התקבלה התחושה שהוא באמת שידרג את חולית הליינבקרים של הפאטס. השנה, נראה שתומאס מתחיל להחזיר דיבידנדים כשהשיא היה הסאק הנהדר שלו על ברט פארב בדקות האחרונות, שגמר למעשה את המשחק. השינוי הגדול בתיפקוד של תומאס נובע לטעמי מהחזרה שלו לעמדת האאוטסייד ליינבקר, היכן שתופקד בבולטימור, עמדה ממנה הוא יכול לאיים על הק"ב ולמקסם את היכולות שלו, מה שהתאפשר גם כתוצאה מהתוספת של ג'רד מאיו הרוקי שסוגר את האמצע היטב ביחד עם טדי ברוסקי.


5. במבחן האמיתי הראשון של פארב במדי הג'טס אפשר לומר שהוא היה סולידי, אבל רחוק מלהבריק. הוא הצליח להשלים מסירות קצרות ולהוביל דרייב יפה מאוד לט"ד, כשעוד אחד לא הושלם בגלל ההתעקשות של מאנג'יני על שלוש ריצות דרך האמצע של תומאס ג'ונס (עוד לא ברור מה היה יותר גרוע שם – הפלייקולינג או הביצוע הכושל). מצד שני, כמעט ולא ראינו את פארב מנסה מסירות ארוכות ובדרייב המכריע של המשחק הוא חטף את אותו סאק קטלני שהרג את המהלך באיבו. הג'טס הביאו את פארב בשביל לשדרג את עמדת הקוורטרבק על פני צ'אד פנינגטון, אבל אם היית שם לפארב פאה בלונדינית ביום ראשון, ספק אם היית מרגיש בהבדל. עוד לא ברור אם זה בגלל פארב עצמו, המאמן השמרן או סתם חוסר היכרות עם ספר התרגילים, אבל די ברור שבמדולנדס מצפים ליותר מפארב.

6. ובינתיים בגרין ביי, נראה לכם שמישהו מתגעגע? אהרון רוג'רס בהחלט נראה כמו הדבר האמיתי (אני מתאפק מלהגיד שאם היית מלביש עליו ג'ינס רנגלר, לא היית מרגיש בהבדל) אבל בשבוע הבא מגיע המבחן האמיתי הראשון באמת שלו, כשדאלאס קאובויס – קבוצה שהיתה הנמסיס של פארב במשך השנים – מגיעה לביקור בלמבו.

7. איפשהו קיים יקום חלופי שבו קימו ואן אולהופן לא הוריד את הברך של קארסון פאלמר, קרסון פאלמר לקח MVP, הבאנגלס הגיעו לסופרבול וצ'אד ג'ונסון עדיין היה, טוב, צ'אד ג'ונסון. לצערו של פאלמר, הוא חי ביקום הנוכחי, וקשה שלא להספיד כבר קריירה שהיתה עשויה להיות מפוארת אבל כרגע נראית די גמורה. יש המון סיבות לזה שהבנגלס חזרו להיראות כמו הבדיחה שהם היו לפני שפאלמר הגיע, אבל זה נראה די ברור שמארווין לואיס לא מצליח להשתלט שם על הבלאגן וצריך להגיד יפה שלום, וגם בעמדת הקוורטרבק אולי צריך להתחיל לחשוב על מחליף.

8. הקריאה של מאנג'יני לשלוש ריצות דרך האמצע היתה מקבלת בקלות את הפרס על שם הרמן אדוארדס לניהול המשחק הגרוע של השבוע, אלמלא הגיע חבר עבר אחר בצוות האימון של ניו אינגלנד והציל אותו מהחבל בשניה האחרונה. עם 3 וקצת דקות על השעון, כשהם בפיגור 10:3, החליט רומיאו קרנל לבעוט את הפילד גול בדאון רביעי ו-7 על קו ה-15 של פיטסבורג. אני מצטער להישמע כמו תקליט שחוק, אבל מכיוון שאחרי הבעיטה עדיין תהיה בפיגור שיחייב אותך לט"ד, מה לעזאזל חשבת כששלחת את הבועט למגרש?

9. מאמן שדווקא קיבל את ההחלטה הנכונה הוא מייק שנהאן, שהחליט ללכת על ההמרה לשתי נקודות בסוף המשחק מול סן דייגו במקום לבחור בדרך הקלה וללכת להארכה. ההחלטה היא נכונה מהסיבה הפשוטה שהמרת שתי הנקודות מצליחה סטטיסטית ב-50 אחוז מהמקרים והסיכוי שלך לנצח בהארכה גם הוא 50 אחוז, רק ששם יש לך פחות שליטה על הטלת המטבע. מה שכן, צריך להרגיע מעט את ההתלהבות (פרשן מכובד אחד אפילו כתב ששנהאן הפגין "אומץ בלתי ייאמן", לא פחות) – מדובר בהחלטה שאין בה שמץ של הימור, שהסיבה היחידה שהיא נחשבת אמיצה היא שאף אחד אחר (כמעט) לא לוקח אותה.

10. 18 מסירות תפס ברנדון מרשל באותו משחק, שני בהיסטוריה אחרי טרל אואנס שתפס 20 במשחק בשנת 2000. אותו טרל אואנס עצמו רשם את שמו בספר השיאים כשהגיע למספר 2 בכל הזמנים בתפיסת ט"ד עם 132, אחרי הגדול מכולם, ג'רי רייס. אפילו אוקלנד נכנסת לרשימה בהקשר חיובי (אני עוד עובד על טמפה, שימי, עד סוף העונה אני בטוח שאני אצליח למצוא משהו) – 300 יארד רצו הריידרס על קנזס סיטי, כנראה הקבוצה האומללה בליגה, כולל 164 יארד של דארן מקפאדן הרוקי. בשני המשחקים הראשונים שלו מקפאדן רץ ל-210 יארד, שזה 40 יותר ממה שאדריאן פיטרסון עשה בשני המשחקים הראשונים שלו. אני רק אומר.