ליגת האלופות, לא מה שחשבתם

18 שנים היא לא זכתה באליפות אנגליה. כשאלכס פרגוסון קנה שחקנים כמו רוד ואן ניסטלרוי ונמנייה וידיץ', היא רכשה שחקנים כמו ג'רמיין פנאנט, כשארסן ונגר הפך את תיירי הנרי וססק פברגאס לכוכבים ברמה עולמית, היא רשמה צ'קים והביאה את קרייג בלאמי ויוסי בניון. לקח לה יותר מדי זמן להיפטר מז'ראר הוייה ויש לה אוהדים שמגיע להם הרבה יותר. אז למה אירופה צריכה לספק לליברפול את התירוצים ואת ההסברים לכך שהמועדון מצליח גם היום?

רפא בניטז הוא מאמן גדול. אתם לא רוצים לפגוש אותו לקרב נוק אאוט וסביר להניח שעם הכדורגל שלו ליברפול הייתה מתמודדת בגאווה על אליפות בספרד. אבל זוהי אנגליה ו-this is anfield ואם הוא יטרח לשאול את האוהדים, סביר להניח שהם יסבירו לו היטב שהם מעדיפים אליפות אחת עכשיו על שתי זכיות בליגת האלופות. אם הדברים לא ישתנו בקרוב מאוד (והם דווקא יכולים להשתנות) מנצ'סטר יונייטד תעבור את היריבה השנואה במספר האליפויות ובעוד כמה שנים ליברפול פשוט תביא מאמן אחר שינפנף ברקורד מוכח בליגה אחרת. ומה יקרה אז? מזל שליגת האלופות היא לא רק לאלופות.

מילאן היא רק דוגמה נוספת ושם כמעט נרדף לליברפול. מבחינת מי שגדל על הכדורגל של תחילת שנות ה-90, הרוסונרי ממילאנו הם הקבוצה הגדולה בעולם, גראנדה מילאן. אבל לצעירים בשנים האחרונות היא מתחילה להידמות לאינטר הלוזרית, שרק לפני כמה שנים לא הייתה מסוגלת לזכות כמעט בכלום.

אבל מילאן וקרלו אנצ'לוטי, בדיוק כמו ליברפול ורפא בניטז, הריצו עלינו לא מעט בדיחות בשנים האחרונות, הגיעו שלוש פעמים לגמר וגם זכו בו פעמיים. ליגת האלופות צריכה להיות הפרס לקבוצה הטובה ביותר, הדובדבן על קצפת האליפות, אבל במקום זה היא הפכה למפעל בו בעזרת חריקת שיניים בשלבי הנוק אאוט, לא תמיד מנצחות הטובות.

מנצ'סטר יונייטד ואולי גם ברצלונה הן שתי הקבוצות היחידות שבאמת היו גם הקבוצות הטובות בעולם בזמן שהן זכו בתואר הנחשב ליוקרתי ביותר ברמת הקבוצות. גם יובנטוס ראויה לכבוד. אבל באף אחת משלוש הזכיות האחרונות שלה ריאל מדריד לא השלימה דאבל עם אליפות מקומית וגם היו לנו במשחקי הגמר קבוצות כמו מונאקו ובאייר לברקוזן וכמובן זוכות כמו מילאן וליברפול, שעבדו עלינו בעיניים.

ז'וזה מוריניו הוא אחד מהמאמנים הטובים בעולם לא רק בגלל שזכה בשתי אליפויות רצופות עם צ'לסי, גם רק לא בזכות התארים העתידיים שלו עם אינטר או עם כל קבוצה אחרת. מוריניו הוא קודם כל מאמן גדול בגלל שהוא עשה את הבלתי יאמן וזכה עם קבוצה כמו פורטו בליגת האלופות, במתכונתה הנוכחית. נכון, היו לנו ויאריאל וגם פ.ס.וו איינדהובן שהגיעו רחוק בשנים האחרונות, אבל השלבים המאוחרים של ליגת האלופות הם מועדון כמעט סגור והכל קשור בשרשרת המזון הכדורגלנית, שמתבטאת מצוין במפעל.

מי זוכר היום שסטיאווה בוקרשט זכתה פעם בגביע אירופה לאלופות, כשהוא עוד באמת היה מיועד לאלופות בלבד ולא רק נקרא כך? היום הקבוצה מבירת רומניה לא מתמודדת עם קבוצה מאנגליה, קבוצה מאיטליה וקבוצה מספרד, אלא עם 12 כאלו. וגם עם קבוצות ממדינות אחרות, בהן משחקים הכדורגלנים הרומנים הכי טובים. הסיכוי של סטיאווה לעשות משהו משמעותי כמו בשנות ה-80 הוא קלוש והיא רק דוגמה. כל מה שנותר הוא להעפיל למפעל ולעשות כמה דולרים שיסייעו לחזור על ההישג בעונה הבאה. גם מכירה של עוד שחקן שהתגלה על הבמות הגדולות בוודאי לא תזיק.

זהו טבע הכדורגל, בדיוק כמו בסרטים של נשיונל ג'אוגרפיק. ברגע שהתקבל חוק בוסמן ההרסני, כל הגבולות נפרצו והיום ארסנל היא פרנסנל בפי שונאיה וקשר התקפי מברזיל ימכור את אמא שלו בשביל דרכון איטלקי. וסטיאווה? היא מצידה מכרה את הכוכב ניקולאי דיקה לקטאניה האיטלקית, אבל מצד שני גם קנתה את בוגדן סטאנקו המבטיח מאוניראה אורזיצ'ני. תחתית שרשרת המזון באירופה, ראש שרשרת המזון ברומניה. מתי פורטו או קבוצה בסדר הגודל שלה תזכה שוב? בפעם הבאה שזברה תטרוף אריה.

לכל העניין הזה עם סטיאווה והזברות יש גם צד שני והוא שלפחות קבוצות כמוה משתתפות. וזה לא הסוף. מהעונה הבאה תשונה שיטת המוקדמות, כך שיותר קבוצות יעפילו אוטומטית ולאלופות מהמדינות הפחות חזקות, תהיה דרך קלה יותר לשלב הבתים. אופ"א של מישל פלאטיני היא מעונבת ומכוערת, אבל גם הולכת עם הפנים לחלש. רצינו יותר סיכוי לקטנות ולפחות נקבל את ההשתתפות שלהן, אבל אז נחזור ונתלונן, והפעם על הרמה. כי מי מאיתנו יישב לראות משחק בין אלופת הונגריה לאלופת לטביה? ומה נעשה העונה בלי קאקה ורוביניו, אבל עם ולאדיסלב מירצ'ב ויוג'ין טריקה?

בזמן שפלאטיני והחבר'ה לא שמים לב, באנגליה מתכננים עקיפה בסיבוב והפרמיירליג היא היום הליגה הכי נוצצת, הכי איכותית, הכי מבריקה. כשצ'לסי ומנצ'סטר סיטי נפגשו לפני 15 שנה זה היה עוד מפגש בין שתי קבוצות לא משמעותיות לאיש מלבד לאוהדיהן ולשונאיהן, אבל היום משחק ליגה ביניהן יותר מסקרן מרוב משחקי ליגת האלופות. אז מצד אחד פלאטיני רוצה יותר שוויון בליגת האלופות, אבל מצד שני היפני והסיני בקצה השני של העולם מעדיפים לשלם על משחק בליגה האנגלית. הכדורגל שם לפעמים יותר טוב.

עדיין עם כל הקטע הזה של מועדון סגור וליגה לגדולות בלבד. היום כל ילד ובעצם רק הילדים, יספרו לכם שאחת מהיריבות הגדולות ביותר של צ'לסי, היא ברצלונה. על ווסטהאם הם בטח לא שמעו. גם בין באיירן מינכן למנצ'סטר יונייטד התעוררה שנאה תהומית ובאינטר בכלל לא סובלים את ולנסיה. נכון? לא ממש, אבל אם אין יותר מדי עניין במה שמעבר למה שקורה על הדשא בעוד מפגש בין ברצלונה ליברפול, אז צריך ליצור אותו. בהתחלה כל המשחקים האלו היו מרגשים, אבל הם חוזרים על עצמם עוד פעם ועוד פעם וזה מתחיל קצת לשעמם.

נכון שאין מה לעשות ושאלו הקבוצות החזקות, אבל זה גם לא אומר שאנחנו חייבים להמשיך לזייף אורגזמות בכל פעם שהקבוצות האלו נפגשות. גביע אופ"א הוא מפעל מושמץ למדי, אבל לפחות הוא גם מגלה לנו פרצופים חדשים כמו צסק"א מוסקבה, ספורטינג ליסבון, סביליה וזניט סט. פטרסבורג. ואגנר לאב הוא לא סמואל אטו, אבל הוא הרבה יותר מחדש.

את כל היוקרה של המפעל מנצלות הקבוצות כדי למכור כרטיסים במחירים של מאות דולרים. רוצים לטעום מהכדורגל הטוב בעולם? תשברו תכנית חיסכון כבר בשלב הבתים. יש כאלו שזה מגיע להם - התיירים היפנים והישראלים וכל האחרים משאר העולם, שעושים דיל של משחק פלוס מלון ותופסים כסא של אוהד מושבע, שפעם יכול היה לשלם על כרטיס והיום לא עומד בדרישה חסרת הפרופורציות. בהמשך העונה יהיו קבוצות שיערכו מבצעים למשחקים מסוימים, המחירים יורדו כדי שחלילה לא יצטלם אצטדיון ריק במשחק חסר חשיבות והכל יוביל לאירוע השיא, משחק הגמר.

פורד, הייניקן, מאסטרקארד, סוני, וודאפון ואדידס נותנות את חסותן לאחד מטורנירי הכדורגל ולכן הן גם יזכו למאות ואולי אלפי כרטיסים. פקידים שלהן יציפו את היציעים באולימפיקו וילטפו את כרסיהם הדשנות בלובים של המלונות ברומא, עשרות תיירים יגיעו בזכות מבצעים שהחברות הללו ערכו במהלך השנה במדינות שונות ומי שכבר יצליח להתחרות על כרטיס, יצטרך להיפרד מהרבה מאוד כסף. ככה זה בעולם של אופ"א, יש ספונסרים ויש אוהדים, יש דרג ויש זרג.

הכסף מזכויות השידור, הגעת ספונסרים שרוצים לטעום קצת תהילה, מכירת מרצ'נדייז במזרח הרחוק ועוד. שם המשחק בליגת האלופות היום הוא כסף ולא כדורגל. הפיקדון בבנק הוא המטרה, הספורט הוא רק האמצעי.

מי שיודע זאת היטב הם ראשי רד בול, שב-2005 רכשו את אוסטריה זלצבורג בטרה להפכה לחברה קבועה בליגת האלופות בתוך כמה שנים ולמתג את החברה דרך הזוהר של המפעל. באתר הרשמי של המועדון הוכרז על תאריך חדש להקמת הקבוצה - 2005, הסמל שונה וגרוע מכל, הסגול המסורתי נזנח לטובת הלבן-אדום בו משחקת גם שתי קבוצות הכדורגל האחרות שבבעלות החברה, ניו יורק רד בולס ורד בול ברזיל.

האוהדים לא יכלו לשאת את ההתנהלות החדשה ואת מחיקתה הבוטה של ההיסטוריה של המועדון והרגישו שלמעשה מחקו אותם. משא ומתן עם ההנהלה החדשה לא צלח מכיוון שזו לא הייתה מוכנה לוותר על צבעי המותג והאוהדים, הקימו קבוצה חדשה בליגה השביעית, אוסטריה זלצבורג שמה וסגול צבעה.

נכון, אי אפשר להטיל את כל האשמה על ליגת האלופות, אבל ראשי רד בול קראו היטב את המפה והבינו את הפוטנציאל הגלום במפעל היוקרתי. המיתוג והכסף שבליגת האלופות היוו את המטרה, אוסטריה זלצבורג שימשה כאמצעי להגיע לשם. בינתיים זה עוד לא קרה. מגיע להם.

תחילת שנות ה-2000, חבורת צעירים מצטופפת על שתי ספות יד שנייה בחדר אפוף עשן בקיבוץ בשפלה מדי שלישי ורביעי ורוקמת מזימה להריץ את מודי בראון לראשות הממשלה. בדיונים קדחתניים ומלאי הערצה מוחלט פה אחד - ליגת האלופות רואים קודם כל בשביל האולפן ורק אחר כך בשביל הכדורגל.

מי שמפספס את "האולפן של אתמול", מבין חיש שהוא צריך להתבייש וסביב הצבתו של אלי אוחנה כפרשן מתפתח דיון סוער ונגוע בנקודות אנתרופולוגיות מעמיקות. יעקובי ומלר מאבדים את שמות המשפחה שלהם והופכים לנדב ולאבי ואפילו שגיא כהן נקרא לפעמים רק שגיא, יעני חבר. רבע השעה של נדב על כדורגל עולמי במחציות המשחקים ביום רביעי, מוכרזת כרבע השעה הטובה ביותר בשבוע ופגרות החורף והקיץ מוצאות חבורת מורעלים שמשחקים פיפ"א בפלייסטיישן ויוצרים לעצמם אולפן ליגת האלופות משלהם, רק כדי להיזכר.

אמצע שנות ה-2000 פלוס מינוס, ערוץ הספורט, על ערוצי הפלוס שלו, איבד הרבה מהאמון שלו ובטח מהסימפטיה. תכנית בידור בשם "יציע העיתונות" הופכת למנת הדגל של הערוץ כשאף אחד מחברי הפאנל לא מסוגל להגות יותר משלושה שמות בהרכבי הקבוצות. חיים רביבו מועסק כפרשן ב"אולפן" וחוטא בחוסר הבנה במה שמעבר לכדורגל הטורקי, שגיא כהן הופך לקונצנזוס ישראלי ברמת המיאוס שלו ויורם ארבל צועק "יד" כשיש אופסייד או "שער" כשהכדור פוגע במשקוף.

מודי עובר את הגבול ומתחיל להגזים עם הפינות התרבותיות ופתאום אפילו יש שם אישה מולטי טאלנט. כן, כן, אישה. פעם היא השתתפה בתכנית הריאליטי "השגריר" ואחר כך חרשה את עולם התקשורת עד שנחתה בתפקיד הסטנד אפיסטית הלא מוצלחת של אולפן ליגת האלופות. והיא אישה. עם מה נשארנו? עם אבי ונדב מול כל העולם ועכשיו המשחק עצמו כבר הפך ליותר מהנה מהאולפן.