בן שמעון, תירגע

כשמסתכלים על גלריית המאמנים הצעירים העולים בשנים האחרונות וכמה הם התמידו אחרי ההצלחה הראשונית, לגיא עזורי אין בכלל מה להתבייש. למרות היכולת האברם גרנטית שלו להידחף לכל ידיעה שבה מחפשים מאמן, יש לו אישיות הרבה יותר חזקה ומרשימה מכל המאמנים הצעירים שקיבלו ג'ובים לפניו בשנים האחרונות. ואישיות זה המרכיב הבסיסי במאמן. יכולותיו של עזורי כבר מצליחות לנטרל חלק מהבעיות אותן ירש במכבי פתח תקווה. הוא פסיכולוג נהדר שיודע לגרום לשחקנים להתרכז בעיקר ולא במסביב, ולמרות הקלישאות הרבות שהוא יורה פר ציטוט, הוא מצליח לפשט את המשחק לשחקנים שקצת איבדו את הביטחון. הוא עשה את זה לא רע בכמה הזדמנויות מוזרות בבית"ר ירושלים, והוא יכול לעשות את זה במכבי פתח תקווה, באחת משעותיה הקשות ביותר. מכבי תל אביב הולכת להזיע לא מעט כדי לנצח את העזורים.

רן בן שמעון לא נראה אתמול בטדי כמו נציג של מועדון הפאר מכבי תל אביב, כמו גם כל ההכנה שלו למשחק, ששידרה לחץ מיותר, לחץ של קבוצה קטנה. לפני המשחק, כך נכתב, בן שמעון הקרין לשחקני מכבי תל אביב קטעי וידיאו שנועדו להמחיש מה זה אצטדיון טדי, כאילו הוא נוסע עם קבוצת נוער למונומנטל, כאילו זאת לא מכבי תל אביב. כשבן שמעון עושה כאלה דברים בקרית שמונה, זה מובן, אבל במכבי תל אביב? שניצחה כל כך הרבה משחקים חשובים בטדי, שלא התפרקה שם גם בימיה השחורים ביותר, עם מערכת ומועדון שעברו דברים הרבה יותר קשים. בן שמעון, מספרים, אמר אחר כך לשחקנים שרק ייהנו מהאווירה בטדי, אך בעצם שידר הפוך: אני מה זה לחוץ מהגודל המעמד, רק אל תהיו לחוצים כמוני.

אפשר להעלים עין ולהמשיך הלאה, לולא הלחץ שבן שמעון הקרין גם במשחקיה הקודמים של מכבי תל אביב, מהם הוא יוצא כאילו עבר מסכת עינויים. אפשר היה להעלים עין ולהמשיך הלאה, לולא ההתעסקות הילדותית של בן שמעון עם צוות השיפוט בטדי. מיילל על כל שריקה, מעיר על כל החלטה, קופץ על כל פאול, אפילו לפני השער החוקי שאסף "אני שורק על כל מגע ברחבה לטובת ההגנה" קינן פסל למכבי תל אביב. מכבי תל אביב ידועה בהתעסקויות שלה עם השופט, אבל זה תמיד הגיע מעוצמה, מכוונה להשיג משהו בעתיד, ולא מתוך רגשי נחיתות של דפקו אותי.

ההתעסקות הזאת והפחד הלא רציונלי מאצטדיוןן טדי גררו את מכבי תל אביב למקומות לא טובים. להתנפלות על השופט אחרי פנדל ברור (מהספסל של מכבי תל אביב ראו את הנגיעה הכי טוב שיש), למשחק מפוחד ונסוג שנועד להשיג את המינימום האפשרי ולא את המקסימום. אני זוכר מכבי תל אביב הרבה יותר קולית ובטוחה בעצמה בטדי. כזאת שמגיעה, נותנת לבית"ר לשפוך את ההתלהבות שלה לחינם, דופקת לה מבט קר בעיניים בידיעה שאת הכדור המנצח היא תתקע לבית"ר בין שתי העיניים. ההכנה של בן שמעון - מאמן מוכשר ואינטיליגנטי - למשחק וההתנהגות שלו בטדי לא הראו שהוא מכוון את מכבי תל אביב למקום הזה. אלא למקום של חיבוקים אחרי תיקו. למכבי יש סגל מצוין ומאמן מצוין, אבל הוא חייב להירגע במשחקים.

ועוד הערה קטנה: אם זה נכון שבן שמעון נזף בקוון על הטעות שלו וקרא לו "אפס, כלומניק", אין לו שום זכות לבקש מאוהדי מכבי תל אביב להתנהג כלפיו אחרת כשהוא עושה טעויות, לדעתם. כמו, למשל: למה יוסי שבחון לא פתח בטדי או למה הוא מדכא את מלך השערים של הקבוצה בעונה שעברה, יאניק קמאנן. גם אתה טועה, רן, אתה בטח לא רוצה שמישהו יצעק לך דברים כאלה באוזן אחרי כל פאשלה שלך.

לראובן עטר יש שתי אפשרויות פעולה לגבי החולשה המתמשכת של יואב זיו. או להמשיך לרוץ איתו, בכל זאת מדובר באופציה הכי טובה שיש לו באגף שמאל של ההגנה. או לתת לו לנוח קצת על הספסל, שיחשוב על כל מה שעבר עליו בשנה האחרונה וימצא מחדש את הרעב להתפתח עוד קצת כמגן ועוד קצת ככדורגלן. זיו נראה כמו השחקן הכי סחוט בבית"ר, אולי מעייפות (בשנה שעברה הוא שיחק כמעט בכל המשחקים, כולל נבחרת), אולי מכל התנודות בקריירה החדשה שלו כמגן. כן נבחרת, לא נבחרת, כן יציאה לחו"ל, לא יציאה לחו"ל, עוזב, נשאר. בדרך, זיו שכח להמשיך ולפתח את היכולות שלו כמגן. הוא עדיין מרבה מדי לא ליישר קו עם שאר ההגנה ויוצר פרצות מסוכנות, וגם היתרון הטבעי שהוא אמור לתת במשחק ההתקפה לא בא מספיק לידי ביטוי בגלל הגבהות לא מספיק מיומנות.

למזלו של זיו, בשנה האחרונה לא היתה לו תחרות רצינית על ההרכב בבית"ר או על מקום בסגל של קשטן. יכול להיות שזאת גם היתה הבעיה שלו. עד כה, היכולת של זיו ממשיכה את הקיפאון המקצועי שבו הוא מצוי מהעונה שעברה. אולי עדיף לעטר לתת לזיו את המנוחה שנראה שהוא כל כך זקוק לה. את התחרות על המקום בהרכב שתאיץ בו להתרומם מהמקום בו הוא נמצא כרגע. עטר צריך לקבל יותר מיואב זיו העונה. אולי על ידי הורדתו לספסל לזמן מה הוא ישיג זאת.

הליהוק של אלי אוחנה ליציע העיתונות מתגלה כהפתעה לא רעה בכלל. אוחנה יודע לשחק את המשחק, אבל לא מתלכלך כמו שלמה שרף או אייל ברקוביץ', לדוגמה. הוא עובר מסך מצוין, הרבה יותר טוב מכל שאר הכוכבנים כדורגלנים שחצו את הקווים, והוא לא לוקה בפטפטת יתר שמאפיינת את קשת הפרשנים שפולשת לנו מדי ערב לסלון ומזיינת לנו את השכל כמעט 90 דקות ללא הפסקה. אוחנה הוא לא רטוריקן גדול, אבל בהתחשב ברמה הכללית של הטיעונים בתכנית כל כך קצבית כמו יציע העיתונות, אין לו במה להתבייש. גם לו יש אינטרסים בעייתיים כשהוא לוקח את זכות הדיבור בנושאים שחופפים חלקים כואבים הקריירה הספורטיבית שלו, אבל לא מתחבא כמו פחדן ומחצין זאת, כמו למשל את הקשר בין הביקורת שלו על גאידמק לבין זה שהוא לא זכה בג'וב לפני ראובן עטר, למרות שסוכם איתו על כך.

אוחנה, בעל ניסיון רב יותר בתקשורת מכל אנשי הכדורגל המזגזגים בחוסר בושה בין האולפן לספסל, מביא איתו בדרכו חזרה לאולפני ערוץ הספורט סגנון מעט ישן יותר, מימים בהם לפרשנים היה מעט יותר כבוד עצמי. מי היה מאמין אז שהפשטות המוגזמת שאפיינה את הפרשנות של אלי אוחנה לפני כמה שנים, תראה היום כמו מצרך כל כך נחשק.

"תובע ההתאחדות יחליט האם להעמיד את אבי לוזון לדין"

קרית שמונה - הפועל תל אביב

לפני כל משחק של קרית שמונה מישל דיין מנסה לשדר ווינריות עם משפטים בסגנון "אנחנו לא באים לשחק על תיקו", אבל בשטח ניכר כי דיין הדביק מעט את הקבוצה החדשה שלנו בלוזריות הישנה שהוא ספג על ברכי הפועל ירושלים. נכון לעכשיו, גם הקבוצה החדשה שלנו לא מנצלת יתרונות ונכנעת לחסרונות, והיא בטח קבוצה פחות טובה מזו שהיתה בקרית שמונה בעונה שעברה. הפסד מול הפועל תל אביב ביום שני הבא, יצביע על המגמה הזאת מוקדם מצפוי. על משבר.

הכח עמידר רמת גן - בית"ר ירושלים

מעניין יהיה לראות כיצד ראובן עטר יגיב לתגובה העצבנית של ברק יצחקי לחילוף שלו בטדי. מצד אחד, אלה בדיוק הדברים שעטר רוצה שהשחקנים החדשים שלו ישימו בצד. את בן יוסף הוא העיף בצדק מהסגל על מתיחה בשריר האגו ברגע שנודע לו שהוא לא בהרכב. אבל מצד שני, עטר זקוק ליצחקי. גם בגלל המעצור שיש לו בהתקפה. גם בגלל החסרון של אבראו וגם בגלל הצורך שלו בשחקן במעמד של יצחקי שיסחוף אחריו את הקבוצה, על רקע החולשה של זנדברג ועידן טל. מצד אחד, עטר צריך משמעת בקבוצה. מצד שני, הוא צריך להחזיר בהקדם את יצחקי לכושר, לפני שהוא נכנס ללופ שלילי מדי סביב העונה הזאת, שהתחילה בהחמצה המסמרת שלו בקרקוב. מול הכח נוכל לראות כיצד עטר יפתור את הפלונטר הזה.