חוזרים לשורשים המתולתלים

במשך שנים החיבור הפוטנציאלי בין ראובן עטר לבית"ר ירושלים נראה על הנייר כמו רומיאו ויוליה. עטר, סמל הכדורגל היפה והעממי, ייצג במידה רבה את סגנון החיים של בית"ר ירושלים הישנה. הוא היחיד שכבש שער נגדה וזכה למחיאות כפיים מהקהל בטדי, ויש שמספרים שבסתר לבו אף אהד בצעירותו את הקבוצה הפרועה והמתולתלת מירושלים. למרות שעטר גדל בטירת הכרמל והיה לאחד מגדולי שחקני מכבי חיפה, הדמיון הספורטיבי תמיד הפליג עם הרעיון שיום אחד היהלום יגיע לירושלים ויחבור ללהט הזה.

הדמיון הגשים את משאלתו פעמיים, אבל השידוך הכל כך מתבקש הזה לא הצליח. בפעם הראשונה, כשחקן תחת דרור קשטן, עטר לא הספיק לסיים משחק אחד וכבר נפצע, ובקדנציה השנייה שלו, תחת אלי אוחנה, הוא עבר באמצע העונה למכבי חיפה. למרות הניצוצות, למרות הפוטנציאל, עטר ובית"ר לא התמידו.

עם השד ההיסטורי הקטן הזה, עטר מתחיל הערב (ראשון) קדנציה שלישית בבית"ר ירושלים. יהיו שיגידו כי אותו שד, אותו מזל רע, הוא המכשול העיקרי של עטר. אם כשחקן עטר המתבגר ולמוד הפציעות הגיע לבית"ר אחרי שהוא כבר זכה והשיג הכל, כמאמן הוא מגיע הרבה יותר רעב. אם כשחקן הוא הגיע לבית"ר אחרי שלוש אליפויות במכבי חיפה, בבית"ר של היום הוא רוצה לעשות את הצעד הראשון בדרך לתואר כמאמן. האם זה יעשה את הבדל וישנה את ההיסטוריה בקשר של עטר עם בית"ר? תשובות ראשונות נקבל במשחק מול מכבי תל אביב.

רק 11 ימים חלפו מאז סיים יצחק שום את עבודתו בבית"ר ירושלים, אז עטר ירש קבוצה כבויה, שבעה ומסוכסכת. כבר עכשיו ניתן להצביע לאן עטר מכוון את תוכנית ההבראה שלו. אם במכבי נתניה חומר השחקנים לא אפשר לו לשחק בהתאם למורשת שלו כשחקן, בבית"ר הוא מנסה להעמיד קבוצה שתהיה מחוברת להתלהבות שיש בטדי, התלהבות שמאפיינת את בית"ר הישנה יותר, זו שקצת נדחקה הצדה בעידן שכירי החרב של גאידמק. עטר יבסס את ההרכב העתידי שלו לא מעט על שחקנים ששואבים את האנרגיה שלהם מהקהל. בדיוק כמו שהוא היה כשחקן.

לשם כך, עטר שם דגש מאוד גדול על ההנאה מהאימונים, הנאה מהמקצוע. לא מעט שחקנים מציינים כי יש בהם הרבה יותר רצון להגיע לבית וגן אחרי הגעתו של עטר. יש כאלה שזה רק בגלל שיצחק שום עזב, אבל חלק מיד מקשרים זאת לרוח חדשה, לטענתם, שהמאמן הכניס בקבוצה. השקט היחסי בחדר ההלבשה, דווקא בשבוע כל כך סוער של בית"ר בבקרת התקציבים, הוא סוג של הוכחה קטנה לכך.

עטר מנסה לא רק לשנות את רוח האימונים של שום, אבל גם את האימונים עצמם. אחד השחקנים שעזב את המועדון לפני מספר חודשים, הצביע כבר אז על הבעיה הגדולה ביותר של המאמן הקודם: "היינו עושים אימון כושר עם דרור שמשון ואז שומי היה נותן לנו כדור ואת רוב האימון היינו מעבירים במשחקון פנימי. גם אז המאמן בקושי היה מעורב וזה הכניס אותנו לשגרה של אימונים משעממים".

אצל עטר התמונה שונה לחלוטין. יותר מעורבות באימונים, יותר חיבור לשחקנים, פרגונים כשצריך, הערות לאחר מהלכים לא טובים ומעל הכל – מעורבות טוטאלית באימונים. עטר לא נותן לתדריך מקצועי שלו לעבור מבלי שהשחקנים ביצעו באופן מלא את דרישתו. "הוא מזכיר לי מאוד את לואיס פרננדז בגישה שלו", מספר שחקן שהתאמן תחת הצרפתי. "אתה רואה אותו מאוד מעורב באימון, דורש מאיתנו משהו ועומד על כך שנבצע אותו ולוקח חלק פעיל מאוד באימונים. כשאתה רואה מאמן בגישה כזאת, זה נותן לך הרבה יותר מוטיבציה ורצון להתאמן".

עטר יודע שכל זה לא יהיה שווה בלי משמעת. משמעת שהיא כלי לשני דברים: לעשיית סדר, אך גם למלחמה בשובע של חלק מהשחקנים, שמשחררים מעט את החגורה אחרי שתי אליפויות. מי כמוהו יודע כמה אגו יכול לפרק קבוצה גדולה מלאה בכוכבים. כבר ביומו השני במערכת עטר המחיש זאת היטב. שחקני בית"ר, שהיו רגילים להגיע למתחם האימונים כחצי שעה לפני תחילת האימון ולשוחח לא מעט במכשירים הסלולריים, נאלצו להתמודד עם מציאות חדשה. "אני רוצה שכל אחד ואחד מכם יגיע לכאן כבר בשעה 10 בבוקר", אמר להם הקואץ', "בשעה שיש לכם לפני האימון תלמדו להכיר אחד את השני יותר טוב, תקבלו טיפולים אם אתם צריכים ותתחילו להיראות כקבוצה. את הטלפונים שלכם תשאירו ברכבים – אני אוסר עליכם להכניס אותם למתחם".

השחקנים נראו די מופתעים מההוראות החדשות, אך עבור השחקנים הוותיקים יותר היה זה צעד חשוב מאוד: "כשבא מאמן חדש, זה טבעי שהוא ינסה לעשות מהפכות, אבל אצל עטר זה לא בא מהכיוון הזה", אומר אחד השחקנים הבכירים במועדון. "היה חסר כאן בשנה האחרונה סדר ומשמעת, שחקנים היו מגיעים באיחור ולא נקנסים, כל אחד היה עסוק במכשיר הפלאפון שלו והייתה הרגשה של חוסר שליטה. פה ושם מנהל הקבוצה היה מעיר לנו, אבל בשורה התחתונה אף אחד לא פחד מיצחק שום. כשעטר הגיע הדברים השתנו, אתה פתאום רואה מאמן שאכפת לו מהשחקנים, אבל דורש גם משמעת קפדנית. יכול להיות שבגלל שעטר היה שחקן עד לפני כמה שנים , זה עוזר לו להיות הרבה יותר מחובר למציאות מאשר יצחק שום".

אחד ההבדלים הבולטים בין המאמן הנוכחי למאמן הקודם הוא ביחס ל"כוכבים". יצחק שום נהג להשתמש כל הזמן בביטוי "אצלי כוכבים לא ישחקו", אך בפועל על המגרש המשפט כלל לא יושם. עטר פחות מאיים ויותר מיישם. מהרגע הראשון הוא נתן לשחקנים הוותיקים את ההרגשה שמי שלא יילחם על המקום שלו, גם לא יזכה בו. לא מתוך איום, אלא מתוך מדיניות. תומר בן יוסף, שעיקם מעט את פרצופו מאז שנודע לו ששמעון גרשון ואריק בנאדו עומדים לפתוח בהרכב מול מכבי תל אביב, כבר הבין שהזמנים השתנו והוא יראה את המשחק מהיציע, מחוץ לסגל.

את הרעב עטר עשוי לחפש הרבה יותר בגזרת הצעירים, עם ובלי קשר לבקשת האוהדים ממנו לשתף אותם יותר. "יש לנו הרבה תקווה כשעטר נמצא כאן", מספר אחד השחקנים הצעירים במועדון. "אומנם שום נתן פה ושם הזדמנויות לשחקנים הצעירים, אבל הוא היה באופן טבעי מחובר יותר לשחקנים הוותיקים יותר. אצל ראובן זה נראה אחרת, הוא נותן לכל שחקן הרגשה שאם הוא יהיה טוב הוא ישחק ולא משנה בן כמה הוא. ראינו מה הוא עשה במכבי נתניה כשלקח שחקנים צעירים ואלמוניים והפך אותם לשחקני הרכב. זה טוב שיש לך מאמן שלא דופק חשבון לאף אחד ונותן קרדיט למי שמגיע".

כל הדברים שצוינו בכתבה אמורים להיות מיושמים בשיטת המשחק שעטר רוצה להנחיל, כזו שמשלבת בין רעב, התלהבות, חיבור לקהל ומשמעת. גם המערך הוותיק של שום עומד מעט להשתנות. לא עוד חלוץ בודד ושני שחקני כנף במסווה של חלוצים. אצל עטר ההתקפה מדברת, וכמו שזה נראה לפחות עד כה, הוא ישחק במשך העונה עם שני חלוצים טבעיים במרכז הרחבה ועם ארבעה קשרים.

קחו לדוגמה את ההרכב שצפוי לפתוח מול מכבי ת"א: טוטו תמוז, שחזר חד מהנבחרת האולימפית, יפתח בחוד כשלצדו ישחק ברק יצחקי – שני שחקני התקפה מובהקים שיתפקדו כחלוצים לכל דבר. מאחוריהם ארבעה שחקני קישור כשרק אחד, דרק בואטנג, מתפקד כקשר אחורי.

מצד אחד, עטר יודע שיש לו את כל הכלים לזכות באליפות ראשונה בקריירה עם בית"ר, כפי שקרה ליוסי מזרחי ויצחק שום, אבל מצד שני, גם בפעמים הקודמות שעטר הגיע לטדי הכל נראה ורוד אבל לא הסתיים באותה צורה. האם עטר ינצח הפעם את ההיסטוריה?