האחיין ולוזון

עמית, האחיין שלי בן ה-6, הוא פריק של ספורט. בגיל 3 הוא כבר כידרר ולא החטיא זריקה עם כדורסל שהיה גדול פי שניים מראשו והכל ביד שמאל החלשה. בגיל 4 נשמעה טריקת דלת השכם בבוקר בבית הוריו. אמו התעוררה בבהלה, ראתה את אביו ישן לצידה, כמעט חטפה התקף לב, רצה במהרה לסלון רק בכדי לגלות שהילד קם לנוחיות, יצא לחדר המדרגות, הביא את העיתון והתיישב בסלון לקרוא את מדור הספורט, או לפחות להסתכל בתמונות. בגיל 5 הוא למד לקרוא, מהמבזקים בכתוביות בחמש פלוס. "מנצ'סטר יונייטד 1 רומא 0", היה המשפט הראשון שקרא אי פעם. הוא מכיר את שמות כל השחקנים והקבוצות באירופה, הוא מזהה כל שחקן כדורסל ישראלי, הוא הולך למשחקי כדורסל מגיל שנתיים, אבל עד היום ההורים שלו לא מוכנים שאני אקח אותו למשחק כדורגל. לגינה, לסרט, לבאולינג כן, לכדורגל לא.

"שלא ייחשף לכל הקללות", הם אומרים לי. האמת הם צודקים, אבל בואו לא נתיפייף, כולנו פולטים מדי פעם, אם זה במגרש, על הכביש, כאשר אתה לא מצליח לעבור את החצי במשחק כדורגל בפלייסטיישן מול ילד בן 6 או כשהזרת שלך נתקעת ברגל של השולחן ואתה מאבד שליטה על התועבה שיוצאת לך מהפה. סטטיסטית, פעם בשבוע אחד מהוריי הילדים בגן מקבל בומבה מרגל של שולחן או חוויה טראומתית מקבילה וסביר להניח שלכל ילד יש בארסנל מלאי קללות שלא היו מביישות שום מבוגר, אפילו לא את יו"ר ההתאחדות לכדורגל.

גם יו"ר ההתאחדות לכדורגל מקלל, בסה"כ הוא אדם ככל האדם ואת ימיו בכדורגל החל ביציע, בלב הקומץ, שם הקללות הן כמו הגרעינים הנמכרים 2 ב-5: נפלטות מהפה לכל אורך המשחק, בקצב ועם הרבה רוק. השבוע נטען בדו"ח שופט בליגה לנוער כי מר לוזון, יו"ר ההתאחדות, צועק לעברו "מילים לא ראויות" במהלך משחק בין מכבי פ"ת להפועל כפ"ס, וזאת לאחר שהשופט הרחיק שניים משחקני מכבי פ"ת, אהובתו. בין היתר, ניתן היה למצוא בין צרור הברכות שצוינו בדו"ח את הספרה הנחותה אפס, את המונח הלא מחמיא זבל ואת מילת התואר פחדן וכל זה לא בפרץ רגשות של מספר שניות, אלא במשך שלושים דקות ברציפות, במשחק נוער... תגובתו של מר לוזון לאירוע המזעזע: "יערך בירור ובו יתברר מי צודק"...

איזה בירור? על מה אתה מדבר? גם אם לא "בירכת", מה יש לך לברר עם השופט? איזו סיבה, בעטיה עכשיו יערך הבירור, יש לך בכלל לפנות לשופט כלשהו במהלך משחק? אם כבר אז מן הראוי שתעשה את זה בקלאסה, תסגור עניינים בארבע עיניים בחדר ההלבשה, תשלח אליו אנשים, לפחות שהציבור לא יידע. באמת שאני לא מצליח להבין מה חשב לעצמו יו"ר ההתאחדות לכדורגל בעודו פונה לשופט במהלך משחק נוער של מכבי פ"ת (השייכת למשפחתו כידוע לכל), ומה זה אומר על מה שהוא חושב עלינו אם הוא מרשה לעצמו לנהוג כך? אולי הוא לא יודע שאסור? אולי לא סיפרו לו?

אם כך אני ארים את הכפפה ואסביר : אבי, בתור יו"ר ההתאחדות אסור לך להביע את אהדתך למכבי פתח תקוה (בכדוריד מותר). אסור לך להעביר ביקורת בפומבי ובמהלך משחק על שופט. אסור לך/ לדבר/ לפנות/ להתייחס לשופט במהלך משחק, על אחת כמה וכמה במשחקי אגודת מכבי פ"ת אותה אתה אוהד וזאת לעיני כל ולמרות האיסור שלעיל. ולסיום אבי, לעניין צרור ה"ברכות" והצעקות. במעמדך יש דברים שהם לא מבחינת האסור או המותר, הם פשוט בושה.

ציטוט השבוע:
"אבי פגוע מהביקורת עליו בזמן האחרון"
(עמוס לוזון, אחיו של אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל)