בחורף הזה נלבש וייט

בקיץ האחרון, עוד בטרם הוצע לו להצטרף למכבי תל אביב, רודני וייט מגלה כי החזיק בשתי הצעות קונקרטיות מקבוצות NBA. "ניו ג'רזי הציעה לי חוזה לשנתיים, דאלאס הציעה חוזה לעונה אחת", הוא מספר. אולם אז הגיעה ההצעה המפתיעה מישראל ו"מיד ידעתי שזה מה שאני רוצה. ההצעה של מכבי קרצה לי יותר, מבחינה כלכלית אבל גם מבחינה מקצועית", מדגיש וייט. "היה לי חשוב לנסות את היורוליג, כי עבורי הליגה הזו וה-NBA לא כ"כ שונות. הכרתי עוד קודם לכן את ההיסטוריה של מכבי, ידעתי שזה המקום הכי טוב שאפשר להגיע אליו באירופה. כל מה שרציתי היה להגיע לקבוצה יציבה, שתתן לי הזדמנות להראות מה אני יכול לעשות".

במהלך הראיון מרבה וייט להשתמש במילים "הזדמנות" ו"ניסיון". ניסיון יש לו בשפע: אחרי שנבחר בדראפט 2001 במקום התשיעי המכובד, הספיק הפורוורד בן ה-28 לנדוד בין שלוש קבוצות NBA (דטרויט פיסטונס, דנבר נאגטס, גולדן-סטייט ווריורס), לפני שעבר בקיץ 2005 לאירופה (עונה אחת במנרסה הספרדית, עונה בפזארו האיטלקית). אשתקד הרחיק עד ז'יאנג גוואנגסה מהליגה הסינית, ובהמשך הצטרף לארסיבו קאפיטנס הפורטו-ריקנית.

באשר להזדמנות, ובכן – לאחר שהעביר את עונותיו האחרונות בליגות שוליות עד זניחות, קיבל וייט ממכבי ויזה מחודשת אל הבימה הגדולה ביותר של הכדורסל האירופאי, תוך תקווה שבדומה למייסיאו באסטון, אנתוני פארקר, שרונאס יאסיקביצ'יוס ואחרים, קדנציה מוצלחת בתל אביב תסדר גם לו חוזה נאה בליגה הטובה בעולם. "אם בקיץ הבא אקבל הצעה טובה מקבוצת NBA, נוכל לדבר", מוסיף וייט.

הרבה גבות הורמו בעולם הכדורסל כאשר החליט אפי בירנבוים להמר על וייט, בוגר מכללת צפון קרוליינה-שרלוט, שנחשב בעברו לטראבל-מייקר אמיתי. רשימה חלקית בלבד: בשנת 2003 נעצר עם שניים מחבריו בידי משטרת וושינגטון, כאשר נסעו במכונית וירו באוויר; בקיץ 2006 הצטרף לבילבאו, אך נזרק תוך שבועות בודדים משום שאיחר למשחק הקבוצה; רק לפני מספר חודשים, כשעדיין שיחק בפורטו-ריקו, התקוטט עם שחקן יריב והורחק מהמשחק השביעי והמכריע של סדרת גמר הפלייאוף. בין לבין, זרמו מאירופה דיווחים על חיבה מוגזמת למסיבות ולאלכוהול, ותהיות בדבר מוסר העבודה.

אלא שוייט מבטל את כל אלו בהינף יד. "כשהייתי צעיר עשיתי דברים בדרך אחרת, אולי לא למדתי אז איך להתנהג כמקצוען. אבל זה היה בעבר. גם היום אנשים אומרים עלי כל מיני דברים, אבל כשלומדים להכיר אותי הם נשמעים אחרת", הוא טוען. "ב-NBA יש הרבה פוליטיקה, שמועות ודיבורים. זה אומר עליך ככה, ההוא אומר אחרת. החלטתי שלא להילחם בזה. כשאני מסתכל אחורה, אולי יכולתי להשתדל יותר כדי להראות לאנשים מי זה רודני וייט האמיתי, אבל אמרתי לעצמי אז שאם זה מה שאומרים עלי, אז שיאמרו. העיקר שאני תמיד ידעתי מי אני ומה אני שווה".

אל אימון פתיחת העונה החגיגי של מכבי ביום שלישי השבוע התייצב וייט באיחור ניכר. רופא הקבוצה הורה לו לנוח בביתו, לאחר שיומיים קודם לכן נפצע בעינו, אך וייט התעקש והופיע במגרש האימונים בהדר יוסף, כשהעין הימנית עודנה אדומה ונפוחה. מיד כשנכנס לאולם והתקרב אל עבר ספסל הקבוצה, חיוך רחב התפשט על פניהם של הנוכחים. וייט התקבל בחמימות, וניכר שהתאקלם היטב בסביבתו החדשה. "כל הזרים נראים מצוין, אבל רודני עושה רושם טוב במיוחד", סיפר לפני מספר ימים מנהל הקבוצה, גור שלף. אגב, בסיום האימון, בדרכו אל חדר ההלבשה, לא שכח וייט לעבור דרך האוהדים שנותרו במקום והודה להם על התמיכה.

"אני לא אוהב להחמיץ אירועים מרגשים כמו אימון פתיחת עונה, אבל זה קורה בכדורסל", אומר וייט. "איך העסק נראה עד עכשיו? סו פר, סו גוד. אני יודע שיש הרבה ציפיות מאיתנו. אישית, כבר הרבה זמן לא הרגשתי טוב כמו שאני מרגיש עכשיו. הכל יהיה תלוי בנו העונה. נצטרך לעשות את מה שמוטל עלינו. חשוב שכולנו בקבוצה כבר מרגישים כמו משפחה. אנחנו עושים דברים ביחד, ממש התחברנו. כולם מבינים למה אנחנו כאן ומה התפקיד שלנו".

218 משחקים רשם וייט בליגה הטובה בעולם. 16 בלבד במדי הפיסטונס (02'-01'), 186 במדי הנאגטס (05'-03') ועוד 16 עם הווריורס (05'). כשוייט מתבקש לשחזר את עונותיו ב-NBA, הוא פוצח במיני-מונולוג. "בדטרויט היה מצב מיוחד. ריק קרלייל היה המאמן. ניצחנו באותה עונה בערך 50 משחקים וזו הייתה קבוצה של וותיקים. אחרי העונה הראשונה ריק אמר לי שהסגל די מלא, וחשבתי שבגיל צעיר עדיף ללכת למקום שאקבל בו דקות, אז החלטתי לעזוב, למרות שיכולתי להישאר אם באמת הייתי רוצה. עדיין, ריק תמיד אמר שהוא אוהב את הכישרון שלי ולכן גם הקיץ הוא הציע לי עבודה בדאלאס.

"בסיום העונה עם דטרויט בחרתי בדנבר, שאולי הייתה קבוצה שהפסידה הרבה בזמנו, אבל יכולתי לשחק בה לא מעט, חלק מהזמן בחמישייה", ממשיך וייט. "למרות הכל, הייתה לנו תקופה מוצלחת, הגענו לפלייאוף. שיחקתי לצד כרמלו אנתוני והיו לנו עונות טובות, הייתי חלק משמעותי בקבוצה הזו. אני לא אוהב להיכנס לזה יותר מדי, אבל אחרי העונה הראשונה שלי בקבוצה נקלעתי לצרות, וזה מה שהפך קבוצות לסקפטיות בנוגע אלי. הייתי צעיר, עשיתי טעויות ולמדתי מהן, אבל משם, בערך, אנשים התחילו לפקפק באופי שלי. אני סוג של אדם שממשיך הלאה, לכן שנתיים אחר כך העדפתי ללכת לאירופה, אפילו שיכולתי להישאר בארה"ב ולהוכיח לכל המפקפקים איזה סוג של בנאדם אני. למזלי, אף אחד אף פעם לא פקפק בכישרון שלי, שזה הדבר הכי חשוב בכדורסל. ומאז אני מנסה להראות לאנשים שאני בחור טוב".

כאמור, תחנתו הראשונה של וייט באירופה (05/06) הייתה מנרסה, מהליגה הספרדית הראשונה. "ספרד הייתה אמורה להיות הליגה הטובה ביותר באירופה אחרי היורוליג, ולכן רציתי לעבור לשם", הוא מסביר. "הובלתי את הליגה בממוצע נקודות (20.8 נק', א.ג.), אבל הקבוצה בקושי ניצחה ורק רצינו להישאר בליגה הראשונה. ניצחנו מספיק משחקים כדי להישאר וזו הייתה חוויה נהדרת. אחר כך עברתי לפזארו, קבוצה עם היסטוריה עשירה, למרות שאז היא שיחקה בליגה השנייה באיטליה. הם רצו לבנות קבוצה של כוכבים כדי להבטיח את החזרה לליגה הראשונה. באמת הייתה לנו את הקבוצה הטובה ביותר בליגה ועשינו את מה שהיינו צריכים לעשות, וזה לעלות בחזרה לליגה העליונה. זה היה קל יחסית, כי היינו הכי טובים. זה אולי לא תואר אמיתי, אבל בשבילי זה היה שווה כמו אליפות. האמת שתכננתי לחזור לשחק באיטליה, אבל מבחינה כלכלית לקבוצות שם לא הייתה יכולת לשלם לשחקן כמוני, אז המשכתי הלאה".

בקיץ שעבר החליט וייט לשוב ולנסות את מזלו ב-NBA, אבל בסופו של דבר חתם בסין. "הלכתי לשחק שם מכל מיני סיבות. הליגה הייתה קצרה יותר, בגלל ההכנות לאולימפיאדה, וחשבתי שאולי עדיף ללכת ולעשות קצת כסף לפני שאני מהמר על חוזה מובטח ב-NBA, וכך עשיתי", אומר וייט, ספק מתנצל. מקצועית, היה מדובר עבורו במשחק ילדים: ממוצעיו עמדו על 30.7 נקודות ו-8.7 ריבאונדים. "כשחזרתי הביתה ניסיתי להתקבל לסן אנטוניו, אבל אז הגיעה ההצעה מפורטו-ריקו. הציעו לי הרבה כסף וחשבתי שיהיה נחמד לשחק שם. מבחינה כלכלית זה נשמע לי הרבה יותר הגיוני. בשורה התחתונה, אני חושב שכל המקומות שעברתי בהם נתנו לי הרבה. בלעדיהם לא הייתי מי שאני היום. החוויות האלה והסגנונות השונים שהייתי צריך להתאים את עצמי אליהם הפכו אותי לשחקן טוב יותר, אבל לא פחות חשוב מכך, גם למגוון יותר כבנאדם".

אם היו אומרים לך לפני שבע שנים שתגיע לליגה השנייה באיטליה, לסין ולפורטו ריקו, היית מאמין?

"לאורך כל התקופה היו לי הצעות מה-NBA, אבל המטרה העיקרית שלי הייתה להראות מה אני מסוגל, למצות את עצמי מבחינה אישית. באירופה אני משחק רוב הזמן, ובאופן טבעי אנשים רואים מה אני מסוגל לעשות. אלא אם ב-NBA אומרים לי שהם רוצים אותי כשחקן מוביל, בשלב הזה בקריירה שלי אני מעדיף להיות כאן. רציתי לזכות באליפויות וגביעים, וחוויתי את זה מחוץ לארה"ב. מדי פעם אני נפגש עם כל מיני אנשים, ותמיד אומרים לי: 'היי, רודני, מה אתה עושה שם, למה אתה לא ב-NBA?'. ואני תמיד עונה שאני יודע שאני יכול להיות שם אם אני רוצה. אם אני אחליט שהפוקוס הוא על ה-NBA, אני אהיה שם. אבל היום אני שמח על המקום שאני נמצא בו, כשחקן וכאדם. כמעט לכל מי שמשחק את המשחק הזה יש חלום להגיע יום אחד ל-NBA, ואני כבר עשיתי את זה. כילד, זה לא היה החלום שלי. רק רציתי להיות השחק הטוב ביותר שאני יכול להיות. רציתי להגיע למיצוי, להוכיח את עצמי כווינר, וגם לסדר את המשפחה שלי מבחינה כלכלית. אירופה אפשרה לי לעשות את כל אלו".

בשנים האחרונות חווה וייט מקרוב את התעצמות הכדורסל האירופאי, והוא בהחלט מודע לקשיים בהם תתקל מכבי ביורוליג. "אני חושב שהכדורסל האירופאי קשה יותר מהאמריקאי", חולק הפורוורד את רשמיו. "ב-NBA המשחק מבוסס על יכולת אישית, אבל כדורסל לא צריך להיות משוחק ככה. זה ספורט קבוצתי, ובאירופה משחקים אותו כמו שצריך. כדורסל זה ספורט שמבוסס על אסטרטגיה, ולא סתם על ניצול היכולות הגופניות שלך. ב-NBA אתה יכול להצליח גם אם אתה רק אתלטי או חזק, אפילו שזה לא הבסיס של הכדורסל. אני חושב שבאירופה משחקים כדורסל טוב יותר מזה שיש בארה"ב. בכלל, הקהל והאווירה שונים לגמרי באירופה, וזה הרבה יותר מרגש אותי. האוהדים עושים את ההבדל. אני יודע שלנו במכבי יש אולי את האוהדים הכי טובים בעולם, וזה חשוב לי מאוד, כי אני שחקן שניזון מאנרגיות וזה רק ייתן לי יותר מוטיבציה.

"עקבתי אחרי היורוליג בשנים האחרונות. שיחקתי מול קבוצות יורוליג בספרד ובאיטליה", מוסיף וייט. "אני יודע שזו תחרות קשה, אבל זו עוד הזדמנות להוכיח את עצמי. אישית, אני אגיע מרוכז ואנסה לעשות את הכל כדי שנעמוד בעמדה ממנה נוכל ללכת עד הסוף ביורוליג. זה יהיה מרגש. אני יודע למה אני מסוגל והקהל יהיה שמח ממה שאני יכול לעשות. אני בחור גדול, וורסטילי במיוחד. אני יכול לשים את הכדור על הרצפה, לעשות פוסט-אפ, לזרוק מבחוץ, למסור. אלו הדברים שאוהבים לראות, ואני אביא אותם למגרש".

בימים הקרובים, אגב, אמורה להגיע ארצה משפחתו של וייט, והאחרון כבר לא יכול לחכות. "היום אני איש משפחה. יש לי ילדים והמטרה שלי בחיים היא לגדל אותם", הוא מסכם. "במידה מסוימת זה בהחלט שינה אותי. זה העלה את רמת האחריות שלי, כי עכשיו יש לי עוד אנשים לדאוג להם. הגעתי לנקודה בחיי בה הייתי צריך להחליט במה להתמקד: בלהיות רודני, או בלהיות שחקן כדורסל. החלטתי לשלב את שניהם".

ohadgreenwald@walla.co.il