סיבוב אחרון בארקדילנד

ועכשיו, רגע לפני שהחגיגה נגמרת, רגע לפני שהנושים דופקים בדלת, רובן קפץ לירושלים להריץ סיבוב. כל החברים כבר נתנו מכה, עכשיו תורו. אומרים שארקדילנד נסגר עוד מעט ורובן רוצה להספיק לעשות כיף עם המשפחה.

כל מי שהיה שם לפניו נמעך לבסוף כאילו היה יתוש טורדני על פרצופו המדושן של הבוס, ובדרך לארקדילנד, סמוך לשער הגיא, רובן מהרהר בסוגיה, הוא חלילה לא מקל בה ראש. עוד כמה דקות יהפוך לחיית המחמד החדשה של האוליגרך וזה לא בא לו בקלות. והבוז למדינה, לממשלה, למשטרה, לרשויות החוק, לכל מה שהוא לא ארקדי, לכל מה שהיה כאן לפניו, ועננת החשדות, בחילה קלה עולה במעלה הגרון של רובן, הוא עוצר בצומת שורש, הוא עוד יכול לעשות פרסה. המצב לא כזה גרוע, הוא מנחם את עצמו, עוד חודש, גג חודשיים, יאמר יקרא לו להציל את נתניה, שחר יתחנן שיבוא לחיפה, אולי מודי ייקרא לו להחליף את איציק זוהר באולפן ליגת האלופות. יש מספיק מקומות עבודה לאנשים כמוהו, אבל השיק, הו השיק. גדול מדי, מפתה מדי בשביל לסרב. מה אני פראייר? שואל את עצמו רובן ועונה בלחיצה חזקה על הגז. ממשיך הלאה ירושלימה.

הוא מחנה את האוטו המפואר בכניסה למתחם האימונים ועוד בטרם יספיק לצעוד פנימה, מתקרב אליו איציק קורנפיין לוחץ את ידו ומודיע לו בצער על סיום עבודתו בבית"ר. רובן מחוויר, "אתה בטוח?" הוא שואל את איציק ואיציק מעלעל בקלסר וממהר להתנצל. סליחה, החלפתי אותך עם האפסנאי, הוא אומר, מאחל לרובן בהצלחה וממשיך לדרכו.

רובן לא מספיק לחזור לקצב נשימה סדיר וכבר נוחת עליו נומה ומדביק לו נשיקה רטובה ללחי. נעימה הנשיקה לרובן, זה אותו נומה, האוהד הישן והטוב, הוא מהרהר לעצמו, סימן שזו אותה בית"ר. אבל זו לא אותה בית"ר, לא מלמילאן ולא אוחנה, לא אחוות המזרחיים, ולא הקבוצה של השכונות, לא ריחו המשכר של השוק, סתם ריח עבש של אופורטוניזם. מהפרויקט העממי, האידיאולוגי, שעלייתו המתגרה בשנות ה-70 סימלה את מותה של ישראל המאפייניקית ותחייתה של רוח פתוחה ופלורליסטית, נשארו רק תמונות ממוסגרות בחדר ההלבשה. זיכרונות מרגשים בשחור לבן של רובי ריבלין ממרר בבכי אחרי שאורי מביא לו גביע ראשון. ממועדון הכדורגל המפואר, אומנם אלים ומכוער וגזעני לפרקים, אבל תמיד חי וגאה, נשארה רק התבטלות עצמית בפני הכסף הגדול. עמוק בפנים רובן יודע את זה, אבל השיק. הו השיק.

הוא מודה לנומה ועולה על מדי אימון. משחק אותה קשוח, רובן, מפגין סמכות. עומד על כדור במרכז המגרש ומכנס את כולם, נוזף בגרשון על חוסר רצינות, נותן בראש לבן יוסף שלא סגר את החלוץ. יודע לשחק דמות של מאמן, רובן, יש לו ניסיון, הוא מכיר את שפת הגוף והטקסטים. מחר הוא יגיד שזה עוד מוקדם לדבר על אליפות, וימלמל משהו על שיפור ביכולת, ועל גולים לא מחויבים שספגנו, וכל הדיבורים שאנשים אומרים כשהם מגלמים דמות של מאמן כדורגל. בין לבין, כשעיתונאי נודניק יתעקש לשאול, יאמר גם כמה מילים בזכותו של ארקדי ועל זה שהוא לא יודע ולא מעניין אותו מאיפה בא הכסף, שזה מה שאומרים אנשים שמגלמים מאמנים אצל ארקדי. ובלילה יספור את הכסף, או שמא יספור את הימים, עד שארקדי יפטר אותו, או שהנושים יפטרו את ארקדי, מה זה משנה מה יבוא קודם. מה זה משנה מי יחתום על השיק, הו השיק. לא פראייר רובן. לא פראייר.