לא רק קשטן

בן סהר פרץ סופית, בניון למד גם להנהיג, קוזוקין היה בסדר בבכורה ושוויץ לא כאלה מפחידים. כן, היו כמה דברים אופטימיים במשחק הראשון של הנבחרת

07/09/2008

כמעט כל מילת ביקורת שנשפכה אתמול על נבחרת ישראל הייתה מוצדקת. המשחק היה משעמם, הקהל היה רדום ומעל לכל – הנבחרת לא נראתה שונה מישראל שאנחנו מכירים – חסרת יוזמה, רוח ומעוף. תיקו שכולו מזל. ובכל זאת, אנחנו תמיד נוהגים להסתכל על חצי הכוס הריקה, בעוד שהיו לא מעט נקודות אור באצטדיון רמת גן. הנה הבולטות שבהן.

עוד בוואלה!

גם הקורונה השפיעה: הבחירות הישראליות בתחרות מוצר השנה

בשיתוף מוצר השנה ישראל

יוסי בניון

מאז ה-2:2 הקודם עם שוויץ, ב-2004, לא באמת ראינו את יוסי בניון שרצינו לראות. אותו הבניון שמכדרר ועושה בית ספר ליריב, הסופרסטאר שהגיע מבאר שבע לליברפול, הכוכב הנוצץ שבינתיים הפך לעוד בורג במכונה האפורה של בניטז. כל מה שראינו מאז הוא כותרות של "ישחק או לא ישחק" בגלל אותן פציעות מסתוריות שנופלות בדיוק על משחקי הנבחרת, פרודיה ב"ארץ נהדרת" ובעיקר בינוניות. אלא שאתמול בניון שוב לקח את העניינים לרגליים. הוא לא הבריק, היה לו חלק בחולשה שהייתה מנת חלקנו במשך 75 דקות, אבל ניכרה בו תכונה שלא ראינו בו קודם: מנהיגות. הדפיקות על הדשא כשהשופט לא שרק לפנדלים (שלא היו, אגב), השער שהחזיר אותנו למשחק, הניווט קדימה בדקות ההתלהבות שהובילו לשוויון, הצעקות על בן סהר שחגג יותר מדי זמן את השער שלו. דווקא במשחק חלש של הנבחרת ובינוני שלו, בניון הראה שאולי, סופסוף, הוא הפך להיות מודל הכחול-לבן שלו ייחלנו.

בן סהר

סהר הפך להיות האניגמה הקבועה שמלווה את הכשרונות שלנו. מאז המעבר המתוקשר מהנוער של הפועל תל אביב לצ'לסי זרמו הרבה מים בתמזה, מים שסחפו את החלוץ החסון למקום של קבע בספסל פורטסמות'. אבל עם כל הציניות של "יאללה, עוד שחקן ספסל באירופה" מתברר שגדל לנו כאן כוכב אמיתי - סוס מאסיבי שיודע לצאת מהמקום בזמן ולהתחמק מנבדל עם חוש מיקום מצוין, ווינריות ואמביציה לעבודה קשה. ככל שסהר יקפיד להתמיד ולהעדיף את הספסל באירופה על ההרכב הישראלי (אהלן גילי ורמוט), נוכל להמשיך ולחלום על החלוץ האמיתי הראשון שיש לנו בנבחרת לאחר יותר מעשור. במשחק בשוויץ לא רק גילינו מחדש את בניון, אלא גם את מי שאולי יירש אותו בתור השחקן המוביל של הנבחרת.

רבע השעה האחרונה

בסופו של דבר, אי אפשר להתווכח עם הביקורת על 80 הדקות הראשונות הנוראיות של הנבחרת ולתהות למה השחקנים האלה התעוררו רק לאחר שער מקרי שהבקיעו. אבל אפשר להסתכל על זה גם אחרת: בעשר הדקות האחרונות של המשחק הפעילה הנבחרת שלנו מכבש על השער השוויצרי, הפגינה כושר גופני גבוה ותרצו או לא, חזרה מפיגור של שני שערים. ככה פתאום עברו כל הדיבורים על המנטליות הישראלית דווקא להיצפלד והשוויצרים העייפים. תארו לכם מה היה קורה לו אנחנו היינו אלה שמאבדים יתרון בדקות הסיום.

שמואל קוזוקין

השאלה האולטימטיבית היא למה שחקן שלא מקבל דקות בקבוצה שלו עולה בהרכב הנבחרת. ולא תגידו שזו פורטסמות' או בולטון, מדובר כולו בבית"ר ירושלים המפורקת. יש גם הרגשה שקשטן עושה דווקא כשהוא מרכיב אותו, כאילו להראות לנו שהוא יודע משהו שאנחנו לא. לא שקוזוקין עשה משהו יוצא דופן, אבל הוא לא היה רע. בכלל, כשחושבים על זה, אין לנו יותר מדי מגנים (יובל שפונגין כשהוא בכושר ראוי להיות בהרכב, אבל עדיין צריך להוכיח שהשנה הרעה מאחוריו), וקוזוקין היה פיתרון סביר. לא הברקה של קשטן, אבל בניגוד להרכבה של עומר גולן ותמיר כהן, לפחות שחקן שראוי לעמדה ולמקום בהרכב.

שוויץ

לא ברור עדיין מה מצבה האמיתי של יוון, שאת המבחן הראוי הראשון שלה תקיים בלטביה ביום רביעי. מה שבטוח הוא ששוויץ דומה לכלום – נבחרת מפוחדת וחסרת אינטליגנציה בלי שיטת משחק ומסתבר שגם ללא האופי האירופי המפואר שכולם מדברים עליו. אפילו להסתגר בהגנה, מה שהביא אותם עד לשמינית הגמר המונדיאל, הם כבר לא יודעים. יוזמה מהם והלאה. עזבו את הדיבורים של היצפלד, שוויץ באה לפה כדי לא לחטוף בראש וב-0:2 פשוט לא האמינה שהיא אשכרה מתקרבת לניצחון. קשטן למד לקח על המערך הפחדני שלו ועדיין יצא עם נקודה אחת. זה אומר שאפשר להמשיך להאמין.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully