שוטה הכפרי

זהו זה. התחילה עוד עונה.

התכנון שלי היה ברור - השנה אני הולך לקחת שנת חופש מכתיבה ולהסתפק בלצפות במשחקים. אבל אחרי שקמתי ב-2 לפנות בוקר, הבנתי שאפילו אחרי משחק כל כך משעמם החיידק הזה חזר. אני פשוט לא מסוגל להיפרד.

בלא דיחוי התקשרתי לעורך היקר ומסרתי לו את ההודעה המשמחת. להפתעתי, הוא לא נשמע מאושר, ומלמל משהו בסגנון "אל תתקשר אלי יותר ב-5 בבוקר!". כשהבנתי שהוא העז לא לבנות עלי לעונה הקרובה, איימתי לערוק למתחרה ולקחת איתי את כל בסיס האוהדים שלי. הוא ניסה לשחק אותה קשוח וטען שלוואלה! פוטבול אין מתחרים (מה שנכון, נכון), אבל בסוף ידעתי שהוא ייכנע. גם אם כל החבר'ה הצעירים נראים מבטיחים, אי אפשר לוותר על הול-אוף-פיימר עתידי ברמה שלי (הערת עורך: חלילה, חלילה. אם היינו מוותרים, עוד היו חושבים שזה מדור איכותי). חוץ מזה, אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים, ומי מתאים ממני לקבוע מה הולך לקרות העונה ומי ירקוד בטמפה ביי?

AFC מזרח: על הפטריוטס אין הרבה מה להרחיב. הקבוצה שניסתה לרשום פטנט על 0:19 ונשארה עם ה-1:18* ביד חוזרת לעוד עונה, זועמת יותר מתמיד. מספיק היה לראות איך בריידי היה פצוע כל הקדם-עונה ואז פתאום, לראשונה בקריירה שלו, בכלל לא מופיע ברשימת הפצועים למשחק הראשון, כדי להבין : ביל בליצ'יק מוכן לעונה, וכדאי לכולם לא להיות בסביבה. אחריהם היה אמור להיות מאבק בין בפאלו לג'טס על המקום השני, שהשנה הוא חשוב במיוחד. בית המזרח משחק נגד שני בתי המערב, שזה בערך כמו להיות באותו בית עם יוון ושוויץ. לתפוס את שני הבתים שאתה מולם בכזה שפל זה משהו שאסור לפספס, והמקום השני בבית יהיה מועמד רציני לויילד-קארד. מי שתרוויח מהסיפור הזה היא ניו יורק ג'טס. בפאלו היתה אמורה להיות יריבה יותר צמודה, אבל ההולדאאוט של פיטרס, התאקל השמאלי המצוין שלה, שיבש שם את כל התוכניות. תוסיפו את הפציעה של קרוול הליינבקר שגמר את העונה ממש בימים האחרונים, והסימנים מראים שבפאלו תסיים עם מקסימום 9 ניצחונות לעומת 11 של הג'טס. ברט פארב כנראה לא יגיע לרמה של שנה שעברה אבל גם לא יידרדר לרמה של לפני שנתיים, ובתוספת השדרוג בקו ההתקפה והמעבר הסופי לשיטת ה 3-4 בהגנה, יעשה את ההבדל. מיאמי? היא תהיה פי 5 יותר טובה משנה שעברה, שזה אומר חמישה ניצחונות.

AFC צפון: מ-ה-פ-ך : אוצ'ו סינקו הולך לפלייאוף. פיטסבורג וקליבלנד – לא. בואו נתחיל מהלו"ז. אם הבית המזרחי זכה בלוטו, הבית הצפוני קיבל את ההגרלה הכי קשה שיש - הבית הדרומי של החטיבה האמריקאית והבית המזרחי של החטיבה המקבילה. אז ויילד-קארד כנראה לא ייצא מפה, ויש שלוש קבוצות שיאבקו חזק, קשה וצמוד כל העונה. גם לאף אחת מהן אין חלקים יותר קלים, רצף של 3-4 שבועות שאפשר לנשום קצת אוויר, והחודש וחצי האחרונים יהיו ברוטאליים במיוחד לפיטסבורג וקליבלנד וסתם קשים לסינסינטי. לנקודה הזאת, אחרי שבוע 11, שלוש הקבוצות יגיעו עם מאזנים זהים של 5:5. עכשיו, מצד אחד הבנגאלס יתארחו גם בפיטסבורג וגם בקליבלנד (וגם באינדיאנפוליס), אבל מצד שני הם יארחו את בולטימור, וושינגטון וקנזס. הם יגנבו ינצחון חוץ אחד, ומאזן של 7:9 יספיק להם בזכות מה שמצפה לשתי היריבות שלהם: קליבלנד מארחת בנוסף לבנגאלס גם את הקולטס ואת יוסטון, שהיא הסוס השחור שלי השנה. משחקי החוץ שלה? טנסי, פילי ופיטסבורג. 3 ניצחונות פה יהיו מרשימים, 2 זה סביר. פיטסבורג, שזוכה לארח את שתי היריבות שלה, תזכה לארח גם את דאלאס ולנסוע לטנסי, ניו אינגלנד ובולטימור. מכיוון שהיא תגיע לפה מותשת (השבועות לפני כן כוללים את סן דייגו, אינדי והג'איינטס עם אתנחתא בוושינגטון), לא יישאר להם כוח. אם אתם שואלים לגבי בולטימור, יש לי זוג חברים שגרים שם. בשנה שעברה ליום ההולדת שלו הוא קיבל במתנה זוג כרטיסים למשחק המפורסם מול הפטריוטס. השנה אני מקווה שהוא יקבל מתנות מסוג אחר, כי הרייבנס ייתנו פייט גדול על הבחירה הראשונה בדראפט.

AFC דרום: הפתגם הידוע אומר שעדיף סנטימטר מזל על קילומטר שכל. ביוסטון ישננו את הפתגם הזה עוד הרבה זמן, בזמן שטנסי תעלה לפלייאוף במקומם מהויילד-קארד. גם השנה הקולטס יקחו את הבית זה, אולי בפעם האחרונה לפני שהרצף שלהם נשבר, בזמן שהשנה מאזן הכוחות בתוך הבית ישתנה: טנסי תעשה עוד צעד קדימה, יוסטון תמשיך במגמה החיובית שלה, ומי שתישאר לגמרי בחוץ היא ג'קסונוויל. ולמה אני מדבר על מזל ? כי הסתכלות קלה בלוח המשחקים מראה את הדבר הבא: מעבר למשחקים עם הקבוצות מהבית, חמשת משחקי החוץ הנוספים של טנסי הם מול סינסינטי, בולטימור, קנזס סיטי, שיקגו ודטרויט. לעומתה, יוסטון תיסע לפיטסבורג, מינסוטה, קליבלנד, גרין ביי ואוקלנד וזה יהיה כל ההבדל בין לסיים 5:11 ולעלות לויילד-קארד כמו שטנסי תעשה, לבין לסיים 6:10 ולהישאר עם הרגשת פספוס ענקית כמו ביוסטון. וג'קסונוויל? ההגנה נחשפה בסוף העונה שעברה ובפלייאוף והמגמה תמשיך העונה. הם עשו טרייד בדראפט בשביל להשיג את דרק הארווי, והוא גמל להם בהולד-אאוט שנמשך עד לאחרונה. הוא אמנם כבר מתאמן עם הקבוצה, אבל ההיסטוריה של רוקים עם הולדאאוט כל כך ארוך מרמזת על פציעה מסיימת עונה עד השבוע החמישי. ההתקפה ניסתה להשתדרג, ולו ג'רי פורטר היה בריא זה אולי היה קורה. במקום זה העונה הם לא יגיעו לשמונה ניצחונות.

AFC מערב: קצת עצוב מה שנשאר מהבית התחרותי הזה (סן דייגו, זה מה שנשאר), במיוחד למישהו שהוא אוהד של אחת מארבע הקבוצות בבית. דנבר ואוקלנד, כל אחת בדרכה, נראית כאילו היא עושה צעדים נכונים. קנזס סיטי? נכון שמשחק קדם עונה לא אומרים הרבה כי המטרה בהם היא לא לנצח, אבל להפסיד 24:0 זה אף פעם לא נעים, גם בקדם עונה ובמיוחד כשמי שמחסל אותך זאת מיאמי. לגבי הצעדים והכיוון של שתי האחרות האחרות, אוקלנד מנסה לצאת מהבור הענק והשנה אל דיוויס עשה את זה על ידי פיזור סכומי כסף אדירים על מנת להביא שחקנים שבחיים לא יכלו לחלום על הסיכוי להרוויח את הסכומים הללו. בינתיים זה נראה רחוק מלהספיק, אבל יש בסיס הגנתי לא רע ויש את דארן מקפאדן. לגבי ג'מארקוס ראסל, מספיק להזכיר את המשחק קדם עונה שלהם מול אריזונה. הריידרס הלכו למשחק הזה לא במטרה לרוץ, אלא בעיקר למסור. גם המשחק הזה נגמר 24:0. היחידה שיכולה לעשות קולות של איום היא דנבר. הבעיה שקולות זה נחמד ולהביא קורנרים של שאט-דאון זה טוב מאד, אבל כל עוד בעיית קו ההגנה הקדמי לא נפתרת, קולות זה כל מה שהברונקוס יעשו. בדנבר השקיעו כמה בחירות דראפט גבוהות מאד בשנתיים האחרונות על קו ההגנה והוסיפו בטרייד את דווין רוברטסון. זאת השקעה יותר נבונה מאשר להביא את קו ההגנה של הבראונס, אבל ביחד עם עזיבה של הרבה וותיקים זה אומר שרק בשנה הבאה אולי יהיה פה משהו רציני. 9 ניצחונות שרחוקים מלהפריע לצ'ארג'רס לעלות לפלייאוף בתור ראש בית.

נציגות ה-AFC הן ניו אינגלנד, סינטינטי, אינדי וסן דייגו, וטנסי והג'טס מהויילד-קארד. שנה שנייה ברציפות שמאזן 6:10 לא יספיק לקבוצה מהחטיבה לעלות לפלייאוף. בסיבוב הראשון סינסינטי תארח את טנסי ותפסיד. הקולטס יארחו את הג'טס וינצחו. בסיבוב השני הפטריוטס ינצחו את טנסי והקולטס יפסידו בסן דייגו. ושוב, בגמר החטיבה, ניו אינגלנד תנצח את הצ'ארג'רס.

NFC מזרח: הבית של מנצחת הסופרבול וגם של הקבוצה הכי טובה בעונה הסדירה בשנה שעברה הוא על הנייר הבית הכי חזק בחטיבה, במיוחד כשמוסיפים את הפוטנציאל של מקנאב הבריא. אבל הנייר סובל הכל, ומה שהיה בשנה שעברה לא תופס השנה, או תופס חלקית. נתחיל בג'איינטס. את האליפות בשנה שעברה הם לקחו דרך ההגנה, ובעיקר דרך לחץ אדיר על הקוורטרבק היריב. הבעייה שגם סטריי וגם יומאנרה לא ישחקו השנה, מה שגם פוגע בחוליית הליינבקרים כי עכשיו קיוואנוקה עובר לעמדה של יומאנורה. כשמוספים את המעבר של קאוויקה מיצ'ל לבפאלו, מקבלים הגנה שנחלשה בדיוק בנקודה הכי חזקה שלה. נעבור לפילי, שם החגיגות עם קווין קרטיס, סופסוף רסיבר של מקנאב שמגיע ל 1,000 יארד, נגמרו מהר מאוד. קרטיס יפסיד לפחות 6 שבועות ולא ברור באיזה מצב הוא יחזור. זה מחזיר את הג'איינטס בדיוק לאותו מצב שהם רגילים אליו, רק שווסטברוק, אחרי שתי עונות שבהן שבר שיאים של נגיעות בכדור, כבר בעונה השביעית שלו, מצב קצת מסוכן לרץ שמשותף כל כך הרבה במשחק. במקביל, קו ההגנה, עקב פציעות, נשאר אנמי, ובלי לחץ על הקוורטרבק של היריב גם חוליית הקורנרים הכי טובה בעולם לא תעזור. תאמינו לי, בתור אוהד של הברונקוס, אני יודע. זה משאיר לנו את דאלאס, שנראית כל כך טוב בעונה הרגילה ועפה במהירות בפלייאוף (לפחות 4 הפסדים רצופים כבר במשחק הראשון בפלייאוף, ושני ההפסדים האחרונים בהנהגת טוני רומו). אבל פלייאוף לחוד ועונה רגילה לחוד. לוח המשחקים של הקאובויס הוא הכי קשה מבין השלוש, אבל הפוטנציאל והרצון להגיע לפלייאוף ולהוכיח שהם מסוגלים לנצח שם יספיקו להם לקחת את הבית. הרדסקינס? חבל לבזבז עליהם מילים. את כל מה שהם יודעים ראינו במשחק הפתיחה, וזה ממש לא הרבה.

NFC צפון: להתראות ברט פארב, עידן ארון רוג'רס מתחיל. כנראה. טוב, ה"כנראה" לא מתייחס כמובן לפארב אלא לרוג'רס. בגרין ביי מאד בטוחים ביכולות שלו, ולזכותם ייאמר שהם ראו אותו באימונים 3 שנים. אבל העובדה היא שהוא מעולם לא פתח במשחק, וגם כשעלה כמחליף הוא הצליח להיפצע. לא בדיוק איש הברזל. לאור העובדה ששני המחליפים שלו הם רוקים, גרין ביי נכנסת לעונה עם הצוות הכי לא מנוסה בעמדה הכי קריטית. ואם הפאקרס מקווים שמשחק הריצה יישא בנטל, הבעיה היא שריאן גראנט הוא סימן שאלה גדול וברנדון ג'קסון לא הדהים כשקיבל את ההזדמנויות בשנה שעברה. ההגנה תצטרך לעשות את העבודה, לפחות בהתחלה, אבל עדיין מדובר על בסיס חזק, שהגיע בצדק מרחק הארכה אחת מהסופרבול. מול הפאקרס עומדת מינסוטה של אדריאן פיטרסון, שעזרה לבחוש בקדירה של פארב ולעורר בלגאנים ושמועות בגרין ביי. במאנדיי נייט שיפתח את העונה השתיים ייפגשו לקרב סוער. המשחק יהיה בגרין ביי, מול קהל מטורף, אם כי בלי היתרון של מזג האוויר הקר. ועדיין, הפאקרס ינצחו בזכות טרוואריס ג'קסון. לא ברור מה הבעיה של קבוצות בבית הזה וקוורטרבקים. לשיקגו יש את ההגנה אבל כבר 3-4 שנים שאין לה קוורטרבק ולא נראה כאילו נעשים מהלכים לשנות את זה. במינסוטה יש את אחד הרצים הטובים בליגה, רוקי העונה בשנה שעברה, יש קו התקפי מצוין... ויש את ג'קסון בקיו בי. לא פלא שהם ניסו להשיג את פארב.

האם שיקגו יכולה לחזור? הקוורטרבק שלה הוא קייל אורטון, שגורם לצ'אד פנינגטון להיראות בעל יד חזקה. לאורטון כל כך למי למסור אחרי שבריאן ומוחמד עזבו. תוסיפו את ההתברברות הגדולה עם כריס וויליאמס, בחירת הדראפט מהסיבוב הראשון שתעבור לפחות חצי עונה לפני שהוא יראה מגרש, ושוב אנחנו מקבלים עונה שתלויה לחלוטין בהגנה. בלו"ז שלהם זה יספיק ל-8 ניצחונות ולא יותר. בדטרויט, כמו תמיד, יש אחלה פוטנציאל ויש אפס יכולת לממש אותו. עד שאני אראה אחרת, אני לא מאמין בהם. לוח המשחקים הקשה של הבית הזה מרמז שויילד-קארד לא יבוא מפה. הם משחקים גם נגד הבית הדרומי בשתי החטיבות, כך שבסופו של דבר גרין ביי תחזור לפלייאוף, הפעם עם המאזן הגרוע מבין ראשי הבתים. כן, אפילו יותר גרוע ממנצחת בית המערב.

NFC דרום: 3 קבוצות, 3 סגנונות, 2 עולות לפלייאוף. לפני שנה ניו אורלינס הייתה הבחירה הממוצעת לסופרבול, אבל ההגנה שלה פורקה לחלוטין. קרוליינה המשיכה לדרוך במקום ולא לממש את הפוטנציאל שלה, ומי שהרוויחה מההפקר היתה טמפה ביי שעשתה הכי מעט טעויות. אבל השנה הסיינטס הפיקו את הלקחים ובאים מוכנים לעונה הקרובה. הם הביאו בטרייד את וילמה, שמשדרג בבת אחת את חוליית הליינבקרים שלהם, וניצלו את היתרון של עונה האיומה בכך שקיבלו בחירת דראפט גבוהה ולקחו את סדריק אליס לעמדה קו ההגנה, כדי שיסתום חורים. השילוב הזה, של כוח ומהירות, יוסיף את האקסטרה הדרוש להגנה, בזמן שדרו בריס ימשיך לעמוד בפוקט בחופשיות ולמסור ולמסור ולמסור. הבאקנירס נשארו קשוחים ולא נוצצים. הפעם לא הביאו עשרות קוורטרבקים להיבחן ואפילו נשארו עם אותו ג'ף גארסיה נצחי לעוד עונה. מצד שני, הם לא ממש שידרגו את צוות הרסיברים המבוגר למדי, והתוצאה תישאר דומה לשנה שעברה - קבוצה טובה שמנצחת את המשחקים שהיא צריכה לנצח, גונבת פה ושם משחק אבל בעיקרון לא מנצחת את הגדולות באמת. למזלם, השנה הלו"ז שלהם כולל את בית הצפון מהחטיבה שלהם ואת בית המערב מהחטיבה המקבילה, מה שאומר שלעשות את מה שצריך יספיק לעשרה ניצחונות וכרטיס ווילד-קארד. ואיפה קרוליינה בכל הסיפור הזה? כמו בשנים האחרונות, באזור אבל לא מספיק קרוב. לא מספיק יציבה, יותר מדי סכיזופרנית. אמנם דלהום חוזר בריא, אבל סטיב סמית הושעה משני משחקים בגלל שהוא הלך מכות פעם אחת יותר מדי. עוד מהלך גאוני של ההנהלה, שבמקום רק לקנוס אותו בסכום של 2 משחקים קנסה את כל הקבוצה.

NFC מערב: חבל על הזמן שלי ושלכם. באמת חבל. מי שתעלה, תפסיד לג'איינטס בויילד-קארד.

אז לפלייאוף עולות דאלאס, גרין ביי, ניו אורלינס ומישהי מהמערב המגעיל, ומהויילד-קארד טמפה ביי והג'איינטס. כן, פה 9 ניצחונות מספיקים למקום האחרון לפלייאוף.

בסיבוב הראשון גרין ביי תנצח את טמפה ביי והג'יאנטס תצטרף. בסיבוב השני דאלאס תעשה מה שהיא לא עשתה כבר הרבה זמן, תדיח את האלופה ותנצח משחק פלייאוף בשעה טובה. במשחק השני גרין ביי תפסיד בניו אורלינס. בגמר החטיבה ניו אורלינס תעצור את רצף הניצחון האחד של דאלאס, ותזכה בכרטיס לטמפה ביי.

ומה יהיה בטמפה ביי? לא תהיה עונה מושלמת, אבל הפטריוטס יקנו גם מאזן של 3:16, כשאחד מהניצחונות יירשם במשחק האחרון של העונה.