הכי רחוק מלוזון

המשחק השני בבית 7 במונדיאל 2006 זכור עד היום כסיוט מתמשך אותו גרמו לצופים שתי נבחרות חסרות דמיון או כל מוטיבציה ליצור מעט קסם, צרפת ושוויץ. מבחינתה של האחרונה, המשחק המאופס והאפסי היה בסך הכל המשכו של מומנטום. הנבחרת מהמדינה הקטנה עשתה לעצמה מוניטין של נבחרת משעממת והגנתית בשנים האחרונות ואחרי שהודחה בפנדלים על ידי אוקראינה בשמינית הגמר, לא מעט אנשים הרגישו שנעשה עמה איזשהו צדק גלובלי.

"זה לא ששיחקנו כדורגל הגנתי, שיחקנו את הכדורגל שאנחנו תמיד משחקים", נזעק קובי קון להדוף את הביקורות ולסכם טורניר מוצלח, דקות אחרי ההדחה בידי ורגליי אנדריי שבצ'נקו וחבריו בשמינית הגמר. אחר כך הוסיף ונגע בנקודה החשובה ביותר: "ביורו 2004 רדפנו אחרי נבחרות, אבל כאן שיחקנו טוב בהרבה והוכחנו שאנחנו יכולים לשלוט בגורלנו".

שנתיים נוספות עברו ושוויץ שוב פתחה את השתתפותה בטורניר גדול, השלישי שלה ברציפות והפעם היורו הביתי מול צ'כיה. הפעם, בניגוד למשחקיה במונדיאל, הנבחרת של קון כן ספגה והיא גם הפסידה 1:0, אבל המנגינה השתנתה והיוצרות התהפכו. "הצ'כים כבשו מהמצב היחיד שהם הגיעו אליו", קונן שחקן העבר, אלכסנדר ריי, "הם הגיעו עם תכנית משחק שעיקרה לתסכל אותנו ולקוות לעקוץ בהתקפה מתפרצת".

אלו רק פרטים יבשים על ההתקדמות שעוברת הנבחרת המתפתחת והלומדת של שוויץ. בזמן שאנחנו מדברים על המונדיאל, השוויצרים לא מפסיקים לעבוד. בין 2004 ל-2008 השתתפה הנבחרת האדומה-לבנה בשלושת טורנירי הכדורגל הגדולים, אבל מנבחרת מפוחדת ב-2004, דרך נבחרת יציבה ובטוחה ב-2006, היא הפכה לנבחרת יוזמת ב-2008. ההישגים אמנם לא הגיעו, אבל ההתקדמות נרשמה ובשוויץ לא רוצים לעצור עכשיו.

נבחרת שוויץ לא העפילה לרבע גמר הטורניר אותו אירחה בקיץ האחרון, אבל מנגד, בזכות כדורגל מהיר ושוטף ועם שיתופם של כישרונות מדור צעיר ונפלא כארן דרדיוק, גוקאן אינלר וגלסון פרננדז, השילה בקיץ האחרון את תדמית הנבחרת ההגנתית והמפוחדת, למרות סגל שחקנים נחות מאלו של יריבותיה. כשקובי קון החזיר את המפתחות שבע שנים אחרי שהתניע את הרכב שנקרא הנבחרת הלאומית, ניתן היה לראות פעם נוספת איזו התקדמות עשה הכדורגל השוויצרי בעשור האחרון.

בישראל חגגו את תוצאות הגרלת מוקדמות המונדיאל שבישרה על מפגש מול אותה נבחרת מרכז אירופאית, אבל מישהו בארץ הקודש שכח שיש גם צד שני, זה שרוצה להמשיך את הפריצה המטאורית קדימה, זה שעבורו ישראל היא בסך הכל עוד מכשול מיני רבים בקידום הספורט הפופולארי בעולם גם ברמה המקומית.

"בשוויץ מרגישים הרבה מאוד ביטחון בנוגע לעלייה למונדיאל", אומר העיתונאי סטפן רינלדי, "ההגרלה נחשבת לטובה ובנוסף, ההגעה של אוטמר היצפלד נתנה הרבה תקוות. קובי קון עשה דברים יפים עם הנבחרת, אבל הוא נחשב אצלנו לאחד שהיה חבר יותר מדי טוב של השחקנים. עכשיו יש לנו את היצפלד וזה שונה, הוא אימן את באיירן מינכן".

יום הפתיחה של יורו 2008 מצא את באזל, העיר השלישית בגודלה בשוויץ, חנוקה מהתרגשות ואת רחובותיה חנוקים מריחם המתערבב של כוסות בירה ענקיות ונקניקיות שמסתובבות על מתקן הצלייה. עשרות אלפי שוויצרים מקושטים ומחויכים כססו ציפורניים בציפייה דרוכה לפסטיבל הכדורגל שנערך בחסותם ובהשתתפותם.

שמונה ימים מאוחר יותר, שעות לפני משחקה של הנבחרת המקומית מול פורטוגל, לא נראה זכר לסצנות העליזות מיום הפתיחה. אווירה של דיכאון לא הייתה שם, אבל מרבית המקומיים העדיפו להישאר מסוגרים בבתיהם, אולי בחסות הגשם. באותו זמן נראה היה שההדחה הזו היא הדבר הכי טוב שקרה לכדורגל הישראלי במהלך חודשי הקיץ. אם נבחרת ישראל הייתה פוגשת את השוויצרים מוכי האופוריה באותם ימים, היא הייתה מתקשה לגרד אפילו תיקו, אבל כעת, כשהרוח בגבם של לודוביק מניאן הפעלתן ושאר חבריו פסקה ברגע, נדמה היה שדרור קשטן ושחקניו אולי תופסים את השוויצרים ברגע נוח מבחינתה של ישראל.

האמנם? לעיתונאי רינלדי יש חדשות אחרות עבורנו: "הכדורגל בשוויץ קיבל דחיפה גדולה, כי גם אם הנבחרת לא הצליחה, האנשים היו מאוד גאים בארגון של הטורניר. בנוסף, לראשונה מזה שלוש שנים עלתה קבוצה שוויצרית, פ.צ באזל, לליגת האלופות וכמובן שזה נותן גם הרבה רוח וגם תקוות גדולות".

כאן טמונה הצרה הקטנה של ישראל, בסבלנות שגילו אוהדי שוויץ נוכח הדחתה המאכזבת של נבחרתם כבר אחרי שלב הבתים וכן, גם בעלייה של האלופה המקומית לליגת האלופות, העפלה שכולה גאווה למדינה עם פחות משמונה מיליון תושבים.

הכדורגל השוויצרי ניזון במשך שנים מלמידה מהשכנה גרמניה, אבל מתישהו השוויצרים נתקעו עם שיטות משחק מיושנות ונעלמו ממפת הכדורגל האירופאית. את השינוי עשו אולי שטיליקה ובעיקר רוי הודג'סון, שני מאמנים זרים שהגיעו כדי ללמד ועשו זאת בגדול, כשהאחרון גם מעלה את הנבחרת המקומית למונדיאל 1994. אוטמר היצפלד הוא המאמן השמיני של הנבחרת מאז 1989 והשביעי שלא נולד בשוויץ. ככה זה כשראשי ההתאחדות עסוקים במאמצים להתקדם ולא בניסיון לרצות את כולם ולנהל חשבונות על הגב של הכדורגל המקומי. ההתקדמות שהגיעה בזכות המאמנים הללו, התחילה ליצור הדים.

הדעה הרווחת והמיושנת, שמתבססת על בורות בלבד, היא שהכדורגל הוא ספורט משני בשוויץ, אבל זו השערה רחוקה מן האמת. הספורט הפופולארי בעולם הוא גם הספורט הפופולארי בשוויץ, ביחד עם הוקי קרח. ההעפלות לטורנירים גדולים וההופעות של קבוצות מדי כמה שנים של בליגת האלופות, יצרו מומנטום חיובי גם בקרב הקהל הרחב, במעין כדור שלג חיובי.

בעונה שעברה נשבר לראשונה מחסום ה-10,000 אוהדים בממוצע למשחק ליגה (10,917) ונרשמה עלייה מרשימה של 15 אחוזים לעומת 2006/7. העונה עומד הממוצע בינתיים על 9,161, הרבה בגלל עליית הליגה של ואדוז (מליכטנשטיין) ובלינזונה הקטנות ובגלל העובדה שפ.צ. ציריך אירחה את שני משחקי הבית הראשונים שלה ללא קהל בגלל עונש על התנהגות אוהדיה. גם ירידת הליגה של סט. גאלן, שמושכת בינתיים 12,080 צופים העונה למשחקיה הביתיים בליגה השנייה, לא תרמה, אבל הממוצע עדיין מספק.

"יורו 2008 בישר על רגשות מאוד מעורבים. מצד אחד התוצאה הסופית של הנבחרת אכזבה, אבל מצד שני הטורניר בהחלט הגדיל את הפופולאריות של הכדורגל בשוויץ", אמר לפני מספר שבועות דובר הליגה, רוג'ר מולר. "זה בסדר שלא נראה עלייה קבועה במספר הצופים בכל עונה, כל עוד המגמה חיובית בטווח הרחוק".

"מספר הכדורגלנים הרשומים עלה בצורה גדולה השנה ואני מאמין שהמגמה תימשך", אמר לפני כמה חודשים יושב ראש ההתאחדות השוויצרית, ראלף צלוצקובר, "הבעיה הגדולה שלנו עכשיו היא שאין מספיק מגרשים ושאנחנו מתקשים לעמוד בדרישה אליהם, אבל אני בטוח שההתקדמות תימשך בצורה טובה".

שוויץ לא ראויה להיקרא "מדינת כדורגל" אם משווים אותה לאנגליה או גרמניה, אבל הדבר האחרון שהקהל הישראלי רשאי לעשות הוא לזלזל בה. עם מטען שכולל התקדמות אדירה בעשור האחרון ומוטיבציה גבוהה להמשיך באותו הקו, יתייצבו אוטמר היצפלד, מאמן עטור הישגים ושחקניו על הדשא באצטדיון רמת גן ביום שבת.

ישראל בטוחה שההגרלה קלה ושאחרי 38 שנים הגיע הזמן לעלות לעוד מונדיאל? את שוויץ זה ממש לא מעניין. המשימה עדיין לא הושלמה וחייבים להמשיך לגרור על הכדורגל קדימה. איך אמר העיתונאי רינלדי? "האצטדיונים עדיין לא תמיד מלאים ולקבוצות השוויצריות אין הרבה כסף, כך שהן לא יכולות להחזיר הביתה את השחקנים הגדולים. אתה יודע, כל אלו שמשחקים באיטליה, אנגליה וגרמניה". איטליה, אנגליה וגרמניה? ממוצע צופים בן חמש ספרות בליגה? אסור לנו להתרפס בפני שוויץ, אבל אנחנו מחויבים לתת לה כבוד.