קשטן, תיזהר

אוטמר היצפלד הוא אחד מהמאמנים הגדולים בהיסטוריה, אחד שאני לא מוצא בו מגרעות. אחרי 9 שנות עבודה סיזיפיות בבאיירן מינכן, הוא נהג בחוכמה שעבר לאימון נבחרות. עבודה במועדון גדול כמו באיירן, ואני מכיר אותו מקרוב, מתישה ושוחקת. בנבחרת השוויצרית הוא לא עובד באופן יום-יומי, והוא החזיר לעצמו את האנרגיה והרעב להצלחה. הרבה אנשים בטח התפלאו שמאמן ברמתו בחר לאמן דווקא את שוויץ, אבל חשוב להבין שהוא מאוד קשור למדינה. הוא גדל שם, הוא החל הן את קריירת המשחק והן את קריירת האימון שלו בשוויץ, ויש לו שם בית, משפחה וחברים. החיבור שלו לעם השוויצרי גדול אפילו יותר מהחיבור שלי לעם הישראלי, שהוא גדול מאוד. אוטמר פשוט אוהב את שוויץ.

בתור אחד שעבד שנים רבות תחת היצפלד, למדתי ממנו המון. הוא מאמן ערמומי והתקפי. נכון, הוא אף פעם לא שיחק כדורגל אטרקטיבי כמו בריאל מדריד או ברצלונה, אבל הוא אוהב לשלוט בקצב המשחק ושונא להסתגר. הוא מכיר את הכדורגל על בוריו ויודע לבחור את השחקנים שיתאימו לשיטה שלו. הדבר הכי חשוב לו הוא שהשחקנים יעבדו עם הראש. אני למדתי את זה ממנו ואני גם מנסה להנחיל את זה לשחקנים שלי בנתניה. "הראש חשוב יותר מהשרירים", הוא נוהג לומר לעיתים קרובות.
לפני שפנה לקריירת האימון, אוטמר היה מורה למתמטיקה, ובאופי שלו הוא עדיין כזה. הוא אדם קשוח, אבל גם חבר של השחקנים. הנבחרת השוויצרית צעירה מאוד, וזה יתרון גדול עם מאמן כזה. הוא יכול להוציא הרבה מהשחקנים שלו ולהפוך אותם לשחקנים טובים ושלמים יותר. הוא יודע לעבוד עם השחקנים שלו גם מחוץ למגרש. הוא קשוב לשחקניו והרבה פעמים מייעץ להם לגבי בעיות שמחוץ לעולם הכדורגל. אוטמר פסיכולוג טוב לא פחות משהוא מאמן טוב.

צפיתי במשחק של ישראל בפינלנד. לישראל יש נבחרת טובה, אבל זה אותה נבחרת כל הזמן. אם נשווה את עצמנו לשוויץ, שגם לה יש כ-7 מיליון תושבים, נראה שהם השתפרו בצורה מטאורית ב-15 השנים האחרונות, וזאת תודות לתוכנית העבודה הרב שנתית שהם הנחילו שם. הם השקיעו המון בנוער ובמתקנים, עזרו לקבוצות ולא רק לנבחרות ובעיקר התמידו ועבדו קשה. כיום יש להם לא רק נבחרת חזקה שמשתתפת באופן קבוע במונדיאלים ובאליפויות אירופה, אלא גם 5-6 קבוצות חזקות שליגת האלופות וגביע אופ"א הוא חלק אינטגרלי מהעונה שלהן. ישראל ושוויץ מאוד דומות, אלא שהם התקדמו הרבה יותר, למרות שלנו יש לא פחות כישרון ופוטנציאל. אנחנו בישראל צרכים להסתכל על שוויץ וללמוד מהם על חשיבות הדרך והעבודה הקשה.

בדיוק כפי שלא מוציאים מכונית מהמפעל כשגומרים להכין את השילדה, אלא משקיעים הרבה יותר בהרכבת המנוע, כך צריכים לעבוד גם בנבחרת ישראל. אם אנחנו רוצים להצליח באירופה ובעולם, אנחנו חייבים לתכנן וליישם תוכנית לטווח ארוך, ולהשקיע בשחקנים כבר מגילאי הילדים. כי מאמנים טובים ושחקנים מוכשרים יש פה בשפע.

אם נחזור להסתכלות על הנבחרת השוויצרית, נראה שהם לא נכשלו ביורו. הם נראו טוב והיו קרובים לעלות מהבית שלהם, על אף ששיחקו עם נבחרות חזקות מהן על הנייר. הם שלטו ברוב המשחקים שלהם, ורק חוסר ריכוז והתרגשות מנעו מהם לנצל את היתרון האיכותי. אבל הם החליפו מאמן, ואצל היצפלד זה כבר לא יקרה.

אני חייב להתוודות, לפני כמה שבועות התקשר אלי אוטמר וביקש שאעזור לו בהכנות. אמרתי לו שעל אף הקרבה בננו אני לא יכול לעזור לו. אני נאמן למדינה בה אני עובד ואותה אני אוהב. למרות זאת נתתי לו טיפ אחד ויחיד – ישראל זו מדינה שאוהבת לנצח ותמיד רוצה לנצח, אל תצפה שהם ינסו להשיג משהו פחות מזה. על אף כל היכולות של היצפלד כמאמן, הוא מחובר מאוד למציאות ולא מצפה לזכות באליפות העולם עם שוויץ. השאיפות שלו דומות מאוד לשאיפות שלנו, להגיע לטורנירים הגדולים ולנסות להתקדם שם כמה שיותר. למרות ששוויץ עדיפה, ובעלת ניסיון עשיר יותר בטורנירים הגדולים, אנחנו משחקים בבית שלנו. ביום טוב אנחנו יכולים וצריכים לנצח.

* סייע בתרגום והכנת הטור: דור בלך