פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ואיפה האחריות שלכם?

        עשר של שבוע: למה סן דייגו טעתה עם מרימן, איזו בעיה יש לרוג'ר גודל ומה לעזאזל עושים ברט פארב ומיאמי? יאללה, תכף זה מתחיל

        1. העניין העיקרי בשבוע האחרון של הפריסיזן (נגמרה הציפיה, אתם מאמינים?!) מגיע מהשלמת הסגלים והניפוי האחרון של שחקנים שלא הצליחו לצלוח בשלום את קדם העונה. הגישה לשיטה הנהוגה בליגה מתחלקת בין אלו הטוענים בתוקף שהיא צינית ואכזרית להחריד, כששחקנים שעבר זמנם נשלחים לשלג כמו אסקימוסי זקן, לבין אלו שמאמינים שזה הכל ביזנס, אין הבדל בין עבודה בליגה לכל עבודה אחרת ובטח שאין מה לרחם על שחקנים שהרוויחו סכומים שרובנו רק יכולים לחלום עליהם ובדרך כלל גם לא נשארים מחוסרי תעסוקה לאורך זמן. אבל אלו וגם אלו, אלא אם ליבם עשוי ממתכת כבדה, ירגישו טעם חמצמץ על לשונם כשהם שומעים על שחקן כמו כריס סימס, שהשאיר ממש חלקים מגופו על המגרש בשביל טמפה ביי (כזכור, הוא שיחק משחק שלם עם טחול קרוע לפני שתי עונות), ואף הוא מצא את עצמו לבסוף בשוק העבודה.

        2. עוד עניין בשבוע האחרון, או יותר נכון – חוסר עניין - הוא מיעוט השחקנים המשמעותיים שעולים לשחק במשחק האחרון של הפריסיזן. ישנם כאלה שעדיין מאמינים שהסיבה לקיום משחקים אלו הוא שפשוף השחקנים על המגרש, פיתוח הקשר בין הק"ב לרסיבר שלו וכדומה. אבל אם רנדי מוס לא שיחק את כל הפרי-סיזן הקודם וזה לא הפריע לו לשבור את שיא הט"ד לעונה ואם לדניאן טומלינסון הפך את זה למנהג לא לקחת סנאפ אחד באוגוסט וגם הוא לא נראה בדיוק סובל מזה, אז למה בדיוק צריך את המשחקים האלה? הסיבה האמיתית היא שהקבוצות משתמשות במשחקים הללו כדי לבחון את שחקני הדרג השני והשלישי ולהחליט מי לרוסטר ומי לוויברס. משהו כמו גביע הטוטו, נגיד (ונשבע שזאת הפעם האחרונה שהספורט שפעם התקרא כדורגל ישראלי מוזכר פה). כל זה טוב ויפה עד שנזכרים שעל אותם משחקים הקבוצות גובות כסף טוב מקהל האוהדים, שמגיע לראות את הקבוצה שלו ובמקום זה מקבל אוסף של נו-ניימס במשחק חסר חשיבות. במקום כל הפרוצדורה, אולי פשוט עדיף שהקבוצות יערכו משחקים באיזה מגרש אימונים קטן ואם אפשר - שייתנו לנו עוד שני משחקי עונה רגילה אמיתיים. אם העומס קשה מדי, תוסיפו עוד שבוע ביי לכל קבוצה. עליי.

        3. דקות אחרי סגירת הגיליון הקודם החליט שון מרימן שהוא לא שועה לעצת רופאיו ובמקום לעבור ניתוח שישביתו לכל העונה, הוא מעדיף לנסות לשחק למרות הפציעה. נכון הוא שרצונו של אדם כבודו, ואף אחד לא מכיר את הגוף של מרימן כמוהו, אבל מכל הפרשה עולה ריח טיפה לא נעים. מארגון כמו הצ'ארג'רס וממאמן כמו נורב טרנר הייתי מצפה, אם יש להם טיפה אינטגריטי, להגיד למרימן: "תודה על המאמץ, לך תעשה את הניתוח, המקום שלך בקבוצה יחכה גם בשנה הבאה", כמו שמעסיק טוב אמור לעשות. ואולי זאת בדיוק הבעיה – שהמקום של מרימן לא מובטח בשנה הבאה. כי בשיטה של הליגה, אם מרימן יעשה את הניתוח ולא יחלים בזמן, הוא מסוגל למצוא את עצמו בקלות מחוסר עבודה. אז הוא מעדיף לסכן את המשך הקריירה שלו ולנסות לשחק למרות הפציעה. והנה בדיוק ההבדל, למי שתהה, בין הליגה הזאת לכל מקום עבודה אחר.

        4. להלן רשימת השעיות חלקית לשבוע הראשון של המשחקים: קווין פולק מניו אינגלנד, דרק מארטין מבולטימור, ברנדון מרשל מדנבר, שני שחקני הגנה מג'קסונוויל, ועכשיו גם ריצ'ארד קולייר מג'קסונוויל נורה ונמצא בסכנת חיים. מעניין אם הקומישינר מחשיב את התוכנית שלו לשיפור התדמית של הליגה להצלחה.

        5. המעקב אחרי ברט פארב אנמי משהו השבוע, כי כמו רבים מחבריו, גם פארב החליט לנוח במשחק האחרון של הפריסיזן ולהימנע מפציעה אפשרית. נכון שפארב הוא ותיק ורב זכויות יותר מכל שחקן אחר בליגה, אבל קשה שלא לתהות על ההחלטה הזאת. בניגוד לשחקנים אחרים, פארב משחק בקבוצה חדשה לחלוטין, קרוב לודאי עם ספר תרגילים שונה לגמרי וגם איתם יצא לו להיות על המגרש בדיוק שני משחקים, שבהם שיחק מספר מצומצם של סדרות. האם לא היה עדיף שהוא יבלה קצת יותר זמן על המגרש ויתרגל את התיאום עם הרסיברים החדשים שלו, אפילו במחיר של סיכון (קטן) בפציעה? מצד שני, בשבוע הראשון יש לו את מיאמי, גם זה סוג של משחק אימון.

        אטלנטה פלאקו

        6. בשבוע שעבר דיברנו על מאט ריאן, הרוקי שמקבל את המושכות באטלנטה, והשבוע אנחנו מגלים שריאן לא יהיה הק"ב הרוקי היחיד על המגרש בשבוע הראשון, כשהרייבנס נותנים לג'ו פלאקו, בחירה 18 בדראפט האחרון, את המושכות להתקפה המקרטעת שלהם. גם פה הבחירה היתה בלית ברירה מאחר שקייל בולר וטרוי סמית' פצועים, וכמו ריאן, גם לפלאקו צפויים חיים קשים עם קבוצה מאותגרת התקפית שצריכה להסתגל למאמן חדש. בשנות כהונתו של בריאן ביליק כמאמן הקבוצה הוא לא גילה יכולת מבריקה, בלשון המעטה, בבחירת קוורטרבקים, ויש לקוות שמחליפו מעט יותר מוצלח בתחום זה, או שלאוהדי הרייבנס צפויים עוד הרבה חורפים קרים.

        7. בניגוד לרייבנס, הקרדינלס דווקא החליטו ללכת על ניסיון לפני נעורים ולפתוח את העונה עם קורט וורנר, על חשבון מאט ליינארט. בניגוד לאלכס סמית', עליו דיברנו שבוע שעבר, שהיה סוג של ברירת מחדל עבור הניינרס (שבאמת רצו את... מאט ליינארט, שהחליט להישאר עוד שנה בקולג'), הרי שליינארט הגיע עם עומס ציפיות עצום על הכתפיים, במיוחד לאור הרקורד ב-USC (שתי אליפויות ועוד גמר אחד) והצוות המסייע המצוין שהנהלת אריזונה סידרה לו. התגובה המתבקשת לאור ההחלטה של הקרדינלס היא לקבוע שליינארט הוא עוד זוכה הייזמן שלא הצליח לתרגם את ההצלחה מהמכללות למקצוענים, אבל במקרה של הציפורים האדומות לא הייתי פוסל שום דבר, ואם ליינארט ייכשל מלמצוא מקום בהרכב השנה, אפשר בהחלט שנראה אותו מצליח בשנה הבאה במקום אחר.

        8. ולאתנחתא הקומית של השבוע. חכמים אומרים - תשעה קבין של אגו ירדו על העולם, תשעה מתוכם ירש צ'אד ג'ונסון. תיקון טעות - צ'אד אוצ'ו סינקו. מצד אחד, אי אפשר שלא לכעוס על צ'אד, ששניה לפני שהעסק מתחיל מעדיף להתעסק בהחלפת שם המשפחה שלו במקום להתרכז בהכנות לעונה הממשמשת ובאה, בטח אחרי העונה האחרונה המאכזבת של הבנגאלס. מצד שני, אי אפשר ממש לכעוס על הבחור, כי זה בערך כמו לכעוס על ילד קטן שעושה מה שבא לו. וחוץ מזה, אם לא היה לנו את צ'אד, ממה נצחק?

        9. אופס, טעות שלי. זאת האתנחתא הקומית של השבוע – המיאמי דולפינס החתימו את ריקי וויליאמס לעונה נוספת. ואנחנו חשבנו שהכניסה של ביל פארסלס תכניס קצת הגיון לראש של הארגון הזה, שעשה דוקטורנט בהחלטות גרועות בשנים האחרונות. אבל איך אומר מאיר אריאל? מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה.

        10. זהו, נגמרו ההקדמות, ממחר מתחיל הדבר האמיתי. בדרך כלל היה מגיע פה הקטע של ההימורים על הזוכות השונות, אבל אחרי שנתיים של ניחוסים הפוכים שהפכו את האחים לבית מאנינג לאלופים, אפשר לומר שגם מזה נגמלתי. טוב, כמעט, אני יכול להבטיח דבר אחד – אין סיכוי שהפטריוטס לוקחים אליפות השנה. פשוט אין. שתהיה לכולנו עונה מהנה.