אחריות לשנתיים בלבד

1. ביום חמישי נכנס הידקי אוקג'ימה, הריליוור של בוסטון, באינינג השביעי, ביתרון 0:2 של קבוצתו על היאנקיז. הפותח ג'ון לסטר השאיר לאוקג'ימה רץ אחד על הבסיס, כשלצלחת עלה ג'ייסון ג'יאמבי. ג'יאמבי חבט להומראן, השווה ל-2:2 ובהמשך גם העניק ליאנקיז ניצחון 2:3 שמנע סוויפ מהרד סוקס והשאיר את תקוות הפלייאוף של הפסים בחיים.

כשאוקג'ימה הגיע לליגה בשנה שעברה כסוג של סייד-קיק להחתמה המתוקשרת של דייסקיי מאטסוזקה, הוא היה סנסציוני בחלק הראשון של העונה. אחר כך נרגע ובפלייאוף היה בינוני מאוד, במיוחד בוורלד סירייס. השנה, עם ERA סביר, אמנם, של 2.89, הוא כבר לא מקור הכנה אמין לג'ונתן פפלבון, עד כדי כך שטרי פרנקונה מכשיר את ג'סטין מאסטרסון הצעיר להיות הסט-אפ של הקבוצה בישורת האחרונה של העונה.

הסיפור של אוקג'ימה לא חריג. מאז שהפך מסאנורי מוראקאמי למגיש היפני הראשון במייג'ורס (1964 - סן פרנסיסקו ג'איינטס) התחלפו הרבה זרמים באוקיינוס השקט, אבל דומה שהמשותף לכל המגישים, ובמיוחד המחליפים, הוא שהם לא מצליחים לצלוח תקופה משמעותית ולבלוט. אחרי שנה לומדים אותם, ומתברר שהליגה הופכת בהדרגה לגדולה עליהם. אחרי שהעוקץ יוצא מאלמנט ההפתעה, הסחורה הופכת פחות ופחות רצויה.

לא צריך ללכת רחוק מדי כדי לעמוד על התופעה. קאזוהירו ססאקי רשם שתי עונות סבירות ואחת טובה מאוד בסיאטל, לפני שהתפרק בעונתו הרביעית וחזר ליפן ב-2004. אקינורי אוצוקה היה סט-אפ מדהים בסן דייגו ב-2004, אבל שלוש עונות בינוניות ונשכחות שבאו אחר כך הפכו אותו לשחקן חופשי בלתי מבוקש במייג'ורס, וכרגע נראה שגם טקאשי סאיטו, שהחל להתפתח כדבר הבא בדודג'רס ומושבת בשל פציעה, כבר לא יהיה שוס מדהים. שיגטושי הסגאווה הוא מקרה שונה, כשהחזיק מעמד שש שנים (בינוניות מאוד) במייג'ורס ואז פרץ בסיאטל, עם עונת ERA של 1.48 ב-2003. השנתיים שאחר כך, האחרונות שלו בקריירה, "איזנו" את המאזן הזה עם ERA מביש של 5.16 ו-4.19.

לריליוורים קשה לשמור על יציבות. לא פעם ראינו מגישים שהיו קלוזרים או סט-אפים טובים והידרדרו לבינוניות, אבל היו ועדיין יש במייג'ורס לא מעט שלכל אורך הקריירה היו יציבים ואמינים. בינתיים, נראה שההימור על מגיש יפני (מחליף בעיקר, למרות שגם לפותחים היו לא מעט בעיות לאורך ההיסטוריה) מצדיק את עצמו לאורך עונה אחת, מקסימום שתיים. מתי כבר נראה את האיצ'ירו של התלולית?

2. נשארים בבוסטון: ג'וש בקט הולך לפגישה עם דוקטור ג'יימס אנדרוז באלבמה. דוקטור אנדרוז הוא האיש שייעץ גם לג'ובה צ'מברליין ולשחקן הפוטבול שון מרימן (שלא קיבל את עצתו) לאחרונה, ובכלל - אחד כזה שביקור אצלו לא מבשר טובות. הרד סוקס ישמחו אם הממצאים של הדוקטור יהיו קלים (כמו במקרה של צ'מברליין), כי בלי בקט, שיזם את הפגישה בשל חוסר נוחות במרפק ידו הזורקת, הם אולי ייכנסו לפלייאוף, אבל לא יהיה להם יותר מדי מה לחפש שם.

3. הדבר הראשון שעולה בראש כשמסתכלים על היאנקיז הוא "אצל ג'ו טורה זה לא היה קורה". אחרי הכל, מהרגע שטורה מונה למנג'ר ב-1996, הפסים לא החמיצו את אוקטובר גם בעונות הפחות טובות שלו. אלא שמבט על הקריסה של הדודג'רס, עם שבעה הפסדים רצופים ופיגור 3.5 משחקים מאריזונה, מעלה תהיות כמה עוד נשאר למנג'ר הותיק במיכל.

4. קרלוס זמבראנו שוב מעורר דאגה בקאבס לאחר הופעה חלשה, אבל בינתיים הם מסתדרים טוב, עם שישה ניצחונות רצופים ופלייאוף כמעט מובטח (בהתחשב בכך שהמדורגת ראשונה במרוץ הויילד קארד, מילווקי, נמצאת במרחק של 6.5 משחקים מהם). מי שנכנס חזק לעניינים ויהיה פקטור משמעותי באוקטובר הוא אראמיס רמירז, שלאחר יולי בינוני נתן אוגוסט גדול. אם ימשיך בכושר הזה (ארבעה הומרים בשבעת המשחקים האחרונים), יהיה מפחיד להגיש לו באוקטובר.

5. הסעיף הזה שמור לבארי בונדס, שבהיעדר פעילות בזירת הבייסבול פועל חזק בבית המשפט. בונדס ביקש באמצעות עורכי דינו להשמיט 10 מתוך 14 סעיפי האישום במתן עדות שקר בפרשת "באלקו" ב-2003. ומכיוון שזה היה הסעיף הכי לא מעניין שקראתם במדור הזה בשנה האחרונה, אני נאלץ להוסיף בונוס.

6. כלל ידוע של שחקני פנטזי, בכל ספורט, הוא שלא משנים חוקים באמצע העונה. את הכלל הזה שברו דווקא ב-MLB, ליגה בעלת המון מסורת וגם שמרנות בלתי נסבלת לעתים, כשהחליטו להנהיג את ההילוכים החוזרים על כדורי הומראן החל מיום חמישי שחלף.

הרעיון של הילוכים חוזרים בבייסבול נכון ומבורך. מותר לטעות בקריאת סטרייק ובול, אבל קביעה שהומראן חוקי היה פסילה או להפך יכולה למוטט קבוצה, בעיקר באוקטובר שבו כל משחק מייצר מומנטום. ולמרות זאת, אפשר היה לחכות עד לשנה הבאה ולא להחיל את החוק הזה כבר מסוף השבוע הנוכחי. אם חיכינו יותר ממאה שנה, היינו מחכים עוד חודשיים.

7. העובדה שכריסטיאן גוזמן הנעלול חבט לסייקל על הדודג'רס חוסה רק בצל צירופו השקט והבלתי מורגש של מארק קוטסאי, אחד השחקנים הגרועים במייג'ורס, לליינאפ של בוסטון (לא היינו שמים לזה לב אלמלא היה האיש אשכרה עולה נגד היאנקיז). דטרויט צירפה את מאט סטיירס מטורונטו, השד יודע למה. בהחלט, שבוע מרתק ב-MLB.

8. האנק סטיינברנר אומר ש"יהיו הרבה שינויים ביאנקיז במהלך החורף". כן, ללא ספק - ה"ברונקס זו" חוזר אלינו. חבל שבילי מרטין כבר לא בסביבה.

9. גם אם טמפה ביי תפסיד מעתה עד סוף העונה, היא לא תצליח לסיים במאזן שלילי. 30 משחקים נותרו לרייז, ומאזנם עומד כבר על 81 ניצחונות, לראשונה בהיסטוריה בת 11 השנים של המועדון. זה יפה, אפילו מרגש באופן נטול ציניות, ועם קצת מזל ועבודה נכונה בספטמבר, הם יכולים אפילו להגיע ל-100. היי, בולטימור וטורונטו, מסתבר שכן אפשר להתחרות ביאנקיז וברד סוקס, הא?

10. למה, לעזאזל, מתעקש ברוס בוצ'י, המאמן של סן פרנסיסקו, לחסל את הקריירה של טים לינסקאם ומאט קיין בשלב כל כך מוקדם? לינסקאם וקיין מגישים בכל פתיחה יותר ממאה פעמים, למרות שהג'איינטס לא הולכים לשום מקום העונה. יכול להיות שאדון בוצ'י לא שמע על מארק פריור וקרי ווד, למשל, ויכול להיות שהוא סתם אידיוט. הכל יכול להיות.

11. נו, והנה דרך לסיים: איזה בולפן ידפוק יותר את הקבוצה שלו וימנע ממנה להגיע לפלייאוף, זה של המטס או זה של הפיליז?