מכתב לאהובה

הי, יפה שלי.

אני כותב לך אחרי חודשיים שלא ממש יצא לנו להיפגש, מאחר שנסעת להתאוורר בהולנד. והאמת, גם אני הייתי צריך קצת חופש (נשבע לך, לא בוגד). אחרי הכל עברה עלינו יחד שנה קשה מאוד. למזלנו, הדברים הסתדרו בדיוק כמו שרצינו ובעוד יומיים אפגוש אותך שוב. אבל אני חייב לנסות לכתוב לך את שעל ליבי. גם אם מדובר במה שבסופו של דבר הוביל אותנו למצב הקשה שאליו נקלענו.

1. תמיד ידעת שאני אוהב אותך כשאת לובשת כתום. זה עושה לי את זה. מה לעשות שיש גברים שאוהבים שמלות או תחתוני תחרה. לי זה קורה כשאת עם כתום. לאורך כל הזמן הזה שאנחנו יחד ידעת, וניסית לעצבן אותי ולבשת שחור. למה?

2. אני מודע לבעיות הכלכליות שלנו ולמצבו המתפורר של הבית. אני גם יודע שאביך הבטיח שיביא לנו עוד כסף אם נעזוב את השכונה. כל הזמן הזה ידעתי. אבל את ניסית להסתיר, ובמערכת יחסים אין דבר יותר חשוב מכנות. חוץ מזה, הרגשתי שאת לא נלחמת לצדי על הבית שבו הכרנו וגידלנו ילדים מקסימים, תרנגולים ויונים.

3. יותר מחצי שנה לא אני ולא את היינו מסופקים. ניסינו וניסינו עד שהחלטת להרים ידיים, למרות שהתחננתי שנלך למטפל אחר ולא נמשיך אצל ד"ר ניצן. מההתחלה חשדתי שאת נמשכת אליו ברמה מטורפת, עם העברית התקנית והלבוש שלו שממש עשו לך את זה. כל השנים הכחשת וטענת שהוא "מטפל צעיר וטוב". נו, תראי לאן הוא הביא אותנו ותראי איך פרחנו כשהחלטנו לעשות שינוי ולנסות טיפול אחר. התחלנו לחיות.

4. מתוקה שלי, כולנו מפחדים. יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות. תמיד עמדתי לצדך וגם משפחתי תמכה בך; בן הדוד חזי, הדוד יעקב. אבל כשאת מבוהלת את מסתגרת, ולוקחת כמה צעדים אחורה. קשה לי לראות אותך ככה, מאבדת את שמחת החיים הכל כך אופיינית לך. זה בסדר לפחד וזה בסדר לבכות, אבל תחזירי פייט. מה כבר יכול לקרות? מקסימום תאבדי שליטה. לפחות תיזכרי שאת חיה. יש מספיק דוגמאות לאלה שהגיעו מאזורים דומים לשלנו ולא שרדו. תראי אותך - יפה, מוצלחת. כולם אוהבים אותך.

5. לסיכום, עד רגע כתיבת המכתב אני לא בדיוק יודע באיזו שעה את נוחתת. מה שבטוח, אקבל אותך בהרבה חום ואהבה. ואת, מצדך, רק תחבקי אותי בחזרה. במיוחד בחורף, שהוא תמיד הבעייתי אצלנו. וגם אם קשה לך, תראי לי שאת נלחמת ובאמת רוצה.

נ.ב.
הגרעינים בבית החדש נוראיים. עשי טובה, נסי לבדוק אם יש מצב למשהו שמזכיר את השכונה. לפחות זה.