בניגוד לכל הציפיות

למרות ניסיונו להתנתק מהרשמים העגומים של סוף תקופת פלונרטינו פרז, גם ראמון קלדרון, אחרי שנתיים של רכישות מאסיביות, העביר את הקיץ בניסיון ללכוד גלקטיקו אחד. בקיץ 2000 פרז הביא את לואיס פיגו לריאל. בקיץ 2001 את זינאדין זידאן. ב-2002 את רונאלדו. ב-2003 את דיוויד בקהאם.

בקיץ הנוכחי קלדרון חלם להביא את כריסטיאנו רונאלדו והביא את...רפאל ואן דאר וארט, כתוספת היחידה לקבוצה שחולמת לשוב ולשלוט במפעל אותו ראתה תמיד כ"שלה" – ליגת האלופות – אחרי כישלונות חוזרים ונשנים בשנים האחרונות. לא נוצץ מספיק, תאמרו? ובכן, לפעמים דווקא הרחק מאור הזרקורים מתפתחות ההצלחות.

עם ראול וואן ניסטלרוי שמזדקנים ומאיטים, גוטי שהיה ונותר לא יציב ורובן שהיה ונותר שברירי, לריאל יש המון סימני שאלה. הדבר הטוב ביותר עבור ואן דאר וארט כרגע הוא שסימני השאלה לא מתמקדים בו. הוא לא הגלקטיקו שבא להוביל את המועדון לעתיד חדש ונפלא – וזו בדיוק הסיבה שיש לו תנאים אידיאליים להצלחה. קלדרון הסתנוור מהניצוצות של רונאלדו ורצה ללכוד אותו בכל מחיר, אך לא נותר לו אלא להסתפק בואן דר וארט. בסופו של דבר, יכול מאוד להיות שכל הצדדים המעורבים ייצאו נשכרים.

הדחיקה של ואן דאר וארט למקום משני בתשומת הלב התקשורתית, למשל, ניכרה כבר בטקס הצגתו במועדון. פורמלית, רפאל היה זה שהוצג לתקשורת כשחקן הקבוצה. בפועל זו הייתה אישתו, סילבי.

בשער המארקה יום לאחר הצגתו הרשמית בקבוצה כיכבה תמונת הזוג עם הכיתוב "El Madrid ficha bien" (בתרגום חופשי – "מדריד רכשה היטב"), כאשר הכוונה ברורה לחלוטין. תחנות הרדיו במדריד זנחו דיונים טקטיים על המיקום של הרכש החדש במגרש, לטובת השוואות בין סילבי ליפהפיות העבר שהיו קשורות לקבוצה. המסקנה העיקרית כמובן לא עסקה בתחרות של ההולנדי על מקום בהרכב אלא בתחרות הקשה שגברת ואן דאר וארט מציבה להלנה פיגו על תואר "אשת הכדורגלן היפה ביותר של מדריד" (למתעניינים, בתואר בת הזוג האיזטורית זכתה חברתו לשעבר של גוטי, שהתגלתה כחבר).

לאור זוהרה של סילבי אין זה פלא שרפאל המסכן היה כמעט זניח בטקס ההצגה שלו עצמו. מפתיעה יותר הייתה העובדה שאותו רפאל היה זניח לחלוטין בקאמבק המדהים שהציגה ריאל ביום ראשון האחרון, בגומלין הסופרקאפ הספרדי מול ולנסיה. חוץ מבעיטה לשער בפתיחה, הפעולה המשמעותית היחידה של הרכש החדש בבכורה שלו בברנבאו הייתה להיות מורחק בדקה ה 42 באדום ישיר. ריאל הבקיעה ארבעה שערים במחצית השניה והפכה פיגור מהמשחק הראשון, למרות ואן דר וארט ולא בלעדיו. אבל יכול להיות שדווקא התחלה כזו היא לא דבר רע כל כך עבור ההולנדי – ועבור ריאל באופן כללי.

ואן דר וארט יכול להיות מרוצה מהאדישות היחסית כלפיו, בעיקר מכיוון שהיא מייצרת מושג שכמעט לא קיים בהוויה של המועדון – טווח ארוך. את החשיבות של המושג הזה ניתן ללמוד מדוגמאות קוטביות – האחת היא הרכישה של זידאן, והשניה היא הרכישה של רובן.

במדריד כל הפסד הוא בהכרח עדות למשבר עמוק, בין אם פוטנציאלי או תיאורטי. לעיתים קרובות נראה שכאשר ריאל מפסידה משהו בסדר הטבעי של הקוסמוס – לפחות עבור אנשי מארקה, למשל - מתערער. על אחת כמה וכמה כאשר המועדון מביא בקיץ את השחקן היקר בהיסטוריה, היהלום שבכתר של מדריד, כדי להראות לעולם כולו ששום קבוצה, בשום שלב ובשום מצב, לא יכולה להתקרב לריאל.

גם זידאן הפסיד במפגש הראשון שלו מול ולנסיה במדי ריאל, במחזור הפתיחה של העונה., אבל בניגוד לואן דר וארט, מזידאן ציפו לעולם ומלואו. לזידאן אף אחד לא נתן 'זמן התאקלמות'. לכן באותו משחק בכורה הוא קיבל את הכדור לרגל לאורך כל המשחק – וההתאקלמות היחידה לה זכה הייתה חניכה כואבת, תרתי משמע, באדיבות אז'אלה, אלבלדה, בראחה וחבריהם. תקופה ארוכה העיתונות במדריד עסקה שוב ושוב בכך שזידאן לא משתלב בהרכב, בכך שהקבוצה לא מתפקד, בשאלה האם פרז טעה בגדול – והאם זידאן פשוט לא יכול לעמוד בלחץ. הספקות הוסרו בסופו של דבר, אבל לא לפני שריאל הגיעה עד למקום ה-17 והעניין כולו היה קרוב לפיצוץ.

מנגד, כאשר אריאן רובן הגיע לריאל בקיץ שעבר, התמיהות העיקריות שהובעו היו ביחס לסכום הגבוה בו נרכש (35 מיליון יורו) ולא ביחס ליכולתו לעמוד בלחץ. כי לאיש לא היה ספק שפיזית, לפחות, לרובן פשוט אין יכולת כזו. אף אחד לא בנה עליו שיוביל את ריאל לאורך כל העונה, ולכן בכל פעם שעשה זאת במשחקים בודדים היה מדובר במעין הפתעה חיובית. כשמצפים ממך רק להבליח הרבה יותר קשה לקרוס והרבה יותר קל להצליח לאורך זמן. נחשו מי הבליח במחצית השניה מול ולנסיה כדי להוביל את ריאל לקאמבק? נכון, אריאן רובן.

עלילות רובן במדריד מהוות לקח חשוב מאוד עבור ריאל בכלל וואן דר וארט בפרט, שחולק עם רובן את התכונות בסיסיות של שחקן התקפה הולנדי – טכניקה אישית פנטסטית, יכולת הבקעה משובחת, וכישרון לא פחות להיפצע. אבל למרות הציניות, ואן דאר וארט הוא גם שחקן שלם יותר מרובן, שמסוגל באמת לנהל את המשחק של הקבוצה שלו. אם יצליח להימנע מפציעות ומבעיית השמנה שכבר הספיקה לתפוס אותו לפרקים, ואן דר וארט יכול להיות האס בשרוול של ריאל דווקא בגלל שאף אחד לא מצפה למצוא אותו שם.

בסופו של דבר, לואן דר וארט יש תנאים טובים להצלחה. הוא מגיע לקבוצה מלאת ביטחון עצמי – והסופרקאפ האחרון הוא רק דוגמה לכך. זוהי קבוצה שמרגישה שהיא בקו עליה – אחרי אליפות בשיניים עם קאפלו ואליפות דומיננטית בהרבה (גם אם לא ממש זוהרת) בשנה שעברה. שוסטר נותן בו אמון ורצה להביאו למועדון מזה תקופה ארוכה. הפציעה של חברו הטוב סניידר אמורה לתת לו שקט בהרכב לחודשים הקרובים. גם ההתאקלמות התרבותית צריכה להיות קלה במיוחד – עם מושבת הולנדים בקבוצה ועם שורשים ספרדיים, ואן דר וארט אמור להרגיש בבית במהרה.

לא לחינם הבטיח בהצגתו הרשמית לעיתונאים שהזילו ריר על סילבי, כי תוך חודשיים ידבר איתם בספרדית שוטפת. ומעבר לכל זה, ואן דר וארט יכול בהחלט להיות זה שיספק מצרך קריטי עבור ריאל בתקופות בהן ראול יחזור להיעלם וככל שוואן ניסטלרוי יהיה הולנדי פחות ופחות מעופף – גולים: כאשר הוצג ואן דר וארט הגדיר את עצמו כ""Centrocampista Con gol" – קשר מאחורי החלוצים שגם יודע לכבוש. אם רגל שמאל האימתנית של ואן דר וארט לא תבלה יותר מדי על שולחן הטיפולים ותפגוש את הכדור, בהגבהות חדות ובבעיטות לשער, בריאל יכולים להיות אופטימיים מאוד.

בסופו של דבר, יכול בהחלט להיות גם שהמקום המרכזי לאופטימיות עבור המועדון מגיע מן המצב שנכפה עליו – מחוסר היכולת להביא עוד 'גלקטיקו' שאולי היה מספק זוהר ויכולת על המגרש, אבל גם מערער את היסודות המגובשים שהפכו את הקבוצה לחזקה כל כך מנטלית. ייתכן מאוד שהמשמעות המרכזית של הרכישה של ואן דר וארט היא שעל ריאל נכפתה – במידה רבה בניגוד לרצון ההנהלה – שפיות.

כפי שנאמר כאן כבר בעבר, דווקא העובדה כי ריאל נאלצה להסתדר בלי כוכבי על בעונות האחרונות הייתה גורם מרכזי להצלחה, בניגוד גמור למצב בברצלונה, שלא במפתיע עסוקה בימים אלה בלבנות את עצמה מחדש.

גביע אירופה לאלופות, במיוחד אם ואן דר וארט יסייע בהבאתו לברנביאו ורוביניו אכן ישחק בעונה הבאה בצ'לסי, יהיה ההוכחה המושלמת לכך שגם קבוצה בלי שחקנים 'נוצצים באמת' יכולה לעשות את זה בגדול ואפילו לשחק כדורגל משובח. רוצים זוהר אינדיבידואלי? בשביל זה יש את סילבי.