בניגוד לבית ה-AFC מערב שהיה אחד החלשים בליגה בעונה שעברה, במקרה של ה-NFC מזרח מדובר בבית החזק ביותר בחטיבה, ובהפרש גדול. 40 ניצחונות בסך-הכל אשתקד, ללא קבוצה עם מאזן שלילי בסיום העונה. אין ספק, כי לפחות שתי קבוצות מהבית הזה הולכות לרוץ חזק מאוד בצמרת גם העונה.
וושינגטון רדסקינס
מאזן בעונה שעברה: 7:9
הגעות בולטות: ג'ייסון טיילור, קיצוני הגנתי; דראפט: דווין ת'ומאס ומלקולם קלי, תופסים.
עזיבות בולטות: ג'ו גיבס, מאמן (גיבס הבין לבסוף ששנות השמונים כבר נגמרו מזמן).
מאמן: ג'ם זורן (תתחדשו). מעולם לא חשבתי שאפרגן פעם לדניאל סניידר וההנהלה של הרדסקינס. אחרי ששיטת הבנייה דרך שוק השחקנים החופשיים, בה נקטו הרדסקינס בשנים הקודמות, נכשלה כישלון צורב, הם נזכרו בדראפט.
כאשר מנתחים את הנתונים אותם הציגה ההתקפה של הרדסקינס אשתקד, שמים לב לפרדוקס הבא: אדומי העור הגיעו לרד-זון של היריבים 55 פעמים (מקום שישי בליגה), אולם רק 81.8 אחוז (מקום 26 בליגה) מהפעמים הללו הובילו לצבירת נקודות. עקב כך, גם אחוז הטאצ'דאונים מתוך הרד-זון לא היה הנתון המבריק ביותר התקפה של וושינגטון 49.1% (מקום 20).
המסקנה הרדסקינס הזיזו שרשראות בהתקפה בצורה יעילה מאוד, אך כאשר היו מגיעים לרד-זון, משהו נתקע. הסיבה לכך ברורה היעדר מטרת מסירה גדולה, למעט הטייט אנד כריס קולי, דהיינו היעדר פוזשן רסיבר. קלינטון פורטיס וסנטנה מוס יכולים לקדם את ההתקפה לאורך המגרש, אבל ברד זון, כאשר ההגנה משחקת קרוב מאוד לקו ההתנגשות ושומרת שמירה אישית צמודה על התופסים, קשה להם הרבה יותר. לא פלא שכל התופסים של הרדסקינס תפסו בעונה שעברה רק 7 טאצ'דאונים, בזמן שקולי לבדו תפס שמונה. לכן, הרדסקינס לקחו בדראפט את דווין ת'ומאס ומלקולם קלי שניהם תופסים גדולים וחזקים, העשויים להוות מטרות יעילות באנד זון, לספק טאצ'דאונים ולשדרג את התקפת הרד זון של קבוצתם. ספק אם יעשו זאת כבר בעונתם הראשונה, אך ברור שהשקעה זו תשתלם יותר מאשר השקעה באנטואן רנדל אל, ברנדון לויד ורכישות דומות בשוק החופשי.
קלינטון פורטיס ימשיך לספק את הסחורה על הקרקע גם בעונה הנוכחית, בזמן שג'יסון קמפבל נראה לפרקים כפיתרון לטווח ארוך בעמדת הקוורטרבק. הבעיה עלולה להתעורר בקו ההתקפה. הסקינס מזניחים כבר שנים את עמדות הקו, מתוך תקווה שכריס סמואלס, ג'ון ג'נסן, קייסי רייבק, רנדי ת'ומאס ופיט קנדל ישחקו לנצח. בינתיים, קנדל ות'ומאס כבר בני 35 וג'נסן בן 33, בזמן שג'נסן ות'ומאס לא הצליחו לסיים את העונה הקודמת בגלל פציעות. למעט סטפון הייר בתאקל ימני, לרדסקינס יש אפס עומק בקו, כלומר, אם הוא יאבד בפעם נוספת יותר משחקן אחד במהלך העונה הסקינס יכולים לסגור את הבאסטה.
הבעיה היא שוושינגטון הזניחה לא רק את קו ההתקפה שלה, אלא גם את כל ההגנה. יותר נכון, הנתונים הסטטיסטיים הטובים של הגנת וושינגטון בעונה שעברה הרדימו לגמרי את ההנהלה, שהחליטה להשאיר את המצב, פחות או יותר, על כנו, למרות נורות אזהרה רבות. מותו הטראגי של שון טיילור השאיר חלל גדול, אותו יהיה קשה למלא. אני מודה כי עד העונה האחרונה לא חשבתי כי טיילור יהיה אי פעם מתאים לעמדת הסייפטי המודרני. אולם, הוא הוכיח שטעיתי והפך, לפתע, לשחקן הרבה יותר חכם, שעשה הרבה פחות טעויות בזיהוי מהלכים וידע לשדרג את יכולת הכיסוי שלו. למזלם של הרדסקינס, יש להם את לה רון לנדרי, לטעמי שחקן שיהיה ראוי להיבחר להיכל התהילה בעתיד, אם ימשיך ביכולת אותה הפגין אשתקד. הסקינס יכולים להיות יחסית רגועים בנוגע לעמדות הסייפטי שלהם, הבעיות הגדולות הן בכל שאר עמדות בהגנה.
כפי שציינתי לעיל, ההגנה של אדומי העור הציגה, לכאורה, נתונים לא רעים בעונה האחרונה. הם סיימו במקום השמיני בליגה בס"ה יארדים, ובמקום הרביעי ביארדים נגד הריצה. נשמע טוב, אך יש דברים מעבר לסטטיסטיקה. מה המשותף ללונדון פלטשר, קורנליוס גריפין, מרקוס וושינגטון, שון ספרינגס וג'יסון טיילור? שני דברים: כולם שחקני הגנה ברכב הפותח של הרדסקינס וכולם מעל גיל 30. מה המשותף לרוקי מקינטוש וקרלוס רוג'רס? שניהם שחקני הגנה בהרכב הפותח של הרדסקינס, ושניהם קרעו את הרצועות בברך בעונה שעברה. ספק אם שניהם יוכלו להפגין את היכולת המלאה שלהם עד שהברכיים יוכלו להבריא לחלוטין. המסקנה העונה הרדסקינס חייבים עומק רציני ביותר בהגנה, ואין להם אותו. לכן, סביר מאוד להניח כי ביצועי ההגנה בעונה הקרובה ירדו ירידה ניכרת.
לסיכום. ההתקפה תעבוד, אבל אוהדי וושינגטון חייבים להתפלל שקו ההתקפה יישאר בריא ושקלי ות'ומאס ילמדו מהר את התקפת החוף המערבי של ג'ים זורן ויוכלו לתרום כבר העונה. אולם, ההגנה לא נראית מוכנה לעונה הסדירה. אגב, הבאתו של ג'ייסון טיילור הייתה טעות: אתה לא מקריב בחירה בסיבוב שני עבור שחקן שלא יוכל לתרום לך יותר מעונה אחת או שתיים. ההגנה של הרדסקינס תקרוס וזה יכריע את העונה שלהם 6 ניצחונות בלבד.
דאלאס קאובויס
מאזן בעונה שעברה 3:13
הגעות בולטות: פקמן ג'ונס, מגן פינה; דראפט: פליקס ג'ונס, רץ אחורי; מייק ג'נקינס, מגן פינה.
עזיבות בולטות: ג'וליוס ג'ונס, רץ אחורי.
מאמן: ווייד פיליפס.
פיליפס, בהתאם לטבעו השחצני, כבר הציע לעצמו ולשחקניו "להכין אצבעות לטבעת אליפות", בטרם קבוצתו ניצחה משחק פלייאוף בתריסר השנים האחרונות. את האמת, יש לו את כל הבסיס להצהרות מהסוג הזה, אבל אותו בסיס היה לו גם בעונה האחרונה, וכולם זוכרים איך זה נגמר: החזה של ג'סיקה סימפסון הכריע את טוני רומו, שעל המגרש פגע פחות ופחות ככל שהעונה התקרבה לסיומה.
להפתעת רבים, קו ההתקפה של הקאובויס, שלא הרשים אף אחד לפני העונה הקודמת, הצליח לתת עונה נהדרת והיווה גורם חשוב בהצלחת התקפה של דאלאס (מקום שלישי בעונה הסדירה). אין ספק, כי הניידות של טוני רומו ושחרור המהיר של הכדור הקלו על שחקני הקו, ועזרו לו להיראות טוב יותר ממה שהוא באמת. הבעיה היחידה בהתקפה של דאלאס היא היעדר איום בעומק המגרש, היות שטרי גלן עזב מבלי שהקאובויס הביאו לו מחליף ראוי בעמדת התופס. מי שיחליף אותו הוא, כנראה, סם הורד שחקן כבד ואיטי יחסית. עם זאת, ספק גדול אם זה צריך להדאיג את אוהדי הקבוצה בעונה שעברה הקאובויס ממילא שיחקו בלי גלן כל העונה, ועדיין התקפתם הצליחה מעל ומעבר.
היריבות של דאלאס מתפללות מדי שנה שגילו של טרל אואנס יתחיל להשפיע על ביצועיו, אך זה עדיין לא קורה. הקאובויס תלויים באואנס תלות חזקה ביותר, לכן הם צריכים לקחת בחשבון, כי הירידה של TO תגיע במוקדם או במאוחר, ואם זה יקרה כבר העונה, הם יישארו עם פליימיקר אחד בלבד במשחק המסירה - ג'ייסון וויטן, טייט אנד שמתפקד בתור תופס לכל דבר. למזלם, הם מסודרים על הקרקע מריון בארבר יהפוך למפלצת רצינית, בזמן שמהירותו של פליקס ג'ונס הרוקי עשויה להוסיף מימד של מהלכי ריצה ארוכי טווח.
הבעיה העיקרית של יריבותיה של דאלאס עשויה דווקא לנבוע מההתחזקות של ההגנה שלה. הגנת ריצה לא הייתה בעיתית בעונה שעברה (מקום שישי בליגה), בזמן שההגנה האחורית כן הייתה עקב אכילס של הקבוצה, וקיבלה חיזוק בדמותם של מגני הפינה פאקמן ג'ונס ומייק ג'נקינס. הקאובויס מקווים, כי ג'ונס השאיר את בעיות ההתנהגות שלו מאחוריו ומוכן להתרכז בנעשה על המגרש, בזמן שג'נקינס יתרום רבות לחבילת הניקל של הקבוצה. בנוסף, יש לציין כי בדאלאס קלטו סופסוף שרוי וויליאמס מהווה חולשה רצינית ביותר בעמדת הסייפטי החופשי, ולכן עושים מאמצים להפוך את אנטוני הנרי, שלא מהיר מספיק עבור מגן פינה, לסייפטי. אם המהלך הזה יעבוד, צפו לירידה בכמות הטעויות המטופשות בהגנה האחורית.
חיזוק ההגנה האחורית אמור, בין היתר, לחפות על הירידה הצפויה של גרג אליס, אשר ספק אם יתן עונה דומה לקודמת (12.5 סאקס? בגיל 33? ועוד אחרי קרע ברצועות? לא הגיוני). בכל מקרה, אין לקאובויס ממה לדאוג מהפס ראש שלהם אנטוני ספנסר מוכן ומזומן להיכנס לנעליו של אליס במידה ויצטרך, כשבצד שני תמיד יש את דה מרקוס וויר.
לסיכום. לדאלאס לא חסרים פליימיקרים משני צדי הכדור, השאלה העיקרית היא האם פיליפס יצליח, בניגוד לעונה שעברה, להביא את קבוצתו לפליי אוף בשיא כושרה. לצערם של כל אלה שאינם אוהדי דאלאס, אואנס ימשיך להפציץ גם העונה. 5:11, מקום שני בבית.
ניו יורק ג'איינטס
מאזן בעונה שעברה: 6:10
הגעות בולטות: סמי נייט, סייפטי; דראפט: קני פיליפס, סייפטי.
עזיבות בולטות: מייקל סטרייהן, קיצוני הגנתי; קוויקה מיטשל, ליינבקר; ג'יבריל ווילסון, סייפטי; ג'רמי שוקי, טייט אנד.
מאמן: טום קופלין.
אני חושב שאף אחד לא ישאל למה אני פותח בסקירה של ההגנה במקרה של הג'איינטס. הגנות זוכות באליפויות, זה נכון, אבל במקרה של הג'איינטס בעונה שעברה, זו אפילו לא כל ההגנה, אלא רק הקו הקדמי שלה. לטמפה ביי ב-2002 ולבולטימור ב-2000 היו שחקני-על ברוב העמדות בהגנה. לג'איינטס, לעומתן, היו רק אומיניורה, סטרייהן, טאק, רובינס, קופילד וקצת אנטוניו פירס בעמדת ה-MLB. לא ייאמן.
אכן, סטרייהן פרש, אך אסור לחשוב שבגלל זה הפס ראש העצום של הג'איינטס ייחלש. ג'סטין טאק, שבעונה שעברה צבר 10 סאקס בזמן שפתח בשני משחקים בלבד, הולך להיות יותר יעיל מסטרייהן של העונה שעברה. כרגע אני לא ממש מבין כיצד קווי התקפה של היריבות הולכות לעצור את הדואו אוסי-טאק במצבי מסירה. חסרונו של סטרייהן יורגש יותר בחבילת הניקל, בה טאק נהג לעבור לעמדת ה-DT, משם נהג למוטט באופן קבוע את הפוקט. בעונה הקרובה מתיאס קיוונוקה יתפקד במקום סטרייהן בתור קיצוני הגנתי בזמן שטאק יעבור לתאקל.
עם קו הגנה שכזה, אין זה משנה מי משחק בכלל בקו האחורי של הג'איינטס. הקו הזה איפשר לסייפטי בינוני כמו ג'בריל ווילסון להרוויח חוזה עתק באוקלנד (אם אריאל גרייזס היה משחק בעונה שעברה אצל הג'איינטס במקומו של ווילסון הסטטיסטיקות שלו היו טובות אף יותר). במידה שקני פיליפס אכן יהפוך לשחקן הגנה משמעותי, כפי שנראה עד כה במשחקי קדם העונה, וארון רוס ימשיך להתקדם הקו האחורי של הג'איינטס בעונה הבאה לא יירד מזה של העונה הקודמת, ואף יהיה יעיל ממנו.
הבעיה העיקרית של הגנת הג'יינטס הייתה ונשארה אוסי יומניורה במצבי ריצה. בעונה שעברה קוויקה מיצ'ל ידע לגבות אותו מעמדת ה-WLB, והיום הוא כבר לא בקבוצה. ספק אם קיים בהרכב של הג'איינטס שחקן שיוכל להחליף את מיצ'ל באותה רמה של יעילות, לכן הדרך העיקרית לתקוף את המערך שלהם תהיה ריצה דרך צד שמאל. באופן כללי, ההגנה של הג'איינטס תתמודד עם הרבה מאוד משחק ריצה בעונה הקרובה, היות שהדרך היחידה לנצח אותם תהיה לבנות יתרון ואז לרוץ. אסור ליריבות של הכחולים להיקלע לפיגור - הפס ראש של הג'איינטס פוסל כמעט לחלוטין את אפשרות הקאמבק.
לא ארחיב בדיבור על ההתקפה של הג'איינטס. כשיש לך את ההגנה המתוארת לעיל, כל מה שאתה צריך בהתקפה זו הרבה ריצה וקוורטרבק שלא יעשה שטויות. זה אכן מה שקרה בעונה שעברה (האמת שאיליי כן השתדל לעשות כמה שטויות בסופרבול, אבל למזלה של קבוצתו, זה לא הצליח לו). משחק הריצה של הג'איינטס בעונה שעברה היה רביעי בליגה ביארדים עם 134.2 למשחק, כשהוא שמיני בניסיונות ריצה למשחק עם 29.3. התמונה הזאת לא תשתנה גם בעונה הקרובה, הרבה בזכות קו ההתקפה, שהוא אולי הטוב ביותר כיום במצבי ריצה. מה שיישאר לאיליי לעשות במצבי מסירה זה לא להחטיא את בורס, וקשה מאוד להחטיא אותו, כי מדובר על הרבה בורס (הכוונה ל- 1.95 מטר שלו).
לסיכום: "רק" 5:11 בגלל לוח משחקים קשה יחסית ומקום ראשון בבית.
פילדלפיה איגלס
מאזן בעונה שעברה: 8:8.
הגעות בולטות: קריס קלמונס, קיצוני הגנתי; אסנטה סמואל, מגן פינה; דראפט: דה שון ג'קסון, תופס; טרוור לאוז, תאקל הגנתי.
עזיבות בולטות: ג'בון קירס, קיצוני הגנתי.
מאמן: אנדי ריד.
הפגרה היא התקופה האופטימית ביותר בעיר האחווה, וכך גם הפעם. האם יש בסיס לאופטימיות זו? כן, אולם אופטימיות זהירה בלבד. נראה שהקבוצה זקוקה לכך שהרבה מאוד שאלות ייפתרו באופן חיובי, על מנת שהקבוצה תלך רחוק. בואו נדון בעיקריות שבהן.
האם האיגלס פתרו את בעיית התופסים? האוהדים מאשימים את הנהלת הקבוצה בכך שאיננה עושה די מאמץ על מנת להביא תופס ראוי לקבוצה. אולם, מה לעשות, תופסי-על אינם גדלים על העצים, ובפגרה יש פחות ופחות מציאות. האיגלס ניסו להביא את רנדי מוס, גיששו בנוגע ללארי פיצג'ראלד ורוי וויליאמס, אולם ללא הצלחה. הבעיה החמירה כשקווין קרטיס נפצע, ולמרות שהתחזית לכך שיסיים את העונה עוד לפני שהחלה הומרה לעשרה שבועות בחוץ, הרבה מקום לאופטימיות אין.
הימור שלי האיגלס ייזמו טרייד בשבועות הקרובים ויביאו רסיבר נוסף, אבל עד אז התופס הפותח שלהם הוא הרוקי דה שון ג'קסון, שדווקא עושה עד כה רושם של תופס איכותי ביותר, ואף מזכיר לרבים את סטיב סמית'. בדומה לסמית', הוא קטן קומה (5-10), מהיר מאוד, רץ ראוטים מצוינים ובעל ידיים נהדרות. האם הוא יהיה הפיתרון של האיגלס בעמדת התופס? התקווה היא שכן, אבל עדיין לא העונה, מכיוון שאין סיכוי ללמוד במלואו את הפלייבוק המסובך של אנדי ריד תוך חודשים ספורים. לכן, העונה האיגלס תקועים עם ווסטברוק כפליימיקר היחידי שלהם בהתקפה.
האם בשל מכת הפציעות המדוברת אנדי ריד יתחיל לרוץ יותר? התשובה היא לא. ההתקפה של האיגלס מתבססת על מסירה שעוזרת ליצור אופציות ריצה, בניגוד לאותם הג'איינטס, למשל. לאיגלס אין זמן לשנות את התפיסה ההתקפית, וחוץ מזה, אין לכך תנאים, כי לווסטברוק אין גיבוי איכותי. וזה מביא אותנו לשאלה הגורלית האם מקנאב, אחרי כל הפציעות, מסוגל לתת עונה גדולה? התשובה היא שהוא לא חייב לתת עונה גדולה, אלא ללמוד לנהל התקפת חוף מערבי בסיסית, כלומר לא לחפש מהלך גדול בכל סנאפ, אלא לדייק מהר ככל האפשר לתופס שמתפנה ראשון. האם מקנאב מוכן לעבור את השינוי הזה? כדאי מאוד, כי הוא כבר לא בנוי להתחמק מהתאקלים ולהרוויח זמן למסירות ארוכות.
מה קורה בעמדות התאקל ההתקפי? ג'ון ראניין בן ה-34 כבר לא מה שהיה פעם במצבי ריצה. היות שבמצבי מסירה הוא מעולם לא הצטיין, למה צריכים אותו? התשובה היא שאין בהרכב מישהו שטוב ממנו, וזו כבר באמת בעיה. מצד שמאל יש את וויליאם (תרה) ת'ומאס, שגם בגיל 33 הוא אחד התאקלים הטובים בליגה. אולם, אם הוא, חלילה, נפצע, אין אף אחד על הספסל שיוכל למלא את מקומו. למזלם של האיגלס, שני הגארדים הפותחים שלהם, שון אנדריוס וטוד הרמנס, הם תאקלים במקור, ולכן יוכלו להחליף גם את ראניין וגם את ת'ומאס במידת הצורך. האם סטיוארט ברדלי, שחקן השנה השניה, מוכן לנהל את ההגנה מעמדת הליינבקר האמצעי? מוכן ועוד איך, ויש כאלה שאומרים שמדובר על אורלכר הבא. בראדלי שחקן פיזי מאוד, בעל מהירות גבוהה ויכולת כיסוי מעולה.
מה קורה עם ליטו שפארד? נכון לרגע זה, הוא שחקן הקבוצה ואחד המרכיבים של חבילת הניקל הטובה בליגה, עם אסנטה סמואל ושלדון בראון. מיותר לציין, כי מרכיב "הניקל" הופך ליותר ויותר חשוב בליגת המסירה של היום (חבילה זו נמצאת על המגרש במשך כ-70% מהזמן), לכן לא מומלץ לאף אחד להגיע נגד פילי למצבים של דאון שלישי למרחק ארוך. הפס ראש היעיל אמור לעזור לקו האחורי של האיגלס לנטרל את התקפת המסירה של היריבות: התאקלים ברודריק באנקלי ומייק פטרסון הם ממוטטי פוקט ידועים, בזמן שמצד אחד יגיע טרנט קול, הקיצוני האנדר-רייטד ביותר בליגה, ומהצד השני ג'קווה פרקר וקריס קלמונס, הרכש החדש מאוקלנד, שצבר 8 סאקס בעונה שעברה. האם בריאן דוקינס כבר לא מה שהוא היה פעם (וואו, איזו שאלה חכמה!)? כן, מה לעשות, הוא כבר בן 34, אבל מה שבטוח, זה שגם בגיל 70 הוא יהיה עדיף על רוי וויליאמס.
לסיכום, למרות הפציעה של קרטיס, לאיגלס יש סיכוי לווילד קארד. כרגע, בשביל שזה יקרה, האיגלס זקוקים להגנת ברזל, שתסחב אותם קדימה, הרבה מזל ו/או טרייד מהיר שינחית תופס ראוי עוד לפני פתיחת העונה הסדירה. בהנחה שלפחות חלק מהדברים הללו יבוצעו 6:10.