יש אוהדי ברזיל שהאשימו את השיפוט - פסילת שער של נבס (היה נבדל), אישור שער ספק מנבדל של סרחיו אגוארו (אין ספק, היה נבדל), כתב סוכנות הידיעות הגרמנית שישב לצדי נשבע שלא היה פנדל לארגנטינה, שלא לדבר על שני אדומים שנשלפו לצהובים-כחולים.
אבל אלו שטויות, לא השיפוט הגרוע הוא הסיבה לתבוסה 3:0 של ברזיל. אצל חוגים מסוימים יש סברה שכותב שורות אלו - שראה את ברזיל בכמה טורנירים, טובים יותר או פחות, אבל מעולם בנוכחותו הסלסאו לא הניפה גביע או זכתה בזהב - הוא מנחוס. אבל זו אמונה טפלה, או לפחות בתחום השגיאה הסטטיסטית. אפשר להתפעל בצדק מהסיום של קון אגוארו, מיכולת הכדרור של מסי ומהקשר האחורי הגדול חאבייר מסצ'ראנו. אבל ההבדל בין ארגנטינה לברזיל אתמול לא היה בגלל האדון מרטין ואסקס מאורוגוואי, לא בגלל החתום מעלה ואפילו לא בגלל מסי או קון. האיש שאחראי הוא קשר אחורי בכיין שהניף את גביע העולם הכי לא ברזילאי בו זכתה הסלסאו, שהפך למאמן שמקדש את העבודה והמשמעת על חשבון היצירתיות והברק, הזעפני שעומד על הקווים ויושב על הספסל הכי חשוב בעולם הכדורגל - דונגה.
מי שבפיגור 2:0 מכניס חלוץ במקום חלוץ וקשר אחורי במקום קשר אחורי, מי שמוציא את סוביס, מי שמשאיר את רונאלדיניו 90 דקות על המגרש וגם את אנדרסון (זוועה, אבל אצל פרגוסון להזכירכם הוא פוגע), הוא לא הגמד הזעפן משלגיה, הוא סתם פחדן. אפילו אצל הגמדים לא היה כזה. לא לחינם אחד הדברים הראשונים שאוהדי ארגנטינה אמרו בדרך החוצה מאיצטדיון הפועלים היה בלעג רב "שדונגה יישאר". כי ברור שהוא צריך ללכת.
ההפרש בין הנבחרות לא היה שלושה שערים, את זה יודע גם דייגו מראדונה שעודד מיציע המכובדים. היו לברזיל דקות טובות ושתי קורות, דייגו מאוד ניסה, מרסלו השתדל אבל האיש שלא יכול היה לסחוב נבחרת במונדיאל, לא מסוגל כיום להוביל גם נבחרת עד גיל 23. רונאלדיניו עדיין נערץ ומחייך תמידית, אבל זה לא שווה הרבה. חייך, אכלת אותה.
אגוארו כבש צמד (52, 58), גרם לפנדל (76), הוכיח בזמן אמת כי הוא מסיים גדול וגם הראה שהעובדה שלא כבש עד חצי הגמר היתה שולית. "לא חשבתי שננצח בתוצאה כזו. לא חשבתי שנבקיע כל כך בקלות נגד ברזיל. עכשיו אנחנו צריכים להשלים את המשימה, לנצח עוד משחק אחד ולזכות בזהב", סיכם מסי, שכבר לא צריך להוכיח כלום. גם לא ריקלמה, שיכול בשבת להוביל כקפטן את ארצו למדליית זהב שנייה ברציפות. בגמר תחכה ניגריה, שדרסה את בלגיה 1:4 במפגן מרשים - שחזור הגמר מאטלנטה 96', בו אגב זכתה ברזיל בארד.
הם עוד ילמדו
ייקח לסינים זמן להבין מה זה טירוף של כדורגל, מה המשמעות של משחק חשוב. שוב ושוב שאלו העיתונאים אם חצי גמר בין ברזיל לארגנטינה הוא לא "אירוע בעל ביקוש גבוה" (אירוע אליו צריכים כרטיסים מיוחדים). "לא" השיבו הסינים, יש באיצטדיון המון מקום לתקשורת. הספקנים, הריאלים והפסימיים כמובן לא קנו את זה, אין חכם כבעל ניסיון. שעתיים וחצי לפני המשחק, בשאטל 13MB חיכו מאות עיתונאים לאוטובוס אחד. זה נגמר בדחיפות ובקללות ובהונגרי וספרדי שהיו קרובים מאוד להרים ידיים איש על רעהו.
שעה ומשהו לפתיחה יציע העיתונות מפוצץ, אין מקומות שמורים והמלחמה הסתיימה. מי שבפנים בפנים, 400 עיתונאים לפחות נשארים בחוץ וחומה של אנשי ביטחון סינים מונעת מהם להיכנס. אין מקום. זה אומר שגם אי אפשר לצאת להתפנות במשך כמה שעות טובות, כי באין מקום מסומן או כרטיס, לך תוכיח שרק קפצת להשתחרר מכל המים המינרליים והקולה. אבל השלפוחית תסתדר, מה זה להתאפק ארבע שעות בשביל לראות את הסלסאו נגד ארגנטינה.
האווירה כמעט כמו של מונדיאל. ביציעים יש תחרות בין הצהוב-ירוק לכחול-לבן, אבל התחרות האמיתית היא על נפשו של האוהד הסיני, שצריך לבחור בין ברזיל לארגנטינה, בין רונאלדיניו למסי. אבל שתי הנבחרות מקבלות יחס שווה. כל נגיעה של דיניו ו-90% מהאיצטדיון גועש, כל פריצה של מסי ואותם אחוזים משתוללים. כאמור, ייקח להם זמן ללמוד.
השאלה כמה זמן ייקח לברזיל ללמוד. עוד אולימפיאדה, עוד כישלון ועוד ליריבה השנואה. אוהדי הקנריות ניסו להתנחם בעובדה שבעוד ארגנטינה מצליחה בטורניר האולימפי, היא נכשלת בדבר האמיתי ואילו ברזיל מצליחה במונדיאל. הבעיה שכמו שברזיל נראית, כשמסתכלים לעבר 2010 רואים הרבה יותר תכלת-לבן באופק. בטח כשדונגה עדיין בסביבה. כלי התקשורת בברזיל כמר החלו לזמזם אתמול שהוא לא יהיה שם עוד זמן רב.