הטרייד המשולש, שעיקרו הוא במעברו של מו וויליאמס ממילווקי לקליבלנד, שאיבדה רק את החוזים הגמורים של ג'ו סמית' ודיימון ג'ונס (על הדרך דזמונד מייסון ולוק רידנאוור מצאו עצמם באוקלהומה סיטי החדשה), זכה להתעלמות כמעט מוחלטת שלא מגיעה לו. אולי הראש של כולם נמצא בבייג'ינג, אולי זו העובדה שוויליאמס מגיע שהבאקס, שכולם שכחו שקיימים, אבל בכל אופן - כדאי להעניק לו מבט או שניים עמוקים יותר.
קל לפספס את מה שהאקבלירס מרוויחים - שחקן בן 25, שבשנתיים האחרונות העמיד ממוצעים של יותר מ-17 נקודות ו-6 אסיסטים למשחק, דורג אשתקד חמישי בין הרכזים בנקודות, כאשר שני הפוינט גארדים עם המספרים הדומים ביותר לשלו היו צ'ונסי בילאפס ואנדרה מילר, שנתן עונת שיא בפילדלפיה.
המספרים האלה הופכים את וויליאמס, בלי תחרות ממשית, לשחקן ההתקפי השני בחשיבותו בקליבלנד של עונת 2008/9. הוא יודע ליצור לעצמו ולאחרים מצבי זריקה, ויודע לשמש כסט שוטר לעת מצוא, וזה, כידוע, בדיוק מה שהדוקטור רשם ללברון ולצוות המסייע שלו.
הרובין של באטמן?
בעונה הקרובה יהיה זקוק קינג ג'יימס יותר מאי פעם למישהו שיוריד ממנו קצת עומס בהתקפה. אחרי עונה בה עשה הכל וקיץ אולימפי, הגיע הזמן להתייחס אליו כמו אל יצור אנושי, למרות שבגל הזדמנות הוא מנסה להוכיח לנו שמדובר בזן יחיד ומיוחד. מה שבטוח הוא שכאשר אחת הקבוצות החזקות בליגה, שהייתה במרחק זריקה-שתיים טובות ודקה אחת מלהדיח את האלופה, מקבלת שחקן שהולך להיות השני הכי טוב בקבוצה, חובה לקחת אותה בשיא הרצינות כקונטנדרית אמיתית.
אבל איך יעבוד על הסיפור, במיוחד בהגנה? עד עכשיו היו שלושה הסברים להצלחה של קליבלנד - לברון, ג'יימס, והגנה אימתנית. וויליאמס עשוי להתברר כחוליה חלשה במיוחד בתחום האחרון, לאור העובדה שאלן אייברסון חגג עליו עם ממוצע של 45 נקודות למשחק מול הבאקס לפני שלוש שנים, ומילווקי באופן כללי עשתה לעצמה שם של קבוצת הגנה איומה בעונות האחרונות. היכולת של מייק בראון להפוך את מו לחלק מההגנה הקבוצתית הנהדרת שלו תהיה קריטית להצלחת הפרויקט.
הטרייד שצירף ללברון סוף סוף רכז וקלע אמין ויציב (48 אחוזים מהשדה בעונה האחרונה, כשכ-70 אחוזים מהנקודות שלו מגיעות בג'אמפ שוטים) לא אומר שקליבלנד יכולה לנוח על זרי הדפנה. הג'נרל מנג'ר דני פרי חייב להשאיר גם את דלונטה ווסט, שהיה טוב מאוד בפלייאוף, ויחד עם וויליאמס ועם דני גיבסון זה ישלים שלישיית גארדים ראויה לקונטנדרית.
ללא דלונטה הקאבס יהיו קצרים מדי (הן מבחינת רוטציה והן מבחינת גובה הגארדים), בטח כשזוכרים שוויליאמס החמיץ בממוצע 16 משחקים בעונה עד כה. פרי גם חייב להמשיך לחפש שחקן פנים רציני, למרות שכעת הוא הרוויח לעצמו את הזכות להיות פחות לחוץ. בחוזה הגמור של וולי שצ'רביאק הוא יכול להשתמש לאורך כל העונה, ובקיץ הבא יהיו לו חוזים גמורים של בן וואלאס ואילגאוסקס, כך שהוא השכיל לצמצם את האפשרות שלברון יערוק בקיץ של 2010.
גם שאר הצדדים יכולים להרגיש מרוצים מהטרייד הזה. מילווקי ויתרה על וויליאמס גם בגלל החוזה המעיק שלו (9 מיליון לעונה לחמש השנים הבאות) וגם בגלל שבקבוצה עם מייקל רד וריצ'רד ג'פרסון צריך פוינט גארד שמתמקד בניהול משחק ולא בצבירת נקודות. בין רידנאור לרמון סשנס, שפרץ בסוף העונה שעברה, הם אמורים למצוא אחד כזה.
רידנאור כבר נתן עונה של 11 נקודות ו-7 אסיסטים לפני כמה שנים, ולא אהיה מופתע אם יתברר שכל מה שהוא היה צריך כדי לפרוץ באמת זו סיטואציה נכונה עבורו. אוקלהומה (צריך להתרגל לעיר החדשה) מוותרת על שחקן מיותר מבחינתה לאחר הבחירה בראסל ווסטברוק ומקבלת חוזים גמורים- אין יותר אידיאלי מזה. אבל, כאמור, גולת הכותרת היא השילוב של לברון עם סקורר חדש, שיוכל אפילו לקבל ממנו את הכדור במאני טיים, ורחמנא ליצלן, לקלוע נקודות בעצמו, מבלי לעמוד ולהסתכל על הפנומן עומל שעות נוספות רק כדי לסדר לו מצב זריקה.