1. 1994 הייתה העונה האחרונה שבה ראתה ניו יורק יאנקיז, ספינת הדגל של הבייסבול האמריקאי, את הפלייאוף מהבית. 14 שנה מאוחר יותר, נראה שזה עומד לקרות שוב. הפער מטמפה ביי, שכולם ציפו שיצטמק, הופך להיות בלתי סביר וגם בוסטון כבר לא במרחק נגיעה (לפחות עד הסדרה הבאה ביניהן). יש לכך הרבה סיבות שקצרה היריעה מלמנותן, אבל בשורה התחתונה, הבעיה של היאנקיז היא במחסור העצום בשחקני בית צעירים. לא סתם שמר ה-GM בריאן קשמן על ג'ובה צ'מברליין במנות גדושות של צמר גפן. את מה שיש לג'ובה ביד ראינו כולנו עד שנפצע לפני שבועיים. כשהבסיס רקוב, לא משנה איזה קסאווייר ניידי (רכש מצוין) או דמאסו מארטה (אני לא אוהב לומר "אמרתי לכם", אבל אמרתי לכם) קלוקל תביא, אם אין תשתית אמיתית, גם הכסף הגדול לא יעזור.
הבעיה של היאנקיז היא לא העונה הנוכחית, מותר לך לפשל. הבעיה שלהם היא העונות הבאות, שבהן יצטרכו לדאוג להחלפה של 70 אחוז מהסגל שאו שהוא מבוגר מדי או שאינו מוכשר מספיק. הרבה עבודה מצפה לקשמן ולג'ו ג'ירארדי בשנים הקרובות, כשהעבודה המרכזית היא להתמודד עם האידיוטיזם של האנק סטיינברנר, שמחזיר במהירות את מועדון הפאר לתקופת ה"ברונקס זו" המפורסמת.
2. בכל שבוע צץ לו מועמד חדש לסיי יאנג, כשהנוכחי הוא דייסקיי מאטסוזקה. עד כמה שזה נשמע מוזר, ליפני של הרד סוקס יש ERA של 2.74 ומאזן 2:14. עם ההיחלשות של רוי האלאדיי (9:13, 2.72), עבר מאטסוזקה לקדמת הבמה ולעימות ישיר עם קליף לי (2:16, 2.45) שכרגע לוקח בענק. לא שכחנו את מוסינה, אבל הוא כנראה יישאר שוב בחוץ.
3. בתוך יממה איבדה טמפה ביי את אבאן לונגוריה ואת קרל קרופורד. הראשון צפוי לחזור בספטמבר, השני סיים כנראה את העונה בגלל פציעה. וזו בדיוק הסיבה שהרייז לא היו צריכים להפסיד את ג'ייסון ביי לבוסטון.
4. ואם כבר בוסטון, לא עמדנו יותר מדי על המשחק המוטרף של השבוע והניצחון 17:19 על טקסס. לקבוצה הזו הייתה ועדיין יש דאגה עצומה מהבולפן, והכישלון היחסי של הרד סוקס בעסקת ביי הוא שלא הביאו את המגיש ג'ון גראבו, שרשם השבוע שתי שמירות בפיטסבורג. בכל מקרה, יציאת השבוע שייכת למאמן בוסטון טרי פרנקונה, שהתייחס לתוצאת הפוטבול במשחק: "בשלב מסויים חשבתי ללכת על שער שדה".
5. כלל ראשון של טוקבקיסטים הוא "כשאין מה לכתוב - לא כותבים". האמת היא שאין יותר מדי מה לכתוב על בארי בונדס, אבל משבצת מספר 5 במדור שמורה לו כאות הוקרה על פעילותו במגרש ועם המזרקים. אבל דווקא יש מה לספר על האיש שתפס את כדור ההומראן ה-756 שלו, מאט מרפי, שנשאל על ידי ESPN איך השתנו חייו בעקבות התפיסה ההיא ואמר: "בואו נגיד שיש לי אחלה שורה להתחיל בה שיחות".
זכור את סט. לואיס
6. אדם דאן עבר השבוע לאריזונה בטרייד דרך הוייברס. הדיאמונדבקס היו צריכים חובט שיודע להעיף כדורים ליציעים, הבעיה היא שדאן אכן עושה את כשהוא כבר חובט, רק שהאחוזים שלו, אפעס, לא מרשימים - 23.4. לא פיתרון אופטימלי. ואם כבר טרייד ווייברס, חייבים להזכיר כאן שבריאן ג'יילס אמר לא לבוסטון בשבוע שעבר. "לא יכולתי להשאיר את משפחתי, נתתי להם הבטחה להישאר קרוב", אמר ג'יילס שבחוזהו היה סעיף שמאפשר לו להטיל וטו על מעבר לבוסטון. הסעיף הזה הוא ההבדל הקטן בין חיי הכלב של ספורטאי מקצועני צעיר לבין שועל מנוסה כמו ג'יילס, שבדיוק לנסיבות הללו התעקש עליו.
7. למרות הבולפן המזוויע של המטס, בעת כתיבת שורות אלה הם מובילים את ה-NL מזרח במשחק אחד. אם ייכנסו המטס לפלייאוף, מומלץ לאוהדי ניו יורק לזכור שהקבוצה שניצחה אותם ב-NLCS ואחר כך המשיכה לזכיה בוורלד סירייס ב-2006, סט. לואיס, הייתה עונה גרועה לא פחות והיא השתחלה בקושי לפלייאוף. חומר למחשבה.
8. העובדה שגריידי ליטל לא ממש האמין בצ'אד בילינגסלי די עלתה לו בפלייאוף בשנה שעברה. תחת ג'ו טורה נותן המגיש של הדודג'רס עונה גדולה (ERA של 3.07 עם מאזן 9:11), והוא אחת הסיבות לכך שלוס אנג'לס, עם היותה קבוצה בעייתית, תלך ראש בראש עד הסוף עם אריזונה ב-NL מערב.
9. הרבה מגישים המציאו את עצמם מחדש העונה לאחר קריירות פושרות עד כה במייג'ורס. אחד מהם הוא טוד וולמאייר, הפותח של סט. לואיס שנותן את הטובה בשש עונותיו בליגה - ERA של 3.79 ומאזן 4:10. העובדה שממוצע ריצות החובה שלו יורד בהדרגה בקריירה מסמנת שגם בשנים הקרובות הוא יהיה פותח סולידי בליגה.
10. אין כמו שחקנים שמצטיינים בשני תחומים או יותר. את העבר של דני איינג', שהחל בטורונטו בלו ג'ייז ומשם עבר לסלטיקס, או של דיון סנדרס ובו ג'קסון כולם מכירים. הלהיט התורן בליגה הוא ג'ף סמרדיג'ה משיקגו קאבס, ששיחק כדורסל, פוטבול ובייסבול בנוטר-דאם והיה תופס מוערך בפייטינג אייריש של בריידי קווין. לילד תשעה משחקים במייג'ורס, וכמו שהוא נראה בהם, נראה שעשה את הבחירה הנכונה כשהעדיף את התלולית על פני מגרש הפוטבול.