לצאת מהחור השחור

עונה קשה עברה אשתקד על ה-AFC מערב. הבית סיים עם 26 ניצחונות בלבד, הסכום הנמוך ביותר ב-AFC, דבר אשר מצביע על כך שזהו הבית החלש ביותר בחטיבה נכון לרגע זה. בואו ננסה לראות מהם הסיכויים שהוא יהפוך העונה ל-"בית המוות". רמז: בואו נגיד שלפחות כרגע, לא נראה שזה מה שיקרה.

מאזן בעונה שעברה: 12:4

צירופים בולטים: גלן דורסי, תאקל הגנתי, בחירת דראפט בסיבוב ראשון; ברנדן אלברט, תאקל שמאלי, בחירת דראפט בסיבוב ראשון; ברנדון פלוורס, מגן פינה, בחירת דראפט בסיבוב שני.

עזיבות בולטות: ג'ארד אלן, קיצוני הגנתי; קייסי וויגמן, סנטר.

המאמן: הרמן אדוארדס. קיימת טענה לפיה אתם רוצים להעריך את ההצלחה של קבוצת פוטבול – תבדקו את הקווים שלה משני צידי הכדור. הדוגמה של הצ'יפס היא זאת שתעזור לנו לבחון את מידת הצדק שבטענה הזאת.

עד לא מזמן קו ההתקפה של הצ'יפס נחשב לאחד הטובים בכל הזמנים, אבל כיום המצב הוא אחר לחלוטין. בעונה הקודמת, התקפת המסירה של הצ'יפס מצאה את עצמה במקום ה-20 בליגה, בזמן שקו ההתקפה מאפשר להגנות 55 סאקס (המקום האחרון בליגה). התקפת הריצה הגיעה לממוצע אומלל של 3.3 יארד לנשיאה, וזה לא קרה רק בגלל פציעה של לארי ג'ונסון. עקב כך, התקפת הקבוצה סיימה את העונה במקום ה-31 בליגה בנקודות, מה שלא בדיוק עזר לה להתמקם בצמרת הגבוהה.

לוקח שנים לבנות קו התקפה יעיל כמעט מאפס. את הצעד הראשון הצ'יפס עשו כאשר בחרו את הגארד ברנדן אלברט, שעומד לפתוח דווקא בעמדת התאקל השמאלי (מי שמעוניין לקרוא על הפוטנציאל של אלברט בעמדת התאקל, מוזמן לקרוא את הכתבה שכתבתי לקראת הדראפט). אף על פי כן, ספק גדול אם אלברט (שעלול, אגב, להחמיץ את כל משחקי קדם העונה עקב פציעה) יצליח היישר מתחילת העונה להפוך לכוח רציני בעמדה הפחות מוכרת לו, בזמן ששאר השחקנים בקו, למעט בריאן ווטרס, אינם נחשבים לאריות של הליגה. כדי שהתקפה תצליח לתפקד עם הקו הזה, הצ'יפס זקוקים לקוורטרבק ברמה של, פחות או יותר, טום בריידי. לצערם, מי שיש להם הוא ברוידי קרויל, שעד כה לא ממש הוכיח את עצמו (ייאמר לזכותו, שבתנאים בהם שיחק בעונה שעברה הדבר היה קשה עד בלתי אפשרי).

קשה לומר כרגע כיצד הנ"ל יתפקד בעונה הקרובה, אך ניתן לומר בביטחון מלא כי רוב העומס במשחק המסירה ייפול על טוני גונזאלס הנצחי, שגם הוא כבר לא ילד (בן 32). כשיש לך קו התקפה חלש וקוורטרבק לא מוכח – לך על המטרה הקרובה והגדולה מכולן, ולכן הכדור ילך לגונזלס פעם אחר פעם. המטרה השנייה במשחק המסירה תהיה דווין בואו, פוזשן רסיבר שמתאים גם הוא לסיטואציה בה נמצאים הקוורטרבק וקו ההתקפה של הקבוצה. כלומר, אין טעם לצפות ליותר מדי מסירות ארוכות בהתקפה של הצ'יפס. לארי ג'ונסון הולך גם הוא לעבוד קשה מאוד. למזלו הוא יוכל הפעם לרוץ מאחורי אלברט, שנחשב לחוסם ריצה נהדר. לכן יש תקווה שהעונה יצליח לעבור 3.5 יארד בממוצע לנשיאה. הבעיה היא שהיריבות של קנזס סיטי ישחקו באופן קבוע עם שמונה שחקנים בקופסה, מה שידרוש מקרויל ושות' ליצור משחק מסירה יעיל, דבר שמוטל כרגע בספק גדול מאוד.

בצד ההגנתי המצב לא הרבה יותר טוב. בעונה שעברה הקו הקדמי של הצ'יפס היה יחסית יעיל בהפעלת הלחץ על הקוורטרבק של היריבה. הגנת המסירה של הקבוצה דורגה במקום החמישי בליגה, בזמן שהיא משיגה 37 סאקס. הבעיה היא ש-16 מתוכם היו רשומים על שמו של ג'רד אלן שעזב, כידוע, למינסוטה. לצ'יפס אין שחקן שיוכל להביא תוצרת דומה, לכן הקוורטרבקים של היריבות לא עומדים להיות לחוצים מדי במשחקים נגדם. בקנזס סיטי בונים על גלן דורסי, התאקל הרוקי, שיוכל לספק רמה גבוהה של הפס ראש דרך המרכז. קשה להאמין שדורסי יוכל להשיג כבר בעונתו הראשונה בליגה כמות דו ספרתית של סאקס. מה שכן, נוכחותו בהחלט תעזור לקנזס סיטי לשפר את הגנת הריצה ולעלות מעט מעל למקום ה-28 בליגה, בו הצ'יפס היו בעונה שעברה. קשה לציין שמות בולטים נוספים בהגנה של הצ'יפס, למעט דריק ג'ונסון, הליינבקר שנתן עונה גדולה אשתקד עם 14 תאקלים להפסד יארדים ושתי חטיפות. הרוקיס ברנדון פלוורס בעמדת מגן הפינה ודה-ג'ואן מורגן בסייפטי עשויים להפוך לשחקני ההרכב הפותח, אך יידרש זמן עד שיכנסו לעניינים, כיוון שעמדות הקו האחורי הן העמדות המורכבות ביותר, דבר המקשה על שילובם של שחקני עונה ראשונה.

לסיכום, ככל הנראה הצ'יפס לא יצטיינו יתר על המידה בעונה הקרובה, אך אין זו המטרה שלהם בכל מקרה. הדראפט המצוין שעשו לפני כמה חודשים יעזור רבות בבניית הקבוצה העתידית, וכך גם הטרייד של ג'רד אלן, שהביא לקבוצה את ברנדן אלברט ושתי בחירות סיבוב שלישי בעונה הבאה. התחזית – 4 ניצחונות בלבד, אבל עם הרבה תקווה לעתיד טוב יותר.

מאזן בעונה שעברה: 5:11

צירופים בולטים: אנטואן קייסון, מגן פינה, בחירת סיבוב ראשון בדראפט

עזיבות בולטות: לורנצו ניל, פולבק; מייקל טרנר, רץ אחורי

מאמן: נורב טרנר

כדי להעריך את היכולות ההתקפיות של הקבוצה בעונה הקרובה, שווה להתמקד דווקא במשחקי הפלייאוף בהם השתתפו הצ'רג'רס בעונה הקודמת. המשחקים הללו התאפיינו בכך שהכוכבים הגדולים בהתקפה, לדניאן טומלינסון ואנטוניו גייטס, לא סיפקו את הסחורה עקב פציעות מהן סבלו. אף על פי כן, ההתקפה של סן דייגו לא חדלה לגמרי מלתפקד, דבר שבלט במיוחד בניצחון על אינדיאנפוליס קולטס. יתכן שזה נובע מכך שהקבוצה סופסוף מצאה דרך להריץ התקפה מבלי להיות תלויה באופן בלעדי בסופרסטארים שלה ובפיליפ ריברס, שככל הנראה לא יהפוך כבר לדן מרינו.

ואם זהו המצב, למה לסבך אותו? הנתונים מראים כי בעונה שעברה השתמשה ההתקפה של הצ'רג'רס בשלושה תופסים או יותר אך ורק ב-33% ממהלכים שלה (הכי פחות בליגה). כלומר, עם קוורטרבק כמו ריוורס עדיף לבנות התקפה על שליטה בקו ההתנגשות, משחק ריצה אפקטיבי והגנה מירבית על הקוורטרבק. הגישה הנ"ל דומה לגישתו של ג'ו גיבס שזכה בשלושה תארי סופרבול, מבלי שהיה לו אי פעם קוורטרבק ברמה גבוהה. השיטה עשויה לעבוד היטב בעונה הקרובה, אם וכאשר טומלינסון וגייטס יהיו בריאים לגמרי. עם זאת, אין לזלזל בעזיבתו של הפולבק לורנצו ניל, שנהג לפתוח חורים רחבים במיוחד עבור טומלינסון, והרץ המחליף מייקל טרנר, שעזב גם הוא. לא משנה מי יזכה בעונה הקרובה למלא את החללים שהשאירו ניל וטרנר – צפו לירידה מסוימת בתפוקה של טומלינסון בפרט ושל משחק הריצה של סן דייגו בכלל. לעומת זאת, השימוש הנכון בריוורס יביא לשיפור ניכר בהתקפת המסירה, דבר שאמור לקדם את ההתקפה כולה.

ההגנה של הצ'רג'רס בשני הקווים הקדמיים יציבה כבר לאורך שנים, ואין שום סיבה להניח שהתוצרת שאותה מביאים איגור אולשנסקי, שון מרימן, ג'מאל וויליאמס ושון פיליפס (כל אחד בתחומו) תרד באופן משמעותי בעונה הבאה. המימד החדש יחסית, אותו קבלה ההגנה של סן דייגו בעונה שעברה, טמון בפליימיקר בעמדת מגן הפינה, אנטוניו קרומארטי, שגרם לכך שקבוצתו תקפוץ מ-16 חטיפות ב-2006 ל-30 ב-2007 (מקום ראשון בליגה). כידוע, לא משנה כמה יארדים מאפשרת ההגנה במידה שהדרייב נגמר בחטיפה, לכן הצ'רג'רס יוכלו להרשות לעצמם לקחת בהגנה סיכונים גדולים מבעבר ולהיות אגרסיביים עוד יותר.

לסיכום. שילוב של הגנה דומיננטית עם התקפה שתהיה בנויה על הסבלנות, שליטה בכדור ודרייבים ארוכים (הרייבנס בעונת 2000, זוכרים?) – בהחלט עשויה להוביל את הצ'רג'רס רחוק בעונה הבאה. 5:11, מקום ראשון בבית והגעה נוספת לגמר ה-AFC עם קריצה לסופרבול.

מאזן בעונה שעברה: 9:7

צירופים בולטים: דווין רוברטסון, תאקל הגנתי; מייקל פיטמן, רץ אחורי; ריאן קליידי, תאקל התקפי, בחירת סיבוב ראשון בדראפט; אדי רויאל, ,תופס, בחירת סיבוב שני בדראפט.

עזיבות בולטות: ג'בון ווקר, תופס; טראוויס הנרי, רץ אחורי.

מאמן: מייק שנאהאן.

משהו מוזר עבר על ההתקפה של דנבר בעונה האחרונה. ג'אבון ווקר וטראוויס הנרי – שחקנים שעליהם הקבוצה בנתה בתור ספקי תוצרת עיקריים - איכזבו. במקביל, צמחו בעמדותיהם שחקנים צעירים ומבטיחים – ברנדון מרשל וסלווין יאנג. הראשון תפס 102 כדורים ל-1,325 יארד בעונתו השנייה בקבוצה, בזמן שהאחרון עשה אשתקד 729 יארד בריצה מתוך 140 נשיאות בלבד, כלומר 5.2 יארד בממוצע לנשיאה. הבעיה היא שיאנג עוד לא הוכיח כי הוא מסוגל להיות סוס עבודה ולשאת כדור 25 פעמים למשחק, נהפוך הוא, ככל שהמשחק התקדם היכולת שלו הלכה ודעכה. על פי מחקרו של טום קסניץ', במחצית הראשונה הממוצע של יאנג עמד על 6.4 יארד לנשיאה, בזמן שבמחצית השנייה הוא נהג לצנוח באופן משמעותי – 3.7 יארד לנשיאה בלבד. תוסיפו לכך את העובדה שלא ברור עדיין מי יגבה את יאנג מהספסל, כשמייקל פיטמן בן ה-32, שגם בצעירותו מעולם לא עבר 1,000 יארד בעונה הסדירה, הוא לא פיתרון ראוי. כלומר, סלווין עומד, ככל הנראה, להתמודד עם עומס שאותו עדיין לא הכיר ב-NFL. עם זאת, הבחור טוען שהוא הולך לעבור 2,000 יארד בעונה הקרובה, ככה שנאחל לו בהצלחה.

למרשל יש בעיות מוזרות משלו – על אף האזהרות החוזרות של כוכבי ה-WWE "לא לנסות את זה בבית", ברנדון נוהג להיאבק בבני משפחתו, דבר שהוביל לאחרונה לתאונה שהסתיימה בחתך עמוק בידו. אנשי הברונקוס טוענים שמרשל כיום לגמרי בריא ויכול לחזור לשחק בכושר מלא, אולם הוא יוכל לעשות זאת אך ורק במשחק הרביעי של העונה, עקב השעיה בעקבות מעצרים מרובים על עבירות שונות. מרשל הוא כישרון גדול על המגרש, אולם בעיות התנהגות עשויות לדרדר אותו ולמנוע ממנו להגשים את הפוטנציאל הטמון בו.

ביצועיו של ג'יי קאטלר בעונה האחרונה ראויים להערכה רבה. הוא לא היה בין הקוורטרבקים המובילים בליגה באף קטגוריה, אבל יש להתחשב בכך שזאת הייתה העונה הראשונה בה פתח בהרכב. מה שחשוב לא פחות הוא שהוא איבד כ-13 ק"ג במהלך עונת 2007, ממה שהתברר לאחר מכן כחלק ממחלת הסכרת. אף על פי כן, הוא מסר קרוב ל-3,500 יארד ב-63.6 אחוזי דיוק. לכן יש בהחלט בסיס לטעון כי בעונה הבאה, בזכות המודעות למחלה וטיפול קבוע, קאטלר יידע לשפר את ביצועיו ולהפוך לאחד הקוורטרבקים המובילים בליגה.

ההגנה של הברונקוס הייתה בעונה שעברה רדק אחד גדול, במיוחד בקו הקדמי. היא לא הייתה רעה נגד המסירה – מקום שביעי בליגה, אך זה נבע מהעובדה שאף אחד לא מסר נגד הברונקוס (458 ניסיונות בלבד בכל העונה). באמת, למה למסור על הגנה שלא מצליחה לעצור ריצה עוד מתקופותיו של ג'ון אלוויי? בעונה שעברה דנבר הייתה במקום 30 נגד הריצה, מה שהוביל אותה ל-25.6 נקודות ספיגה למשחק (מקום 28). כדי להתמודד עם הבעיה המדוברת, הברונקוס הביאו את דווין רוברטסון, שלא היה פיזי מספיק עבור המערך השלושה לפנים של הג'טס, בתקווה שיוכל להשתלב בהצלחה במערך 4-3. הכוונה היא טובה, אך קיים סימן שאלה גדול בנוגע ליכולת הנוכחית של רוברטסון. אם הבעיה היחידה שלו הייתה חוסר התאמה למערך 3-4, למה הוא נדחה על ידי כל כך הרבה קבוצות 4-3 (איגלס, בנגאלס וכדומה) לפני שהגיע לדנבר, ומדוע היה ערכו המסחרי כל כך נמוך? אם הגנת הריצה של הברונקוס תשתפר היריבות יתחילו למסור. בתחום הזה אין לדנבר מה לדאוג – טים קרואודר וג'רוויס מוס נכנסים לעונתם השניה, והניסיון של העונה הקודמת יוביל לשיתוף רחב שלהם ברוטציה ולעלייה רצינית בתפוקה של אחד מהם לפחות. כאשר הלחץ על הקוורטרבק יגבר – דרה בליי וצ'אמפ ביילי יחכו מאחור כדי לאסוף את הכדורים.

לסיכום. ביצועיהם הכושלים של ווקר והנרי עשו רק טוב להתקפה של הברונקוס. גם התוספת של רוברטסון עשויה לשפר את המשחק נגד הריצה ואת ההגנה בכלל. אולם, כפי שצוין לעיל, יש גם הרבה סימני שאלה משני צידי הכדור. התחזית – המאזן של העונה שעברה חייב להשתפר, אם כי לא בהרבה. 7:9 וסיכוי לוויילד קארד.

מאזן בעונה שעברה? 12:4

צירופים בולטים: ג'בון ווקר, ,תופס; ד'אנג'לו הול, מגן פינה; ג'בריל ווילסון, סייפטי; דארן מקפאדן, רץ אחורי, בחירת דראפט בסיבוב ראשון.

עזיבות בולטות: קריס קלמונס, קיצוני הגנתי; ג'רי פורטר, תופס.

מאמן: ליין קיפין.

שאלת טריוויה: אלו יהודים בגולה ממיטים בושה גדולה על עם ישראל בשנים האחרונות? התשובה היא, כמובן, דניאל סניידר ואל דייויס. אחרי הפגרה האחרונה, השאלה מי מהם מנהל את קבוצתו בצורה יותר מטומטמת קיבלה תשובה מפורשת – דייויס בהפרש ענק. בואו נשתעשע בהחתמות שלו לקראת העונה הנוכחית, אשר מעמידים אותו בדרגה דומה לזאת של מייק לין, יושב הראש המיתולוגי של הוויקינגס, אשר יזם ב-1989 את הטרייד המפורסם של הרשל ווקר. ייאמר מיד, אל תנסו לחפש כל היגיון בדרך החשיבה של דייויס.

יושב לו דייויס יושב במשרדו בפגרה האחרונה וחושב: "אחחח... היו זמנים פעם, אפשר היה למצוא שחקנים חופשיים ברמה, לא כמו היום. הקבוצות דואגות להחתים את הכוכבים שלהן ומשאירות לי רק זבל. טוב, לא נורא, נאסוף את הזבל, אולי ייצא מזה משהו, הרי במילא בדראפט אנחנו לא יודעים לבחור שום דבר שווה. אוי, התקפת המסירה שלי על הפנים! נכון, בעונה שעברה לא עשו עלינו 72 סאקס כמו ב-2006, אבל איכשהו לא זזנו ממקום ה-31. מה עושים? אה, אני מבין! התופסים שלי לא בסדר, בואו נחתים את ג'אבון ווקר לשש עונות ב-55 מיליון דולר, ניתן לו 16 מיליון מובטחים כדי שלא יבכה. מה אתם אומרים, הוא בא אחרי פציעה בברך? שטויות, אצלי כולם ישר הופכים לבריאים יותר רק מהמחשבה שהם הולכים לייצג את הריידרס. מה, מכל העונות שהוא פתח עד היום, הוא הצליח לסיים רק אחת? עזבו, אתם סתם מנסים להפחיד אותי. אני מבטיח לכם: 1,500 יארד ו-20 טאצ'דאונים בעונה הקרובה, עליי!".

והוא ממשיך להגג: "יופי, עם התופסים אני מסודר. מישהו אמר לי שאם קו ההתקפה שלי חוסם טוב יותר, כל ההתקפה הופכת ליעילה יותר. האמת, אחרי שהזזנו את גאלרי (איזה אידיוט הביא אותו?) לעמדת הגארד מצבנו השתפר. אבל בכל זאת, אם אפשר לפזר עוד קצת כסף, למה לא? תביאו לי את קוואמי האריס לעמדת התאקל השמאלי, אני אתן לו 16 מיליון לשלוש שנים, אני לארג' היום. נו, מה אתם רוצים ממני עוד פעם? הוא נזרק מהניינרס כשההתקפה שלהם הייתה מס' 26 בליגה? עזבו, הניינרס לא מבינים כלום מהחיים שלהם. מה, הוא לא יודע לחסום במצבי מסירה? מה זה משנה, בכל מקרה מקפאדן הולך לקרוע את כולם על הקרקע, לא נצטרך בכלל למסור. בשביל מה הבאתי את ווקר? המממ... "

הפנטזיה הופכת לרטובה יותר ויותר: "או.קיי., את ההתקפה סידרתי, בואו נראה מה עם ההגנה. א-הה! המצב לא טוב. מקום 22 ביארדים למשחק, מקום 31 נגד הריצה... מניאקים, כל הקבוצה הזאת, מניאקים. מה אני אעשה? אני אתן ל-תאקל ההגנתי הפותח שלי טומי קלי 50 מיליון ל-7 שנים, זה ישפר את מצב רוחו, ובעונה הבאה אף אחד לא יעבור אותו. מה, התאקלים של הוייקינגס הם הטובים בליגה ומרוויחים הרבה פחות? די, נמעס מכם, אני משנה פה סדרי עולם".

טוב, זה נהיה קצת קיצוני. "איזה אידיוט אחד אמר לי, שכדי שתהיה לי הגנת מסירה טובה אני צריך פס- ראש חזק. מאיפה אנשים מביאים כאלה שטויות, אין לי מושג. קריס קלמונס הקיצוני הגנתי רוצה ללכת לפילדלפיה? שיילך, לבריאות שיהיה לו, שייקח את שמונת הסאקס שלו איתו. לא צריך, בורג'ס יסתדר לבד. העיקר שהקו האחורי שלי יהיה חזק, זאת הגנת מסירה אמיתית. תביאו לי את ד'אנג'לו הול, תנו לאטלנטה בחירה בסיבוב שני, תנו להול 70 מיליון לעשר שנים, תביאו לי את ג'בריל ווילסון, תנו לו 39 מיליון לשש שנים. מה, דוקינס בכל הקריירה לא הרוויח את מה שנתתי לווילסון? מי זה לעזאזל דוקינס? איך הול, שחקן בעייתי מבחינת התנהגות? כבר אמרתי, כל מי שבא לריידרס הופך מיידית לאדם טוב יותר מכל הבחינות".

והסיכום? "זהו, עשיתי את זה! אני גאון! הסופרבול בידיי".

אופס, תתעורר, מר דייויס, המציאות נושכת. חמישה ניצחונות לכל היותר.