להוציא את בית"ר מאירופה

מזה למעלה מעשור משוטטת קבוצת צעירים ישראלית פוחזת בין בירות אירופה ומטילה כתם כבד על עמנו הזקוק כל כך לאהבה והערכת הגויים. לא מדובר בגנבי המגבות והברזים, גם לא בגסי הרוח הקולניים, המעוררים אימה בקרב פקידות קבלה ומלצריות תמימות. מדובר בקבוצת כדורגל. קבוצה מרושלת במיוחד.

בליסבון, בקרקוב, בבוקרשט, ביותר ויותר ערים אירופאיות אינך יכול לבקר מבלי שתהפוך ללעג ושנינה, רק בשל מחדליה של בית"ר ג'רוזלם. ולא, אל תספרו לי על שום המחפף ושפיגל היהיר. אל תזעמו על זנדברג המרושל או בנאדו המסורבל. כי לא בהם מדובר. יש, לצערנו, בבית"ר שחקנים באיכות שהפועל תל אביב, מכורתנו, יכולה רק לחלום עליה. אם המחדל הזה נמשך כל כך הרבה זמן, חוצה שחקנים ומאמנים שבאים והולכים, זה כנראה משהו אחר. בעולם העסקים, כך הסביר לי השבוע איש מעולם העסקים, קוראים לזה דנ"א ארגוני. והדנ"א של בית"ר, שגדול ומשמעותי בהרבה מהאנשים המוכשרים שעובדים בה, מוביל בהכרח לפארסה המתמשכת.

אך מהו אותו קוד גנטי מסתורי וסמוי מהעין? הנה השערה משלי: במועדון הנתפס בעיני עצמו כעממי, מזרחי, ישראלי, יש איזו סלידה לא מודעת מהשתלבות בעולמם האליטיסטי והמתנשא של האירופאים. איזה חשש שהצלחה בזירה הבינלאומית תחסל כליל את מעט רגשי הנחיתות והקיפוח שנשארו בטדי בעידן של האוליגרך ותהפוך את בית"ר למכבי הרצליה משודרגת. קבוצה ללא זהות, ללא נרטיב, כנהוג לומר בימינו. ואולי הבעיה היא אחרת. בכל מקרה, אם בית"ר רוצה ישועה, היא זקוקה כמו כל עסק מצליח שדורך במקום ונתקל בתקרת זכוכית, ליועץ ארגוני. לא לסמל משומש, גם לא לפנסיונר צרפתי.

כשהקומוניסט, מביט על בית"ר, הוא לא יכול שלא להבחין באירוניה. כיצד הפועל ובית"ר, שתי יריבות ותיקות ומרות, הפכו שלא בטובתן לקבוצות מראה. מאז 1997 זכתה בית"ר בארבע אליפויות, הפועל רק באחת . מנגד, להפועל היו כבר שלוש עונות אירופאיות מרשימות, ובית"ר מעולם לא עברה סיבוב משמעותי בשום דבר. בדיוק כמו בית"ר, כך הפועל סובלת מסכיזופרניה מנטאלית, רק הפוכה. התבוסתנות העקבית והמרגיזה בזירה המקומית וההתבטלות בפני יריבותיה על התואר (בעיקר חיפה, בתחילת העשור), הופכות באחת לביטחון ואמונה עם היציאה מנתב"ג.

ועד ששתי קבוצות אלו יצאו מחדר הטיפולים לחיים חדשים, נתונים מדהימים אלו מחייבים את ראשי ההתאחדות להגיע למסקנות הביניים הבאות:

1. יש לשריין להפועל תל אביב מקום של קבע במוקדמות ליגת האלופות לצד ברצלונה, מילאן ושאר המועדונים הגדולים של היבשת, ללא קשר למיקומה בליגה. ישראל זקוקה לקבוצות שיודעות את המלאכה במפעלים הבינלאומיים ואין סיבה שמה שעובד יפה כל כך בכדורסל עם מכבי, לא יעבוד גם כאן. בניגוד למצב עם יו"ר של אותה קבוצת כדורסל, אין זה מן ההכרח שמוני הראל ינהל בפועל את אופ"א, יקבע את לוח המשחקים ואת רשימת הקבוצות, השופטים והתוצאות הסופיות, אם כי גם זאת אפשרות שיש לשקול בחיוב. כל מה שיכול לתרום להשבת הכבוד הלאומי, לאחר החמישייה בקרקוב, ראוי שייבדק בכובד ראש.

2. יש להוציא את בית"ר לאלתר מהמפעלים האירופאים. לבל ישמע לכם סעיף זה כדבר שטנה אדום. כבר כתבתי כאן לפני גמר הגביע שלאחרונה אני מתקשה במלאכת השנאה לבית"ר. מפלצת גאיידמקית זו, מורכבת וסבוכה מדי מכדי שאוכל להכילה ולהבין מה היא מייצגת ומסמלת וממילא אינה מעוררת בי רגש, לכאן או לכאן. ולכן, לא כאוהד הפועל הנני פונה להתאחדות, אלא כפטריוט ישראלי מהשורה. אנא הוציאו את ירושלים מאירופה, ובא לציון גואל.