פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אתם תיהנו בטקס, אנחנו נביא מדליות

        השייטים אודי גל וגידי קליגר לא השתתפו בטקס הפתיחה של האולימפיאדה, אלא צפו בו ממתחם האימונים בצ'ינגדאו. ככה זה כשמתרכזים במטרה

        אז כמו שהבנתם, לא נסענו לטקס פתיחה... והנה בזמן שאתם צופים בו בישראל, גם אנחנו כאן בחדר אוכל של צ'ינגדאו יושבים עם כולם, צופים במסך ענק, וכמובן - נהנים!

        תוך כדי, אנחנו מקבלים את הצפת האסמסים, המיילים, צא'טים למיניהם, וכמובן את ההתרגשות של כולם. כל אחד מתרגש בדרך שלו כנראה, מבטא את הלחץ, המתח, את ההתרגשות בדרך הייחודית שלו. שחר כבר כמה ימים לא מצליח להירדם לפני 4 בבוקר (אני טוען שזה געגועים לחברה). מעיין מהנדסת את כולם בקור רוח שלה, ובהתלהבות בלתי פוסקת מהגאדג'טים התוקפים את העולם (הרגע היא הראתה להורים שלה את ההתנהלות בחדר אוכל כאן דרך מצלמת אינטרנט). נופי זו תופעה. הגברת פחות מקמפיין בסבב ואין בנאדם שלא מכיר אותה, וצוהל משמחה כשהוא פוגש אותה, אם זה בארוחת בוקר, במסדרון או אפילו תוך כדי אימון קשה. בנות ה-470 יצאו לטקס בבייג'ינג, טום וגידי נעלמו וכנראו שקעו לעוד שיחה מרתקת על החיים - לפעמים אני שואל את עצמי כמה הם באמת שייטים ואנשי ים, או בעצם הם היסטוריונים או פילוסופיים.

        שאר הצוות יושב מסביב לשולחן האוכל ונהנה מכל טוב הטעמים שיש כאן (אנחנו עדיין במשטר דיאטה - מה הרעיון?!). אני, כמו שאתם מכירים אותי, התמקמתי איפשהו בתוך הנבחרת השוויצרית היפייפיה בצפייה בטקס, כותב לכם את המייל, מסתמס, ומתכתב פה עם כולם באינטרנט. מולטי טאסק, מה אני עושה בכלל בשייט, פשוט בזבוז כמו שיאיר אומר.

        מפה לשם באנו לכאן גם לתחרות, לאירוע הגדול מכל - הרגע לו כל ספורטאי הישגי מחכה, מצפה ועובד כל כך קשה. כמו כולם, גם אנחנו כמובן... וקצת יותר כנראה. מבירור שעשינו, היינו בטוחים שהרוב יישאר כאן באתר. הבוקר (שישי) התעורננו לשממה, כי הרוב כנראה נסע לבייג'ינג לטקס הפתיחה...אפילו אלפי המתנדבים שסובבים את המקום מדי יום נעלמו (איפה אפשר להחביא מיליארד 300 מיליון?!). אפילו בים כמעט ולא ראינו סירה - לרגע חשבנו שהתעורננו אחרי שהכול נגמר, אבל כנראה זה השקט שלפני הסערה.

        כשמצאנו את הצוות האנגלי והפורטגזי ונרגענו. תכלס, שלושתינו הצוותים הכי מנוסים. זה כנראה אומר משהו. כולנו ויתרנו על טקס הפתיחה כדי להתאמן עוד יומיים לפני התחרות (כמה שאפשר כמובן), ואני לא אהיה מופתע אם ניפגש שלושתינו עוד 10 ימים על הפודיום, שוב לבד.

        מצעד המשלחות התחיל... כשחברי משלחת ישראל נכנסים אני לוחץ SEND. בים נתקלנו בבעיה, לא הצלחנו להוציא מהירות מהסירה. כרגע הגשנו בקשה להחתים את הראשי שהשתמשנו באימונים ואיתו הייתה לנו מהירות טובה. עד האישור, ישבנו שלושתינו ובחנו את הנושא. מצאנו כי החבל הקדמי בתפירה של המפרש היה מתוח מדי וכנראה שעלינו על הבעיה. כך או כך אנחנו רגועים ובטוחים. כמה שזו בקשה חריגה ושייטים אחרים כמעט ולא עושים, קרה לנו דבר דומה באליפות אירופה, החתמנו מפרש ישן במצב בינוני מאוד והפלגנו מצוין. בסופו של דבר הכול בראש - ואני מאמין שאנחנו מאוזנים ומפוקסים. אחה"צ העברנו בעוד כמה שעות של ניתוח זרמים ומזג האויר, שוב ריצה של שעה ולצערי איחרנו ב 5 דקות לשידור.

        וואו...ישראל!!! איזו התרגשות, צמרמורת...יכול להיות שגם אצלי זה מתחיל. סוף סוף! עכשיו אני כבר בטוח שאנחנו מוכנים - הרי בלי זה לא היינו נהנים ואוהבים את זה כל כך...בהצלחה לכולם, גאווה לראות אותכם, להיות חלק מכם - ספורטאי ישראל.