אודי גל עושה הכנות אחרונות

אוטוטו זה מתחיל. מחר הטקס פתיחה, בתקשורת כבר כיסו את זה מכל כיוון - תגובות, ספקולציות, ציפיות, שמועות ועידכונים. מה כבר אפשר לספר לכם שאתם לא יודעים? רגע לפני שאנחנו חוזרים לעדכונים הטכניים של השיוטים, נוסיף עוד טעם אישי מהעוצמה, החוויה וההרגשה שעוטפת אותנו ימים בודדים לפני שמתחילים.

מבחינה טכנית ומקצועית אנחנו מוכנים! כמה מוזר לבוא ולהגיד את זה, כמה בעייתי זה, ועוד שלושה ימים לפני. מבלי לרדת לעומק הפסיכולוגי של המילים, אני לא זוכר אף תחרות בכל 21 שנותיי בשייט שיכולתי להגיד כזה דבר רגע לפני. במידה מסוימת, מי יודע אם זהו המצב הנכון. אני כן זוכר כמה פעמים שהגענו עם ביטחון ואמונה אבל לא ראינו את זה בא לידי ביטוי בתוצאה. מצד שני, בחיים שום דבר אינו מושלם וכך גם המצב כרגע.

אבל אנחנו לא צריכים יותר. זה לא שאנחנו צריכים להפליג מושלם, אנחנו צריכים להפגין רמה גבוהה במשך שבוע של תחרויות (וקצת יותר הפעם) בתנאים יוצאי דופן, מאתגרים ומרתקים. כולם פה מוכנים - לרגע הזה התכוננו! כל מה שאנחנו צריכים זה להיות קצת יותר טובים מאחרים.

מחר ומחרתיים נעשה עוד שני אימונים קצרים, נכין את הציוד הרזרבי, נעבור על כל בורג וחבל בסירה, נפנק את הקרקעית בעיסוי של פוליש ווקס איכותי שיגן מפני הזיהום הסיני (כן, גם המים בעייתים) ונדביק את דגל ישראל בגאווה על המפרש הראשי. עד עכשיו יש בעיות עם המדבקה והדבק. אבל גם כאן אנחנו בטוחים אחרי מספר לא קטן של הדבקות של 'פרפקט' על המפרש בשנה האחרונה. לשמחתינו, גם כאן אנחנו מנוסים.

אתמול לא היתה רוח, אז ניצלנו את אחר הצהריים לקצת התרעננות בעיר מחוץ לאתר. מדהים. בשלוש השנים האחרונות העברנו פה בסך הכל יותר מארבעה חודשים. יותר מזה, לפני שבועיים עזבנו פה וזה מדהים כמה הכול השתנה רגע לפני האולימפיאדה. בובות ענק של האולימפיאדה בכל מקום, הלפיד הרשמי במקום עמודי חשמל לאורך הרחובות, בניינים שאני לא זוכר שראינו לפני ושלטי ענק לאורכם - של בייג'ין 2008, צינגדאו ותמונות שונות (התמונות באיילון נראות כמו תמונות פספורט לעומת מה שקורה כאן). בלילה, הבניינים מכוסים בתמונות מוארות מתחלפות, תאורה מרשימה ואפקטים של לייזר בכל עבר.

לטקס הפתיחה החלטנו שלא לנסוע. הטיסה לבייג'ינג, השעות הרבות בעמידה לפני, תוך כדי ואחרי, השינה במיטה אחרת ותנאים אחרים בכפר האולימפי בבייג'ינג, הפסד של יום וחצי כל כך קריטיים וקרובים למועד - כל אלה ועוד שכנעו אותנו לוותר על אחד הארועים הכי מרגשים ועוצמתיים שיש. אנחנו לא רוצים אפילו לחשוב על המצב שיום אחרי נגיד: 'אוי, פה טעינו' או 'פה עשינו טעות בלהגשים את החלום'. במקום לצעוד מחר, נשייט בגאווה שבוע הבא.

לצערי, לא הכול צבעוני, מרתק ומרגש, אבל כן עוצמתי. הבוקר התעורננו לזוועה. כולנו העברנו את היום בשוק עקב הידיעה על מותו הטרגי של קוסטיה מנדל, אביו של חברינו לנבחרת, אלון מנדל. כמו נוראי זה לשמוע או לחוות מות קרוב, כמה נוראי זה שזה בן משפחה, כמה טראגי התזמון. אלון, יקירי, כולנו משתתפים בצערך, בוכים אתך, ומחזקים אותך. תהיה חזק חבר.