רלף קליין, גדול מאמני הכדורסל של ישראל, הלך הבוקר (חמישי) לעולמו בגיל 77 בבית החולים שיב"א בתל השומר, לאחר שסבל בשנים האחרונות ממחלת הסרטן.
יושב ראש מכבי תל אביב, שמעון מזרחי, ספד הבוקר לקליין בראיון לקול ישראל: "זה אדם שהכדורסל היה בכל רמ"ח איבריו, הוא אימן עד יומו האחרון. אנחנו נחלוק לו את הכבוד האחרון מחר בבוקר ב-10:30, הקהל יוכל לחלוק לו כבוד בהיכל נוקיה. רלף היה בקשר הדוק ביותר עם כל אנשי המועדון, הוא אהב את מכבי, היה חלק ממנו, והיא היתה חלק ממנו עד יומו האחרון. רלף היה עם מזג נינוח, אבל כשהוא היה מתרגז, הוא לא היסס להביע את זעמו. הוא היה אדם מאוד נעים הליכות, וחבל שהוא הלך מעימנו".
רלף קליין נחשב לגדול מאמני הכדורסל בישראל בכל הזמנים, ולאיש שהפך את מכבי תל אביב למעצמה אירופית. הוא הוביל את מכבי לגביע אירופה הראשון בתולדותיה, ב-1977, ואת נבחרת ישראל להישגה הטוב ביותר, מקום שני באליפות אירופה ב-1979. כמאמן הוא זכה ב-14 אליפויות ישראל וב-10 גביעים. אימן במכבי תל אביב (בשורותיה גם היה שחקן מצטיין), נבחרת ישראל, נבחרת הנוער, הפועל גן שמואל, הפועל ירושלים, הפועל חיפה, נבחרת גרמניה, סטורן קלן, הפועל תל אביב, הפועל גבת, הפועל חולון, הפועל אילת, מכבי נתניה.
הגדול מכולם
קליין נולד ב-1931 בברלין, גרמניה, וגדל בבודפשט, הונגריה, שם עבר את השואה. עלה לישראל ב-1950 והצטרף למכבי תל אביב. כקלע חוץ מצטיין היה מהשחקנים הבולטים בקבוצה ובנבחרת ישראל בשנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60. במדי מכבי זכה בשמונה אליפויות ובשישה גביעים וקלע 2,701 נקודות ב-160 משחקי ליגה (ממוצע של 16.9 נקודות למשחק). במדי הנבחרת קלע 318 נקודות ב-68 משחקים.
ב-1964 פרש קליין ממשחק ופנה לאימון, ומונה מיד למאמן נבחרת הנוער. לאחר כישלון באליפות הראשונה, הוליך את הנבחרת למקום השביעי באליפות אירופה ב-1968. במקביל עבר השתלמויות בארה"ב והדריך את הפועל גן שמואל. לפני עונת 1969/70 מונה למאמן קבוצת נעוריו, מכבי תל אביב, וזכה באליפות ובגביע בכל אחת משלוש עונותיו, אך פוטר ב-1972 בגלל כישלון בגביע אירופה. באותה שנה הוביל את נבחרת הנוער להישג היסטורי, מקום רביעי באליפות אירופה בזדאר, קרואטיה, לרבות ניצחון על ברית המועצות.
ב-1975, אחרי תקופה שבה אימן את הפועל ירושלים והפועל חיפה, חזר קליין למכבי תל אביב כעוזרו של המאמן פרד דווילי. במהלך העונה פוטר דווילי הכושל וקליין מונה במקומו, ובעונה הבאה כבר הוביל את מכבי תל אביב לזכייה בגביע אירופה לאלופות, בהרכב שכלל, בין השאר, את מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, אולסי פרי, לו סילבר וג'ים בוטרייט. אחרי השתלמות בארה"ב בעונת 1980/1 (אז זכתה מכבי בגביע השני בתולדותיה, תחת הדרכתו של רודי דאמיקו) חזר לקבוצה למספר קדנציות נוספות, גם כמנהל מקצועי, עד שהתפטר בעונת 1995/6. קליין הוביל את מכבי לגמרים אירופיים גם ב-1980 (מול ריאל מדריד), 1982 (מול קאנטו) ו-1988 (מול מילאנו), אך הפסיד בשלושת המשחקים המכריעים.
עם הנבחרת הלאומית זכה במקום השני באליפות אירופה ב-1979, ובמקום השישי באליפויות ב-1981 ו-1983. ב-1983 עורר סערה כשעבר לאמן את נבחרת גרמניה ואת סטורן קלן, למרות משקעי העבר בין ישראל לגרמניה ועברו האישי. בהמשך שבר טאבו נוסף, כשעבר לאמן בהפועל תל אביב, יריבתה העירונית של מכבי, שאותה הוביל לזכייה בגביע המדינה ב-1993. זה קרה שנים מספר לאחר שזעק קליין מול מצלמות הטלוויזיה "הפועל מסריח" במהלך משחק בין מכבי להפועל. פרש מאימון בליגה הראשונה בתום עונת 1997/8, אחרי שמכבי נתניה, שאותה אימן, ירדה לליגה השנייה. שימש במשך כעשרים שנה מדריך בקורס מאמנים במכון וינגייט, ואחרי פרישתו מאימון היה גם פרשן במשחקי מכבי תל אביב בגביע אירופה. גם בגיל מתקדם אימן נערות ביישובו, אבן יהודה, ובבית הספר ויצ"ו הדסים.
למרות שבילה את מרבית הקריירה המקצועית שלו, כמאמן וכשחקן, במכבי תל אביב, התרחק קליין בשנים האחרונות מהמועדון. קליין, שגם בגיל מתקדם הדריך את קבוצת הוותיקים של המועדון במשחקי ראווה, לא היסס קליין למתוח ביקורת על ראשי מכבי תל אביב. בשנת 2006 זכה קליין בפרס ישראל כהוקרה על פועלו למען קידום הספורט והכדורסל בישראל.