מישהו מטפל בך?

בכל יום שעובר בבייג'ינג מתחילים להרגיש את האירוע הגדול מכולם, האולימפיאדה שהולכת וקרבה. אפילו מזג האוויר השתפר, ואולי אלה בכלל סימנים לסערה שספק מתקרבת ספק לא תגיע. מה שבטוח, יש כאן סערה אוניברסאלית. בכל שעה רואים כאן יותר ויותר פרצופים מערביים, או מזרחיים – שמוסיפים צבע לכמות האדירה של הסינים שרואים ברחובות העיר. העולם משתלט בקצב מטורף על בייג'ינג, וקשה לתאר במילים את מה שיתרחש כאן בעוד שלושה ימים. לפי הקצב הזה יהיה פה בלגאן היסטרי, ואולי עדיף שתחכו לתמונות.

לגבי הסינים, כל הגלובליזציה הזאת מטריפה אותם לגמרי ויש כאלה שאומרים שהיא גורמת להם להתנהג אפילו בהגזמה. קחו דוגמא – כשעיתונאי נכנס לשירותים, עומדים שני סינים חביבים בצידיו של החדר הקטן ומכוונים אותו פנימה. אחרי שהוא סיים את מה שעשה, מחכה לו סיני חביב שלישי ליד הכיור, ממתין בסבלנות שיסיים לשטוף את ידיו ומגיש לו באדיבות מטלית נייר. זה קורה בכל תא שירותים, בכל מקום במתחם האולימפי. האדיבות הנדירה שלהם מחפה על האנגלית הקלוקלת, למרות שהם משתדלים מאוד. הבעיה היא שגם מי שדובר אנגלית ברמה בסיסית, עושה זאת במבטא מוזר מאוד. זו דוגמא קטנה, קחו אחת גדולה יותר. הוועדה המארגנת של המשחקים מחזיקה בצי של אלפי אוטובוסים, שכל אחד מהם יוצא ממרכז התקשורת לכל מקום אפשרי שקשור למשחקים. האוטובוס יוצא בדיוק בזמן שנקבע מראש, ולמרבה ההפתעה גם מגיע ליעדו בזמן שכתוב בספר, הרבה יותר יעיל מרכבת ישראל. כל זה הודות לנתיב אולימפי מיוחד בכל כבישי הגישה הקיימים, שמונע כל פקק אפשרי מהספורטאים והעיתונאים.

במרחק של 30 דקות נסיעה מהכפר האולימפי גיליתי היום את שכונות העוני של בייג'ינג, המקומות שאותם מעדיפים כאן להסתיר. גורדי השחקים העצומים והמבנים המודרניים הייחודיים פינו את מקומם לשיכוני רכבות מפחונים, שמזכירים יותר איזור תעשיה נטוש, ועשויים מרחובות צרים וקטנים ללא מדרכות ועם הרבה חול. שם כבר לא תראו את הג'יפים היוקרתיים והמרצדסים שהפסקתי לספור במרכז העיר, וככה גרים מאות מיליוני אנשים במדינה הזאת. בייג'ינג העצומה הופכת פתאום לסניף קטן של ניו דלהי, וכל זה במרחק נסיעה קצר מהמקום שישדר תמונות מרהיבות לכל העולם ביום שישי.

במרכז העיר, לעומת זאת, האווירה השתפרה בצורה משמעותית. בכל פינה תראו עמדת מודיעין שמכוונת את התיירים למתקנים השונים, ועל כל עמוד תאורה בכל כביש מהיר בעיר העצומה האת, תראו דגל ענק של המשחקים האולימפיים. בהערכה גסה מדובר ב-897,760 פנסי תאורה. כל שנותר למארגנים הוא להתפלל למזג אוויר טוב ביום שישי, אבל כמו שזה נראה, אפשר יהיה לסלוח לסינים גם במקרה של פאדיחה שלא ממש תלויה בהם. כל עוד הם שולטים בעניינים, אפשר להיות רגועים.