מלחמת אחים: הגיעו אל הבאר

סרט הפוטבול החביב עליי משנות השבעים, ימי הזוהר של סרטי הפוטבול, הוא דווקא האנדרדוג שבחבורה, קומדיה קלילה (אך לא קלילה מדי) בשם "קשוחים למחצה". בסרט משנת 77' מככבים ברט ריינולדס (כוכב הקולנוע הגדול ביותר שיצא מליגת המכללות...) וקריס קריסטופרסון (עוד שחקן פוטבול מכללות, לא ברמתו של ריינולדס) כשחקני הקבוצה המקצוענית "מיאמי באקס" המאוהבים שניהם באותה אשה – בתו של בעל הקבוצה. בין קטעי הפוטבול המצחיקים (בכוונה או בטעות) שבסרט בולטת דמותו של בועט הקבוצה – ואני מניח שאין אוהד פוטבול אחד כיום שלא יזהה בו מייד את אדם וינאטיירי, בועט הקלאץ' הגדול בכל הזמנים.

מאחר שיוצרי הסרט לא ניחנו בכשרון הנבואה (למיטב ידיעתי), ואילו וינאטיירי היה רק בן 5 בעת שיצא הסרט, עלינו לחפש את ההשראה לדמות בתקופה אחרת. הקרחון הנורבגי יאן סטנרוד (הבועט ה"טהור" היחיד בהיכל התהילה) הוא מועמד טבעי; אך אני סבור שיותר מכל מתאימים לפרופיל האחים באר, ובהם אעסוק בפרק זה.

סיפורנו מתחיל ביום 29 ביוני 1950, חורף בחצי הכדור הדרומי, כאשר בלו הוריזונטה, לימים עירו של רונאלדו השמנמן, מארחת את האירוע הגדול בתולדותיה: גביע העולם בכדורגל. המשחק הוא זיווג טיפוסי של המונדיאל: אימפריית כדורגל – במקרה זה אנגליה, מולדת הכדורגל, שמאז סיום מלחמת העולם השניה כמעט ולא טעמה הפסד, ובשורותיה משחק גדול שחקני תבל, סטנלי מת'יוס; ויתוש הממתין למעיכה – במקרה זה ארה"ב, חבורה של שחקנים חובבנים ומקצוענים למחצה המורגלים לשחק במגרשים עלובים מול קהל של עשרות חברים ובני משפחה, לכל היותר.

הפער בין הצדדים היה כה גדול ומוחשי עד שהאנגלים החליטו לתת למת'יוס מנוחה והושיבו אותו על הספסל, שומרים אותו למשחקים נגד יריבות "אמיתיות". אך יום מוזר, עמוס בצירופי מקרים והתרחשויות בלתי סבירות, מנע מהאנגלים להבקיע. בדקה ה-37 הרים הקפטן הזמני, וולטר באר, כדור שגרתי מהאגף – והחלוץ ממוצא בלגי/קריבי, ג'ו גאצ'נס (חייטיינס) נגח פנימה. המשחק הסתיים בתוצאה הסנסציונית ביותר בתולדות גביע העולם, 0:1 לארה"ב. הוא כונה "הנס על הדשא", וכל מה שקשור בו הפך בן לילה לאגדה. הגולשים המעוניינים ללמוד עוד על "הנס" מוזמנים לקרוא את הספר "משחק חייהם" של ג'פרי דאגלס, או לצפות בסרט המבוסס עליו משנת 2005 (בכיכובם של ג'ררד בטלר ו-ווס בנטלי).

מבשל השער ההיסטורי, וולטר באר, היה יליד פילדלפיה. הוא זכה בחמש אליפויות הליגה המקצוענית עם שתי קבוצות שונות מעירו בשנות החמישים ושימש כקפטן הנבחרת. במקביל לקריירת המשחק שלו עבד כמורה בתיכון, כי המשכורות המצחיקות של הליגה המקצוענית באותן שנים לא היו הרבה יותר מהחזרי נסיעות, והיה עליו לפרנס משפחה. לאחר פרישתו אימן בהצלחה במכללות (כולל פן סטייט) ובליגה המקצוענית, ואפילו בתיכון בו לימד. בשנות השבעים, עם הקמתה של הליגה החדשה והיומרנית (NASL), הלכו שלושת בניו בעקבותיו והחלו לשחק כדורגל מקצועני. זאת, לאחר קריירה מוצלחת במכללות ואפילו בנבחרת האולימפית של ארה"ב.

הבן הבכור, קייסי, ששיחק באולימפיאדת מינכן, נקלט בקבוצת פילדלפיה אטומס אך לא הצליח במיוחד, ופנה לשחק בליגת הכדורגל באולמות. הבן השני, קריס, ששיחק באולימפיאדת מונטריאול, הלך בעקבות אחיו ושיחק שנה אחת (מוצלחת בהרבה מזו של קייסי) באטומס. אך הוא הבין כי העתיד לא היה בכדורגל, ובשנת 1976 הצטרף לסינסינטי בנגאלס כבועט. בכך השתלב במגמה מקובלת בשנות השבעים, של שחקני כדורגל שעשו הסבה לפוטבול (האוסטרי טוני פריטש מהקאובויס והאוילרס היה המפורסם שבהם).

הבן הצעיר, מאט, החל אף הוא את דרכו המקצוענית ב-NASL, אך עם בחירתו בסיבוב הששי בדראפט של 1979 ע"י צ'אק נול, מאמן האלופה מפיטסבורג, ויתר בקלות על ההליכה בדרכי אביו, ובעונת 1979 היו שני בועטים ממשפחת באר בבית המרכז (ז"ל) של ה-AFC.

האחים באר הספיקו לשחק זה כנגד זה בבית המרכז רק בעונה אחת, עונת הרוקי של מאט. במשחק הראשון, באצטדיון ריברפרונט ("האורווה" של ה-AFC), עלה מאט ראשון על הלוח עם שער שדה, אך סינסינטי הלמה באלופים עם חמישה ט"ד (קריס החטיא נקודת בונוס אחת), והמשחק הסתיים בתוצאה המשפילה 10:34 למארחים. האלופים המתינו לדצמבר כדי לנקום באצטדיון "שלושת הנהרות" ז"ל. הפעם הבקיע מאט שלושה שערים מול אחד של קריס, ופיטסבורג ניצחה 17:37. קריס סיים את העונה בריברפרונט ועבר לאוקלנד, מונע אפשרות של יריבות ארוכת שנים בין האחים. מאט, לעומת זאת, המשיך את עונתו לתוך חודש ינואר, נהנה משותפות עם "מסך הפלדה" מצד אחד ועם ההתקפה בראשותו של טרי בראדשו הגדול מצד שני. אין ספק שמדובר היה בסיטואציה אידיאלית לבועט רוקי, שלא נדרש כמעט להציל את המצב לבדו.

ואכן, הסטילרס ניצחו את כל משחקיהם בפלייאוף בהפרש של 12 נקודות לפחות. בניצחון על מיאמי הסתפק מאט בבעיטות בונוס, ובניצחון על יוסטון סיים בשוויון 2 עם טוני פריטש, ללא השפעה ממשית על התוצאה. ב-20 בינואר 1980, בגיל 23, הגיע הרוקי לסופרבול הראשון שלו (XIV), שנערך ברוז בול לעיני כמאה אלף צופים. פיטסבורג פגשה את הראמס, אחת הקבוצות החלשות ביותר שהגיעו לסופרבול (מאזן 7-9 בלבד), ולמרות שנהנו מיתרון ביתיות – לא היוו הראמס יריב של ממש למכונה של נול. מאט שוב פתח את מסכת הנקודות של האלופים, ואחר כך פינה את הבמה לבראדשו ושות', שהתעללו בהגנת הראמס. הסופרבול הסתיים בתוצאה 19:31, בראדשו נבחר ל-MVP, ומט קיבל טבעת ראשונה – האחרונה של פיטסבורג בעידן נול.

קשה למצוא דוגמאות מובהקות יותר לעיתוי מוצלח בפוטבול. כאן בא לידי ביטוי האופורטוניזם של האחים באר – וזו לא היתה הפעם האחרונה.

קריס צפה מהצד באחיו הצעיר זוכה באליפות בעונתו הראשונה, ותגובתו היתה מיידית. הוא הפך לחבר החדש בכנופיית ה"באד-בויס" של אוקלנד, שהיתה אז בשיאה מבחינה מקצועית. שחקנים רבים שזכו באליפות בעונת 76' עדיין שיחקו בקבוצה, והם היו נחושים בדעתם להדיח את הסטילרס השנואים ממעמדם בפסגת ה-AFC. הגורל זימן לשתי הקבוצות מפגש אחד בעונת 80' – שבאופן טבעי שודר ב"מאנדיי נייט".

היה זה העימות השלישי בין האחים, והוא נערך ב"שלושת הנהרות". מבצרה של האלופה קרס מול התקפת אוקלנד בראשותו של הק"ב החדש, ג'ים פלנקט. מאט שיחק היטב ותרם שני שערים, אך היה זה קריס – עם בעיטת בונוס ושער שדה שפתחו פער בלתי מחיק ברבע הרביעי – שצחק אחרון. הריידרס ניצחו 34:45, במשחק שניבא את המהפך העתיד להתחולל בסוף העונה.

ואכן, הסטילרס סיימו את העונה במאזן 7:9 בלבד והחמיצו את הפלייאוף – לראשונה מאז עונת 71'. הריידרס, לעומת זאת, סיימו במאזן 5:11, זכו באליפות בית המערב, וניצחו שלושה משחקי פלייאוף כדי להגיע לסופרבול XV. קריס תרם שני שערים בנצחון הקליל על יוסטון, הסתפק בשתי בעיטות בונוס בניצחון בשיניים על קליבלנד, ואז הגיעה שעתו היפה. בגמר ה-AFC פגשה אוקלנד את סן דייגו, עם התקפת "אייר קורייל" הקטלנית של הק"ב דן פאוטס והתופסים ווינסלו, ג'ויינר וג'פרסון. במצב של 24:28 לאוקלנד ברבע הרביעי הבקיע קריס שני שערים רצופים שסתמו את הגולל על סיכויי המהפך של הצ'רג'רס. המשחק הסתיים בתוצאה 27:34, וקריס – שבמהלך העונה הסדירה היה רחוק מלהרשים, עם 52% דיוק בלבד – הרגיש שסוף סוף תרם תרומה משמעותית לריצה לאליפות.

סופרבול XV נערך באולם החדש של ניו אורלינס, ה"סופרדום", נגד פילדלפיה של המאמן דיק ורמיל. מראשית המשחק היה ברור שהכוחות אינם שקולים. הגנת הריידרס התעללה בק"ב "ג'וז" ג'וורסקי, ומנגד הציג פלנקט את משחק השיא בקריירה שלו ומסר ל-3 ט"ד. קריס עיטר את הקצפת בשני דובדבנים בגארבג' טיים, ובגיל 27, שנה לאחר אחיו הצעיר, ענד טבעת אליפות ראשונה.

הכישלון של עונת 1980 סימן את קץ שושלת הסטילרס, וסימן למאט את הדרך החוצה. הוא נחת דווקא בסן פרנסיסקו, שם יישם המאמן הצעיר ביל וולש שיטת התקפה מהפכנית, "התקפת החוף המערבי", באמצעות ק"ב אלמוני בשם ג'ו מונטנה. מאט החל את עונת 81' רע מאד, החטיא 4 מתוך שש בעיטות, ונחתך כבר באוקטובר לטובת הבועט ריי וורשינג. הוא נקלט ע"י קליבלנד, שלא הצליחה לשחזר את הצלחתה מהעונה הקודמת וסיימה במאזן 11:5. מאט השקיף מהקור המקפיא של אגם אירי וראה כיצד הקבוצה שזרקה אותו, סן פרנסיסקו, זוכה באליפות היסטורית לאחר 35 שנות כישלון. אמנם באופן פורמלי היה זכאי לטבעת שניה, אך בפועל לא היה שותף לחוויית הזכיה. הוא סיים את העונה עם 65% דיוק במדי קליבלנד, נתון בינוני ומאכזב. נראה היה כי מזלו אזל.

מאט נשך שפתיים, הסתגל לאטו לתנאים הקשים עד בלתי אפשריים ב"טעות לחוף האגם", ומעונה לעונה שיפר את יכולתו ובעיקר את אחוזי הדיוק שלו. בשנת 83' הגיע לשיאו, כשהוביל את כל בועטי הליגה עם 87%. אך קליבלנד לא הצליחה לחזור לפלייאוף גם בעונה זו, ובאמצע העונה הבאה, במאזן 7:1, פיטרה את המאמן רוטיג'יאנו ומינתה במקומו את מרטי שוטנהיימר.

בינתיים, בחוף המערבי, המשיך קריס לרכב על הגל השחור-כסוף. לאחר עונה מאכזבת ב-81' החליט הבוס אל דייוויס לעבור לשחק בלוס אנג'לס – וקריס מצא עצמו באצטדיון הקולוסיאום המפורסם, שעמד לארח את האולימפיאדה הבאה. ה"באד בויס" נהנו מאד מהמעבר. הם סיימו את עונת 82' המקוצרת במאזן 1:8 אך לא הגיעו לסופרבול. בעונה שאחריה רשם קריס – ממש כמו אחיו הצעיר – את עונתו הטובה ביותר וסיים עם 78% דיוק ושיא אישי של 114 נקודות, בעוד הריידרס מסיימים במאזן 4:12 וזוכים בעוד אליפות בית.

במשחק הראשון בפלייאוף אירחו הריידרס את פיטסבורג בעונת הפרישה של בראדשו, שכבר לא שיחק בהרכב. האלופה הגאה לשעבר הושפלה בקולוסיאום דווקא מול משחק הריצה של הריידרס, שמוטט את "מסך הפלדה" האימתני והשיג 38 נקודות. קריס הסתפק בשער אחד. בגמר ה-AFC פגשו הריידרס את סיאטל המפתיעה, ודרסו אותה 14:30. שוב היו אלה הרצים של לוס אנג'לס, ובעיקר מרקוס אלן הצעיר, שהכריעו את המשחק. קריס תרם את חלקו עם 3 שערים, וחזר להופיע בסופרבול בגיל 30.

סופרבול XVIII היה אחד המוזרים והמפתיעים ביותר. וושינגטון, האלופה היוצאת, הגיעה אליו כפייבוריטית, לאחר שסיימה את העונה הסדירה במאזן 2:14 וקבעה שיא נקודות עונתי של כל הזמנים. הארסנל ההתקפי שלה – כולל שני חברי היכל התהילה, ג'ון "הפטיש" ריגנז וארט מנק, וקו ההתקפה הענק המכונה "החזירים" – היה בלתי ניתן לעצירה. היה ברור שהריידרס יפסידו – אך הם שחטו את האלופים 9:38! במשחק באו לידי ביטוי שני היתרונות של הריידרס – הגנת ה"בד בויס" בהנהגת האנד האווי לונג והליינבקר מאט מילן (לימים המנכ"ל הגרוע ביותר בליגה), והרץ הסופרסטאר מרקוס אלן, שנבחר ל-MVP לאחר שהשיג את ט"ד הריצה הארוך בתולדות הסופרבול (כעבור 22 שנה נשבר השיא ע"י ווילי פארקר). מאחר שהמשחק הפך לטבח מראשיתו, הסתפק קריס גם הפעם בתרומה צנועה (שער אחד בגרבג' טיים) וזכה בטבעת שניה.

זו היתה הפסגה האחרונה בקריירה של קריס. הוא נותר במדי הריידרס עד עונת 88' אך לא הוא ולא הקבוצה שחזרו את הישגיהם מעונת 83'. לאחר עונה אחת במדי סן דייגו פרש בגיל 36 עם שתי טבעות. המוקד המשפחתי עבר לאח הצעיר, מאט.

מאט המשיך להתקדם בהדרגה יחד עם קבוצתו קליבלנד והפך לבועט יציב ואמין, כלי התקפי חשוב במערך של שוטנהיימר. המאמן דגל באסכולת הפוטבול המסורתית, מבית מדרשם של וינס לומברדי וצ'ק נוקס, ובנה את משחק ההתקפה על ריצה ושליטה בשעון. בעונתו המלאה השניה בקבוצה (86') הוביל שוטנהיימר את הבראונס למאזן 4:12 ולאליפות בית המרכז לאחר שש שנים. מאט נפצע בנובמבר ושוטנהיימר הביא את הבועט הוותיק מארק מוסלי להחליפו. לאחר ניצחון פלייאוף על הג'טס ב"טעות לחוף האגם" הגיע משחק גמר ה-AFC הקלאסי מול דנבר בהנהגת הק"ב הצעיר ג'ון אלוויי. המגרש, הקהל, מזג האוויר והיכולת היו כולם לצד קליבלנד, אך אלוויי הנהיג את "הדרייב" וניצח את המשחק, וממט נמנעה ההזדמנות לזכות בעוד אליפות – ולו כשחקן ספסל.

הפציעה והשביתה הגבילו את מאט לשלושה משחקים בעונת 87', אך בעונה שאחריה שב להציג יכולת גבוהה וסיים עם 83% דיוק. למרות זאת שבה קליבלנד וכשלה בפלייאוף, הפעם מול יוסטון על חודה של נקודה. שוטנהיימר המאוכזב עזב את הקבוצה, ומחליפו באד קרסון הצליח לייצב את השורות, זכה שוב באליפות הבית, והוביל אותה שוב לגמר ה-AFC נגד דנבר. מאט, שכיכב בנצחון הביתי על בפאלו עם שני שערים קריטיים, הפך לסטטיסט בגמר (הפעם במיילהיי ז"ל) כשהרץ חסר המזל ארנסט ביינר השמיט את הכדור שני ירד מהאנד זון והחמיץ הזדמנות לצמצם את הפער. דנבר ניצחה שוב, הפעם בקלות, 21:37.

הכישלון של 89' הביא לחילופי משמרות בסגל הקבוצה, ומט עבר לג'איינטס, שם הצטרף לקבוצות מיוחדות ברמה גבוהה מאד, עם הפנטר שון לנדטה והמחזיר דייב מאגט. אחרי עשור של אכזבות, התהפך לפתע מזלו: הוא מצא עצמו בקבוצה חזקה מאד, בטוחה בעצמה, עם כוכבי על משני עברי הכדור, שהיתה מועמדת לאליפות מתחילת העונה – בדיוק המצב בעונת הרוקי שלו בפיטסבורג. המאמן ביל פארסלס הוביל את הג'איינטס למאזן 3:13 (כולל פתיחה של 0:10). מאט, עם עונה סדירה בינונית למדי (74%), פרץ לפתע בפלייאוף ונתן את הופעותיו הגדולות ביותר.

המשחק הראשון היה נגד שיקגו, ומאט, שעלה ראשון על הלוח עם שער שדה, לא נדרש לעשות הרבה כשהק"ב המחליף ג'ף הוסטטלר פירק לגורמים את הגנת ה-46 המזדקנת. גמר ה-NFC היה סיפור שונה לגמרי – הג'איינטס חצו את היבשת ונחתו בקנדלסטיק פארק כדי לשחק מול האלופה בשנתיים האחרונות, האימפריה של הפורטי ניינרס. תשע שנים לאחר שנזרק מהמפרץ ניתנה למאט ההזדמנות לשוב למקום הפשע ולנקום. איש לא העלה בדעתו איזו צורה תלבש הנקמה, ועד כמה תהיה כואבת. המשחק החל כקרב הגנות, כשמאט והבועט של הניינרס, קופר, מחליפים ביניהם שערי שדה. ג'ו מונטנה פתח את המשחק עם מסירה לט"ד, אך מאט ענה בעוד שני שערים. במצב של 12:13 לניינרס פרץ לורנס טיילור הגדול את קו ההתקפה, הפיל את מונטנה ושבר את צלעותיו. הק"ב ירד לספסל והוחלף בידי סטיב יאנג. מאחר שלא נותר כמעט זמן, היה על יאנג להריץ את השעון, וזאת ניסה לעשות – אלא שהרץ רוג'ר קרייג שמט את הכדור, הג'איינטס השתלטו עליו – ומאט הבקיע שער חמישי ומכריע, 13:15. הניינרס איבדו את האליפות בביתם, ומאט היה אחראי לכל הנקודות של הג'איינטס במשחק – כולל 4 שערים מעל 40 יארד.

סופרבול XXV באצטדיון טמפה ז"ל זכור בזכות מלחמת המפרץ, וויטני יוסטון, תפיסת הדאון השלישי של מרק אינגרם – וסיפורם של שני בועטים: מאט וסקוט נורווד מבפאלו.

לאחר שת'רמן תומאס העלה את בפאלו ליתרון 17:19 הוביל הוסטטלר דרייב ממושך שאכל את השעון והציב את מאט לבעיטה מ-21 יארד בלבד. הוא עמד בלחץ וקבע יתרון לג'איינטס – 19:20. הק"ב ג'ים קלי הצליח באמצעות התקפת הנו האדל המהירה להגיע לטווח בעיטה בתום הזמן – אך נורווד החטיא ("ווייד רייט! נו גוד!" צעק השדר אל מייקלס) והמשחק הדרמטי הסתיים עם אליפות שישית לג'איינטס וטבעת מס' 2.5 למאט באר, בגיל 34.

מאט נתן עוד שתי עונות טובות בג'איינטס לפני שנחתך ע"י המאמן החדש דן ריבס. ביל פארסלס זכר לו חסד אליפות ולקח אותו עמו לפוקסבורו, אך לאחר עונת 95' ויתר עליו לטובת הדגם החדש, המשופר והמשוכלל – אדם וינטיירי. השאר – כבר ידוע...

האחים באר סיימו את הקריירה שלהם עם 4.5 טבעות אליפות. הם מעולם לא בעטו ברמה הגבוהה של סטנרוד, לאורי, אנדרסן ואנדרסון, אך כשרונם להיות במקום הנכון ובזמן הנכון הפך אותם לאחד מצמדי האחים המצליחים ביותר בתולדות הליגה. עם זאת, ספק אם הישגיהם ייזכרו לדורות כמו אותה הגבהת כדור של אביהם על הדשא בבלו הוריזונטה.

*בפרק הבא: צחוק הגורל