באמצע מרץ 2003 נפגשו נבחרות הנערים של הולנד וישראל למשחק באצטדיון אינטר גז בבוקרשט. אלנתן סלמי העלה את הנבחרת בכחול-לבן ל-0:1, אבל כעבור שתי דקות השווה המחליף ההולנדי, אורבי אמנואלסון, בשער שגם חתם את תוצאת המשחק, 1:1. ניצחון של הצעירים בכתום היה מעלה אותם למקום הראשון בבית המוקדמות לאליפות אירופה, אבל יכולת טובה של גיא חיימוב מנעה מאחד, ריאן באבל, ומחבריו לנצח ולמעשה גם מלעלות לטורניר הגמר.
ארבע שנים פלוס שלושה חודשים מאוחר יותר, שוב פגש באבל את נבחרת ישראל ופעם נוספת עמדו מולו שי מימון, עומר פרץ, ליאור רפאלוב ואחרים. הזירה הייתה משחק הפתיחה של יורו 2007 לנבחרות צעירות, אלא שהפעם ידם של ההולנדים הייתה על העליונה ועם מידה מסוימת של רחמים, הם הסתפקו ב-0:1 קטן, שפתח את דרכם המרשימה לזכייה בטורניר.
עבור אותה הולנד עד גיל 17 של מרץ 2003, ההדחה מהמשחקים היוותה אכזבה, אבל לא כזו בלתי מוכרת. לא רק שההולנדים הצעירים מעולם לא זכו באליפות אירופה לנערים, הם גם לא העפילו לטורניר הזה לעתים תכופות. הסיפור הזה נמשך עם נבחרת הנוער (עד גיל 19) ועם הנבחרת הצעירה. הולנד נחשבת לאימפריית כדורגל, אבל בגילאים הצעירים הנבחרות שלה לא רשמו הישג אחד, מעולם. עד קיץ 2006.
בשני הקיצים האחרונים הכדורגל ההולנדי פרח עם שתי זכיות רצופות באליפות אירופה לנבחרות צעירות. גם הנבחרת הבוגרת עשתה קולות של מועמדת לזכייה ביורו 2008, אבל נעצרה על ידי הולנדי אחר. עכשיו עיני אוהדי האורנג' יהיו נשואות לבייג'ינג, לטורניר הכדורגל האולימפי. משם אולי תבוא הבשורה הגדולה שחובבי הכדורגל ההולנדי כל כך ציפו לה.
תכנית מאסטר
מגאון כדורגל שבשנות ה-90 הוליך את אייאקס וברצלונה להצלחות מסחררות, לואי ואן חאל הפך לאדם מאוס ומאמן כושל, שלא הצליח להעלות את נבחרת הולנד למונדיאל 2002. אלא שהאדם, שבשנים האחרונות הופיעו אינספור כתבות ברחבי העולם אודות אופיו הבעייתי, לפחות הצליח להניח יסודות טובים בכל הנוגע לפיתוח הנוער ברחבי המדינה השטוחה.
מאסטר פלאן, הוא קרא לזה. בשנת 2000 הקציבה ההתאחדות ההולנדית 12 מיליון גילדן לפיתוח כדורגל בגילאים הצעירים ברחבי המדינה וב-2001 ואן חאל החל ליישם את התכנית שהגה ביחד עם מספר מאמנים נוספים. המאמן לא ביקש אז הישגיות, אלא פשוט יצא למאבק על הספורט. "זה כבר לא מובן מאליו שילדים משחקים כדורגל או שהם ממשיכים במסגרות של כדורגל עד גיל מאוחר. הרבה מהם מפסיקים בגיל 14-15", הסביר. את האשם הוא מצא במחלקות הנוער של הקבוצות.
ואן חאל דיבר על מבנה של פירמידה ובהמלצתו מונו כ-50 מנהלים אזוריים שפעלו תחת ההתאחדות ועקבו אחר התפתחות הכדורגל ברמת האקדמיות ברחבי הולנד. תעודות מיוחדות הוצאו לאימון נוער, שוב, בהמלצת המאמן הוותיק (ואן חאל: "לאמן נוער זה דבר הרבה יותר קשה, כי אתה צריך להבין את האלמנטים המנטאליים הכרוכים בגילאים שונים") ואולי חשוב מהכל, כחלק מהסכם חדש שנחתם בין ההתאחדות לבין הקבוצות המקצועניות, אם קבוצה מחליטה שהיא לא מעוניינת יותר בשחקן נוער, אסור לה לשחררו והיא מחויבת למצוא לו מסגרת כדורגלנית בקבוצה אחרת. כתוצאה מכך החלו קבוצות מרמות שונות לשתף פעולה והכדורגלנים לא נאלצו לנדוד במשך קיץ שלם בחיפושים מתישים אחרי קבוצה.
רעיון האיחוד
לפני כמה שנים יצאה אחת מהקבוצות הצעירות של פיינורד למחנה אימונים בשוויץ, בו ביצע רויסטון דרנתה מספר עבירות משמעת. מאמנו רצה להשליך אותו מהמועדון, אבל נאלץ להסתפק בהשעיה בת כשלושה חודשים. אחרי שחזר, המגן-קשר השמאלי מיעט לקבל הזדמנויות, אבל במקום להישבר ולפרוש, החליט לעבור לאקסלסיור, שעבדה בשיתוף פעולה עם פיינורד וקלטה שחקנים שזו לא רצתה. במדי הקבוצה הקטנה מרוטרדם, הילד מצא את עצמו זורח בעמדה חדשה של מגן שמאלי, הפך לשחקן הרכב בגיל צעיר ונשלח בחזרה לקבוצת האם שלו על פי דרישתה.
"אני לא יודע אם זו תוצאה של התכנית שהקמנו, אבל בחמש השנים האחרונות העפלנו הרבה יותר פעמים לאליפויות אירופה לנוער ונערים מאשר בעבר", אמר ואן חאל לפני כשנה. "לכל המועדונים המקצועניים בהולנד יש אקדמיות, אבל אין מספיק שחקנים כי יש יותר מדי אקדמיות. שכנעתי את הראקלס אלמלו ואת טוונטה אנסחדה לאחד את האקדמיות שלהן ועכשיו מחלקת הנוער הזו מאוד מצליחה. מבחינתי זו הייתה תוצאה נהדרת".
המאסטר פלאן של ואן חאל פעלה כדי לשמור על הילדים במגרש הכדורגל ולמעשה היוותה המשך ישיר למנטרה ההולנדית, לפיה בגילאים הצעירים צריך ליהנות ולאו דווקא לנצח. התהליך החל כבר בשנות ה-80, נכתב בכתבה ב'טיימס' האנגלי, תחת הנהגתו של ריינוס מיכלס. ההולנדים גרסו אז שכולם צריכים להשתתף במשחק והקפידו להזכיר שכדורגל לילדים ובני נוער צריך להיות שונה בתכלית מכדורגל בוגרים. ההולנדים היו הראשונים שכבר במגרשי האימונים החליטו שככל שגיל הילדים נמוך יותר, כך יהיה מספרם על המגרש קטן יותר. עד גיל 13, ילדים הולנדים לא שיחקו 11 מול 11 וכך נגעו יותר בכדור וטיפחו איתו יחסים יותר קרובים.
עקרון הרצף
למרות שהולנד זכתה בשני טורנירים ברציפות ברווח של שנה אחד מהשני, רק שחקן אחד מהנבחרת של 2006, דניאל דה רידר, שיחק גם בנבחרת של 2007. "כשאתה זוכה פעם אחת בגביע זה יכול להיות מקרה, אבל כשאתה עושה את זה בפעם השנייה בתוך שנה, זה כבר לא צירוף מקרים", התלהב פופה דה האן, שהוליך את שתי הנבחרות לזכיות הנפלאות ושידריך את היונג אורנג' באולימפיאדה.
בזכות נכונות גדולה של כולם ושיתוף פעולה מאוד מוצלח בין המועדונים לבין ההתאחדות, כדורגל נוער וילדים הפך לענף כמעט שונה בהולנד. עם תעודות אימון מיוחדות, עם הקפדה על שמירת הנערים בתוך המשחק. כך קרה שגם כשדה האן החליף כמעט את כל הסגל שלו, הוא עדיין הצליח למצוא שחקנים שיביאו לו גביע שני ברציפות. אם הנבחרת של 2006, כך סיפר בראיון בקיץ שעבר, הניפה את הגביע בזכות הכישרון והברק שלה, הרי שזו של 2007 עשתה זאת בזכות הקבוצתיות והרוח. שתי נבחרות שונות בתכלית בתוך 12 חודשים, שתיהן מצליחות.
ההולנדים הקפידו במהלך השנים על עקרונות שקדמו לעיקרון הניצחון ברמת הגילאים הצעירים, אבל רשמו הצלחות בשנים האחרונות. אולי בזכות מעין צדק גלובלי. בסופו של דבר, גם לואי ואן חאן הודה לא מזמן שהוא לא יודע אם זו תוצאה של המאסטר פלאן שלו. דבר אחד בטוח, בין 18 השחקנים שכבר יצאו למזרח הרחוק, יופיעו גם אורבי אמנואלסון וריאן באבל, שני הפליטים היחידים מאותה נבחרת שפגשה את נבחרת הנערים הישראלית ב-2003. כשאתה דואג לטפח כישרונות ושומר עליהם גם מחוץ למסגרות של הנבחרת, יש לך הרבה מאוד חומר גלם להרכיב ממנו נבחרת כדורגל צעירה.
