עמדו בדדליין

בכל שנה כשמגיע ה-31 ביולי, עולם הבייסבול כמרקחה. לפעמים המהומה מוצדקת, בדרך כלל לא. הדיבורים התאורטיים על מעברים גדולים הופכים לערימת דשן לפרות, קבוצות נשארות עם הגרעין הקשה שליווה אותן לכל אורך העונה ומה שהיה הוא שיהיה.

אלא שהשבוע האחרון היה שונה. זה החל בטרייד שהעביר את קסאווייר ניידי ודמאסו מארטה ליאנקיז תמורת ארבעה שחקנים. טרייד מעניין, אבל בטח לא כזה שיעורר יותר מדי הדים. אחר כך הגיע השוס האמיתי. מארק טשיירה עבר לאיינג'לס, פאדג' רודריגז הצטרף ליאנקיז, קן גריפי ג'וניור נחת בשיקגו וייט סוקס ולקינוח קיבלנו את הדובדבן שבקצפת - מני רמירז לדודג'רס, ג'ייסון ביי לבוסטון וארבעה פרוספקטים לפיטסבורג.

ראוי לציין כי בסקירה הנוכחית נשים דגש בעיקר על השמות הגדולים. גם למומחים גדולים יותר מכותב שורות אלה אין כל כך אפשרות לדעת מה באמת נתנו הרד סוקס, היאנקיז והדודג'רס, החבילה הזו תתברר בשנים הקרובות. הסקירה גם לא תכלול את הטריידים על ריץ' הארדן וסי.סי. סבאתיה שבוצעו לפני למעלה משבועיים ובהם כבר דנו (ראו לינק מצורף).

הפסים היו הקבוצה הפעילה ביותר בסוף יולי ועשו מאמצים לסגור את כל החורים שלהם. ביום שישי שעבר, במהלך המשחק מול הרד סוקס, הם העבירו לשורותיהם את האאוטפילדר קסאווייר ניידי ואת המגיש המחליף דמאסו מארטה תמורת שלושה פרוספקטים והמגיש רוס אולנדורף שאותם נתנו לפיטסבורג. לאחר שחורחה פוסאדה סיים את העונה, היאנקיז צירפו את איבאן רודריגז ושיחררו את המגיש קייל פארנסוורת' לדטרויט.

משמעות הטריידים: היאנקיז לא ביזבזו זמן ועשו מאמצים לסגור את כל החורים. ניידי הוא חובט טוב (28.1 אחוז לאורך הקריירה) ונראה שמשלושת השחקנים שהועברו הוא המשמעותי ביותר. פאדג' הרבה מעבר לשיא אבל יביא אתו יכולות של כיוונון משחק שאין לחוזה מולינה. מארטה היה סביר בפיטסבורג, אבל חשוב לזכור שלמרות שהוא אלוף עולם עם שיקגו, עונת 2005 בוייט סוקס הסתיימה בעגמת נפש ובקריאות בוז מצד הקהל. לא בטוח שהוא מה שהיאנקיז היו צריכים למאבקים לקראת הפלייאוף ולתוכו.

קוץ באליה: היאנקיז הביאו שלושה סוגרי חורים שאף אחד מהם לא תותח שיעשה הבדל גדול. גם לא פאדג', מגדולי התופסים בהיסטוריה שלא הופך לצעיר יותר ושנמצא בירידה מתמדת.

מסקנות: בסך הכל, עבודה יפה של בריאן קשמן והיאנקיז, שיכולים לראות את עצמם מרוצים מהתגובות למהלכי השוק ולמכת הפציעות בקבוצה. אחרי בעיות גדולות ברוטציה וחורים לא מעטים גם בהתקפה, היאנקיז מוכנים לחודשיים המכריעים של העונה.

הצד השני: דטרויט קיבלה בחזרה את פארנסוורת' כדי לחזק את הבולפן ולהיפטר מהכסף שנשאר לפאדג' בחוזה. פארנסוורת' נכשל כליל ביאנקיז ואמור לקבל די מהר את משרת הקלוזר בטייגרס, שאולי אצלם ימצה את הסטאף הנאה שיש לו. דטרויט עדיין בתמונת המאבק, אבל נראה שהמהלך מעיד על סוג של כניעה. פיטסבורג קיבלה ארבעה שחקנים שאם לשפוט על פי הניסיון, מאף אחד מהם לא ייצא כוכב גדול. תזכירו לנו מי עבר לאחרונה מהיאנקיז והפך לשחקן-על?

האיינג'לס העבירו את השם החם ביותר ביולי השנה - מארק טשיירה שהגיע מאטלנטה תמורת קייסי קוצ'מן ועוד שחקן מיינורס. בלוס אנג'לס הבינו שעם רוטציה מצויינת ובולפן טוב חסר עוד חלק אחד לפאזל - חובט מצוין מאחורי ולאדימיר גררו. עוד לפני ההגעה של טשיירה לוס אנג'לס הייתה הקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה, היום היא נראית כמו הקבוצה המפחידה ביותר בליגה.

משמעות הטרייד: עם גררו, טשיירה וגארט אנדרסון המנוסה, האיינג'לס ישפרו משמעותית התקפה שהייתה מאוד רעועה. את השיפור ניתן היה לראות מיידית, עם ההשראה שקיבלו המחבטים של הקבוצה ובמיוחד טוריי האנטר. באנהיים הבינו שהעתיד כבר כאן ושיכול מאוד להיות שלא יהיה זמן טוב יותר לזכות בתואר.

קוץ באליה: כשאתה מביא שחקן בהשכרה לחודשיים ונותן תמורתו פרוספקט מבטיח, תמיד יהיו ספקות. קוצ'מן צפוי להתפתח להיות שחקן טוב, ואם האיינג'לס לא יזכו בתואר (ו/או יחתימו את טשיירה על חוזה ארוך טווח לפני שיחליט לצאת לשוק החופשי), הטרייד עלול להתברר כבלתי משתלם.

מסקנות: האיינג'לס יצאו כמנצחים הגדולים של הדדליין. הם היו צריכים רק דבר אחד והביאו בדיוק אותו. המעבר של טשיירה הפך את אנהיים למכונת ריצות פוטנציאלית, ובהתחשב בעובדה שהוא תמיד מתעורר אחרי האולסטאר, רבים יהמרו על הקבוצה מאורנג' קאונטי כעל המועמדת הבכירה לזכיה בוורלד סירייס. בונבון של טרייד.

הצד השני: אטלנטה דרשה פרוספקט אחר, ניק אדנהארט, וקיבלה את סטיבן מארק, מגיש ימני שלא נחשב לעילוי. ימים יגידו אם קוצ'מן יהיה תותח, אבל בכל מקרה הברייבס צירפו לשורותיהם שחקן סולידי לשנים רבות לאחר שאיבדו עניין בעונה הנוכחית.

הגרביים העבירו את קן גריפי ג'וניור מסינסינטי, תמורתו נתנו את הפיצ'ר ניק מאסט ושחקן הבסיס השני דני רישאר. לגריפי זו העונה האחרונה בחוזה, ובגיל 38 הוא מקבל הזדמנות לשחק בקבוצה שרצה לעבר הוורלד סירייס.

משמעות הטרייד: קני וויליאמס, ה-GM של שיקגו, יצר אפקט דומינו בהעברה הזו. גריפי ישחק במרכז השדה, ניק סווישר יעבור לבסיס הראשון ופול קונרקו המזעזע יתחיל לראות משחקים מהספסל. כשקונרקו בכל זאת יעלה, גריפי יחלוק את זמנו בין עמדת הסנטר-פילד לעמדת ה-DH שכבר מאויישת בג'ים ת'ומה. הוייט סוקס היו צריכים תוספת כוח בהרכב וקיבלו אותה מחובט ששייך ל-"מועדון ה-600" האקסקלוסיבי.

קוץ באליה: ראשית, גריפי לא חובט מדהים השנה, רק 24.5 אחוז. שנית, לשיקגו עלול להיווצר פקק בין האאוטפילד ל-DH, ואף אחד לא רוצה פקק ב-DH, כשת'ומה הוא גרסה דומה מאוד לגריפי.

מסקנות: טרייד סביר, אם כי מלבד השם של גריפי, לא בעל אימפקט כל כך גדול. מצד שני, כמו שקונרקו נראה כל אחד הוא אפגרייד, על אחת כמה שחקן ודאי לכניסה להיכל התהילה כמו ג'וניור.

הצד השני: הרדס קיבלו מגיש בינוני ושחקן בסיס שני עם הרבה פוטנציאל. כרגיל, סינסינטי לא עושה רושם שהיא הולכת לאיזשהו מקום, אבל בסך הכל נתנה שחקן זקן שמסיים חוזה בעוד חודשיים.

המגה-דיל של מועד ההעברות נרשם טכנית לאחר סיומו. מני רמירז עובר מבוסטון לדודג'רס, ג'ייסון ביי מגיע לרד סוקס מפיטסבורג, והפייראטס מקבלים ארבעה שחקנים, שניים מכל קבוצה. מהלך סנסציוני שנרשם לאחר שכבר נראה היה שרמירז יסיים את חוזהו בבוסטון.

משמעות הטרייד: לבוסטון ולרמירז נמאס לחלוטין זה מזו. השידוך לא עבד יותר, וברד סוקס הרגישו שהם חייבים לבצע זעזוע דומה למהלך שעשו כשהעבירו את נומאר גארסיהפארה לקאבס ב-2004, מהלך שהישרה אווירה חדשה בקבוצה והביא להם אליפות לאחר 86 שנים. הדודג'רס המאותגרים התקפית היו חייבים סלאגר וקיבלו אותו בדמות רמירז, שלא צפוי להיות מושפע באופן קיצוני מהקשיים באיצטדיון הלא ידידותי לחובטים. עם ג'ו טורה ובאווירה הרגועה של לוס אנג'לס כשהוא משחק על חוזה חדש או על מימוש האופציה, רמירז יכול להניב תשואה יפה מאוד.

קוץ באליה: מבחינת בוסטון, הקוץ העיקרי הוא שביי, עם היותו שחקן טוב, הוא לא רמירז ואחרי הרבה שנים בפיטסבורג אי אפשר לדעת איך יעמוד בלחץ של פנוויי פארק. קוץ נוסף הוא שהטרייד המשולש עם פלורידה עלה על שרטון, מה שמנע מהגרביים להשיג חיזוק לבולפן, ומגיש מחליף היה צורך עיקרי שברד סוקס לא מילאו. מבחינת הדודג'רס, הם צריכים להיות מודאגים מהירידה במספרים של רמירז בשנתיים האחרונות.

מסקנות: לוס אנג'לס היא המרוויחה של הטרייד הזה. רמירז, גם בגיל 36, הוא אחד משחקני העילית של הליגה. בוסטון נתנה את קרייג האנסן, אחד החורים בבולפן, ואת ברנדון מוס שהראה ניצוצות במעט המשחקים שבהם נטל חלק העונה. בהתחשב בעובדה שהרד סוקס פשוט היו חייבים להיפטר מרמירז, ביי הוא התחליף הכי ראוי שהיה בשוק, מה גם שבניגוד לגריפי ולטשיירה יש לו חוזה לעוד עונה.

הצד השלישי: פיטסבורג פשוט הפכה לפח הזבל של הליגה. אם באמת רוצים לבנות, לא הורסים את היסודות. ג'ייסון ביי היה בין השחקנים הבודדים שגרמו להאמין שמשהו יקרה בקבוצה הזו בשנים הקרובות. המכירה שלו וקבלת חבילה של עוד שחקנים שאולי, רק אולי אחד מהם יהיה בעל אימפקט בליגה בשנים הקרובות מעידה על כך שכמו תמיד, בפייראטס עסוקים בלהרוס ולהכניס את המזומנים לכיס במקום להוציא אותם על שחקנים.

שתי קבוצות שלא עשו טריידים ומסומנות כמפסידות הן המטס והרייז. לעומאר מינאיה פשוט לא היה מה לתת, אבל העובדה שניו יורק נשארה בלי חיזוק לבולפן היא לא פחות משערורייה. יותר מזה, במטס כמו במטס, הסתכלו על השמות הגדולים ובמקום לחשוב על מגיש, מינאיה פזל בכיוון של רמירז וביי (אם כי הבין מייד שהוא מחוץ למשחק, הרד סוקס רמזו שהם רוצים את קרלוס בלטראן והוא ירד מהרעיון). בין המגישים הוא חשב, בין היתר, על בריאן פואנטס מקולורדו, ג'יי ג'יי פאץ מסיאטל ולואיס אייאלה מוושינגטון. המחירים, טוען מינאייה, היו גבוהים עבור המגישים הללו (שכולם בינוניים פלוס), מה שלא מסיר ממנו את האחריות לכך שלקבוצה שלו יש את אחד הבולפנים הגרועים בליגה בכניסה לאוגוסט.

טמפה ביי שכחה לרגע שהיא מובילה את המזרח ועשתה טעות של מתחילים. הרייז כבר סגרו עם הפייראטס על העברתו של ביי תמורת שני פרוספקטים מובילים, אבל לפי הדיווחים קיבלו רגליים קרות והכשילו את העסקה, מה שהעביר את ביי לבוסטון. מבחינת טמפה ביי יש כאן כישלון מקצועי, כי מחבט כמו ביי היה יכול להפוך התקפה טובה למצויינת, מה גם שהוא היה נשאר גם ב-2009.

אבל הכישלון הגדול יותר של טמפה ביי הוא מנטאלי. לרייז הייתה הזדמנות לקבע את עצמם בתודעה כקבוצה רצינית שלא מפחדת מהגדולות. העברה של ביי או של גריפי ג'וניור (שהוזכר מוקדם יותר העונה כטרייד פוטנציאלי) הייתה הופכת אותם לקונטנדר וגורמת לשחקנים להעביר להילוך גבוה, שלא לדבר על כך שבוסטון, היריבה לבית, הייתה ממשיכה להיות תקועה עם רמירז הממורמר. כרגע הם נמצאים במוד של "אנחנו הקבוצה הכי מפתיעה בליגה", מה שעלול לא להספיק להם ב-50 המשחקים האחרונים של העונה. טרייד ראשון אי פעם של שחקן בעל שם לטמפה ביי היה יכול לעצב את החשיבה של מועדון שלם, וקצת חבל שזה לא קרה.