"בשביל הטירוף הזה חזרתי"

צילם וערך: יועד כהן

מחצית באיצטדיון טדי, וביציעים דממה. הפולנים יורדים לחדרי ההלבשה עם יתרון חוץ יקר של 0:1, ובחדר ההלבשה של בית"ר ירושלים יושב לו טברטקו קאלה, טומן את ראשו בין הידיים, רק רוצה לקבור את עצמו. "אני מטומטם, איך קיבלתי גול כזה", הוא מלמל לעצמו. דברי העידוד ששלחו לו חבריו עזרו במעט, אבל השוער שהיה אחראי על ספיגת השער לא הפסיק להאשים את עצמו.

אין ספק, קאלה לקח קשה את השער שספג. אלמלא הצמד של ברוכיאן, המשחק היה הופך עבורו לעוד טרגדיה בלתי נשכחת, אולי גם בלתי נסלחת. "האחריות על השער שספגנו הייתה שלי, ואני מצטער על כך", הבהיר לאחר המשחק. קאלה, שכבר היה רשום על הטעות הנוראית בקופנהגן, זאת שעלתה לבית"ר בהדחה, יודע היטב בפני מי הוא צריך להתנצל. "אני מבקש סליחה מהאוהדים", אמר, "כואב לי שספגנו כזה שער שטותי".

מתברר שהעידוד של החברים לקבוצה במחצית עזר לשוער, שעלה במצב נפשי שונה ל-45 הדקות הבאות. "במחצית קיבלתי הרבה תמיכה מהחברים לקבוצה", סיפר, "זה עזר לי לתת מחצית שנייה אחרת לחלוטין. היה חשוב לנו מאוד לא להפסיד את המשחק הזה. אחרי השער שלהם עלו לי בראש שוב התמונות מההדחה מול קופנהגן, אבל הראינו אופי והוכחנן שאנחנו מספיק חזקים בשביל לעשות את המהפך".

את המשחק בשבוע הבא בפולין מסמן קאלה כמשוכה הקשה ביותר. "אנחנו בחצי הדרך ונצטרך להשלים את המשימה בשבוע הבא, למרות שקרקוב היא קבוצה מסוכנת אצלם בבית", אומר קאלה, ומנדב מידע חדש על שוער היריבה: "הם גם יעלו עם שוער אחר שהם הביאו מפינלנד, ואת כל הטעויות שהשוער שלהם עשה הפעם, לא נראה במשחק הבא. אני מאמין שנעשה את זה ונעבור אותם".

מעל הספסל של בית"ר ירושלים ישבו חבריו הטובים של ברק יצחקי. חצי שנה הם נעדרו מטדי, אבל אתמול הם חזרו, יחד עם מספר 9 של הצהובים שחורים. רגע לפני המחצית השנייה התקרב אליהם יצחקי וקיבל מהם ברכה. "תראו איזה טירוף פה, עכשיו אתם מבינים למה כל כך רציתי לחזור לכאן", אמר להם יצחקי, שחיכה כבר לעלות על הדשא, "אם אני עולה למשחק אני שורף את הדשא ושוכח בשנייה שאני עם זריקה".

רבע שעה לאחר מכן נזרק יצחקי למגרש. 3 דקות בלבד על הדשא הספיקו לו לראות את חברו הטוב אבירם ברוכיאן כובש. עשרים דקות לאחר מכן הגיע שער נוסף של ברוכיאן והמהפך הושלם. יצחקי נכנס למגרש ברגע המתאים, גרם ליציעים להתעורר ולחברו הטוב ברוכיאן להפעיל מבערים, וזה מה שחיפש שום כשהכניס אותו לחצי השעה האחרונה, זה מה שהיה חסר לבית"ר ירושלים בחצי השנה האחרונה, מישהו שילהיב אותה, מישהו שיעורר את היציעים ויחיה את המשחק.

"היה מרגש מאוד לחזור לטדי ועוד במשחק כזה חשוב ולנצח", סיפר יצחקי מיד בסיום המשחק, "עשינו חצי עבודה, וכמו ששום אמר במסיבת העיתונאים המשחק המכריע יהיה בשבוע הבא בפולין. אבל לחזור מפיגור 1:0 ולנצח בצורה כזאת משכנעת, נותן לנו המון מוטיבציה ומוראל למשחק הבא וזה דבר חשוב".

יצחקי לא שכח לפרגן לחברו הטוב שכבש צמד והיה אדריכל הניצחון. "שיחקנו טוב, במיוחד במחצית השנייה, ואני רוצה לשבח את אבירם ברוכיאן שהוא שחקן ענק, הניצחון היום הגיע הרבה בזכותו. הראינו היום אופי וזה מה שחשוב, גם כשהיינו בפיגור ידענו לצאת ממנו ומול הקהל שלנו לצאת עם ניצחון".

מסתבר שההופעה המחודשת של יצחקי בטדי גרמה לו להתרגשות גדולה מאוד. "אני פשוט לא יכול לתאר את הצמרמורות שעברו לי בגוף כשדרכתי על הדשא מחדש", מספר השחקן, "זה כאילו עליתי מהנוער, אותה הרגשה, אותם צמרמורות. האהבה שלי לקהל היא אולי יותר גדולה מהאהבה שלו אליי, ולכן החיבור הזה כל כך מיוחד. עליתי למשחק עם זריקה ולא הייתי מוכן לוותר עליו, ידעתי למה אני עושה את זה, משחק כזה לא יכולתי לראות מהיציע, הספיק לי הגמר גביע בשנה שעברה שראיתי כשחקן גנק מהיציע ברמת גן".

גיבור הניצחון היה ללא ספק הילד מארמון הנציב, האחיין של אורי מלמיליאן והבית"רי שמגיל אפס חי ונושם את המנורה. אבירם ברוכיאן בסך הכל בן 23, אבל לאט לאט הופך לאחד השחקנים המוכשרים שגדלו בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. אמש, כשבית"ר הייתה בפיגור, הוא הראה עוד שלב בהתפתחות שלו כספורטאי, כשתפס מנהיגות והשתלט על המשחק. זה נגמר בצמד.

"כשישבנו בחדר ההלבשה במחצית אבירם היה שקט אבל אמר: 'חבר'ה, את המשחק הזה לא מפסידים. תעלו, תראו את כל הקהל ביציע, אסור לאכזב אותם, עולים ל-45 דקות ויורדים עם ניצחון, זה המשחק שלנו'", מספר אחד מהשחקנים בקבוצה, "בדרך כלל אתה לא תשמע דברים כאלה ממנו, אבל הוא כל כך רצה לנצח וכל כך היה חשוב לו לא לאכזב את הקהל שזה פשוט עבד".

הצמד האדיר שכבש והציל את בית"ר מהפסד לא גרם לברוכיאן לצאת מגדרו. מיד כשיצא מחדר ההלבשה לאחר סיום המשחק, הוא התקדם בשקט האופייני לו אל עבר מכוניתו ודחה בנימוס בקשות של עיתונאים להגיב על היכולת שלו. "מצטער חבר'ה, אני לא מדבר וזה לא משהו אישי", אמר הקשר המוכשר לעיתונאים שהיו במקום.

הצניעות של ברוכיאן, המלווה אותו כבר שנים, באה לידי ביטוי בעיקר לאחר משחקים גדולים שלו, אחרי ההצגה על המגרש, מגיעה ה"נחיתה" בבית וה"ירידה למחתרת". הוא בורח מההמולה התקשורתית, סולד מהחגיגות אחרי משחקים בכל מיני מועדונים ומעדיף את החיק המשפחתי, בדיוק כמו המודל שלו אורי מלמיליאן.

"אבירם קיבל אתמול מלא טלפונים מאוהדים שבירכו אותו על הניצחון", מספר אחד מחבריו הקרובים, "לכל אחד הוא ענה ואמר תודה וזאת הגדולה שלו. הוא יותר אוהד בית"ר מאשר שחקן שלה וזאת גם הסיבה שבקיץ הוא העדיף לחתום על חוזה ארוך".

הדברים הללו ממחישים אולי יותר מהכל מיהו אבירם ברוכיאן, גם אחרי הניצחון הגדול של קרקוב, שחקן שמעדיף לשמור על הצניעות, לדבר על המגרש אבל לשתוק מחוצה לו. אם הוא ימשיך ככה, לא רק קרקוב אמורה לדאוג.