אומרים לנו שיש ספורט אחר

"גווווול, אני רוצה לבכות, אלוהים הקדוש, גולאסו, יחי הכדורגל, זה גורם לבכי, מראדונה בלתי נשכח, במשחק כל הזמנים... חבית קטנה וקוסמית, מאיזו פלנטה הגעת אלינו כדי להשאיר בצד את האנגלים ולהפוך את הארץ לאגרוף?... נזעק עבור ארגנטינה, 'ארגנטינה 2 אנגליה 0', דייגול, דייגול, אלוהים תודה לך על הכדורגל הזה של מראדונה, על הדמעות האלה מהארגנטינאי הזה".

כך, בתרגום חופשי, צרח, זעק ובכה שדר הכדורגל הארגנטינאי באותו משחק אגדי של רבע גמר המונדיאל, באיצטדיון האצטקה במקסיקו סיטי, 22 ביוני 1986. אותה דקת אקסטזה מנקזת לתוכה את אהבת הארגנטינאים לכדורגל, את הטירוף שיש במדינה הזו כלפי המשחק הזה. נדמה כי מראדונה הוא בעיניהם שליחו של אלוהים על פני האדמה. ענפי הספורט בארגנטינה מקבלים כבוד והערכה, אך הכדורגל זוכה לאהבת אין קץ, ומהווה חלק בלתי נפרד מאורח חייו של הארגנטינאי הממוצע.

אבל בשנים האחרונות יש ענף נוסף שזוכה לגלי אהדה, ומרכז סביבו תשומת לב גדולה: הכדורסל. ארגנטינה נחשבת מעצמת כדורסל בדרום אמריקה, ובשנים האחרונות הענף הזה נהנה מפופולריות גואה והצלחה גדולה. הכדורסל רחוק מהכדורגל מבחינת מרכזיותו וחשיבותו עבור הארגנטינאים, אך ההישגים בזירה הלאומית ומעבר כוכבים מקומיים ל-NBA ואירופה חוללו שינוי בתפיסת הענף. מה גרם לארגנטינאים לגלות את הקרש-סל, ולהתרגש מספורט שלא משוחק בבומבוניירה או במונומנטאל?

תחילת שנות ה-2000 סימנה את תור הזהב. ב-2001 זכתה ארגנטינה באליפות אמריקה (בהשתתפות ארה"ב ופורטו ריקו), שנה אחר כך הוכתרה כסגנית אלופת העולם, וב-2004 זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה, אחרי שגברה בדרך אל ה"דרים טים". האיש שאחראי ליצירת הבסיס להישגים האלה ולפריחת הכדורסל במדינה הוא המאמן לאון נאחנודל, שהלך לעולמו ב-1998.

עד שנות ה-80 הכדורסל הארגנטינאי היה מרוכז בבירה בואנוס איירס, כשבשאר חלקי המדינה הספורט הזה כמעט לא היה קיים. נאחנודל דחף להקמת ליגה ארגנטינאית חדשה, שכללה קבוצות מערי שדה במדינה. באפריל 1985 הליגות בפרובינציות השונות הואחדו לליגה אחת מרכזית, Liga Nacional de Basquetbol, והכדורסל שלח זרועות לערים כמו קורדובה, באהיה בלאנקה, סנטיאגו דל אסטרו ומאר דל פלטה. האלופה הנוכחית היא ליברטאד, שמגיעה מהעיירה הקטנה סונצ'אלס שבמחוז סנטה פה. התפשטות הכדורסל ופריחתו בערי השדה של המדינה היה הגורם המרכזי בחיבור הענף אל העם. מכאן, דבר הוליך לדבר, והכדורסל הפך פופולרי מאוד בקרב בני הנוער, דבר שיצר מאגר כישרונות אדיר במדינה.

"הילדים הולכים לכדורגל, שהוא גם הספורט שמנקז אליו את העניים", אומר יהודה ארם, פרשן כדורגל ארגנטינאי, “במקומות בהם יש מעמד בינוני ומעלה הרבה הולכים לכדורסל, וההצלחה תורמת לכך רבות. אחרי שג'ינובילי הצליח, הרבה בתי ספר לכדורסל נפתחו בעירו, באהיה בלאנקה, וילדים אלה רוצים לחקות את ההצלחה שלו. הם קיבלו ממנה השראה”.

ארגנטינה היא מדינה שהיגרו אליה אירופים רבים. הגירה זו היא מפתח נוסף להצלחת הענף. “הרבה מאוד שחקנים מקבלים בשל כך אזרחות איטלקית או ספרדית, וזה מקל עליהם את האפשרות לשחק ברמה האירופית הגבוהה", מסביר דני גוט, הסקאוט הראשי של מכבי תל אביב ועוזרו של דייויד בלאט בנבחרת רוסיה. “בנוסף, הכדורסל הדרום אמריקאי הוא פיזי ואגרסיבי, ארגנטינה היא מדינה גדולה ויש בה הרבה בתי ספר לגידול כישרונות וטיפוח נוער. לא בכדי הליגה שם מרכזת אליה סקאוטים מכל העולם".

השחקנים המובילים בליגה מקבלים משכורת חודשית שנעה בין 5,000 ל-8,000 דולר, מעט בהשוואה לאירופה. איכות המתקנים אינה כמו בספרד או איטליה. בעוד שבקורדובה, קוריינטס או מאר דל פלטה המגרשים מפוארים, בלא מעט מקומות אחרים מדובר באולמות צנועים של פחות מ-4,000 צופים, כאלה שמזכירים את אולמות ליגת העל שלנו. אבל עבור שחקנים רבים מהווה ה-LNB קרש קפיצה לקבוצות הצמרת באירופה או ב-NBA. בשנת 2005 כ-200 ארגנטינאים שיחקו באירופה וצפון אמריקה, והטובים שבהם היוו את השלד לנבחרת הלאומית המצליחה.

כריס ג'פריס בן ה-27 נולד בטקסס והתגלגל בעולם עד שנחת בארגנטינה. הפורוורד לשעבר של קבוצת אוברס סניטריאס מבואנוס איירס רשם שתי עונות בליגה. "המאמן שלי בקבוצתי הקודמת, בן חור, אמר לי שלא אצליח לעמוד ברמה של הליגה", אמר השחקן לאחר שהצטיין בניצחון על האקסית. כוכב אותו משחק היה לא אחר מחברו לקבוצה, הפורוורד בן ה-37 לזארו בורל, שחקנה לשעבר של סיאטל סופרסוניקס. חלום ה-NBA כבר לא פועם בלבו של ג'פריס, וארגנטינה היא יעד אטרקטיבי עבור שחקנים שכמותו. "יש לי אפשרות לטייל בעולם, ולקבל על זה כסף. גם למדתי צרפתית ואנגלית, זה מדהים בעיניי".

שני שחקנים אלה מאפיינים היטב את הזרים שב-LNB, צעירים שמנסים לשקם את הקריירה או לפרוץ לתודעת הסוכנים בליגות הנחשבות, או כאלה שבאו להרוויח עוד כמה לירות לפני הפנסיה. משמעות איכות הזרים ב-LNB היא שהליגה תורמת בעיקר לשחקניה המקומיים. מותר להחזיק שני זרים בסגל, וכשאלה הזרים, אפשר להבין מדוע הכדורסלן הארגנטינאי מצליח להתבטא יותר טוב.

גם הלוקל-פטריוטיות והזיקה הלאומית של חלק ניכר מהמועדונים במדינה תורמת לשחקן המקומי. "הקבוצה הזו, אטנאס, יוצאת מגדרה כדי לשתף רק שחקנים מהעיר קורדובה והם לא ממש סומכים על זרים", תיאר הפורוורד מייקל פאגיס את ימיו במועדון הארגנטינאי המפואר, "נראה לי שזו לא הקבוצה היחידה שנוהגת כך, והעובדה שארגנטינה זכתה בזהב האולימפי לא תורמת לדקות המשחק של הזרים". הפורוורד בן ה-32, קרלוס סטרונג, בוגר אוניברסיטת ג'ורג'יה, מחזק את דברי עמיתו. "האוהדים רוצים שהארגנטינאים יהיו כוכבי קבוצתם".

והארגנטינאים אכן דואגים שהכוכבים יהיו בני המקום. הדאגה הזו מתבטאת בהקניית יסודות טובים לשחקנים כבר מגיל צעיר, ומתן דקות משחק שמעניקים ניסיון לדור העתיד. השילוב בין הליגה המתפתחת להצלחת הנבחרת הלאומית, הופכים את הכדורסל לספורט שצובר פופולריות במדינה.

בראיון ל"וושינגטון פוסט" דונלד ג'ונס בן ה-42, ששיחק שנים בליגה הראשונה בארגנטינה ובשלהי הקריירה עבר לליגה השנייה במדינה, עמד על מצבו של הכדורסל במדינה שכולה כדורגל. "אם תלך לערים הקטנות בזמן הפלייאוף, תראה את הכדורסל הארגנטינאי האמיתי. חלק מהאתגר שעמד בפני הכדורסל הוא להבין שהוא ספורט משני. כדורגל הוא מספר 1, 2, 3, ו-4, אבל הצלחת נבחרת ארגנטינה חשפה בפניהם שיש עוד ענפי ספורט. יש אולי 1,500 אוהדים במשחק, אבל הם מעודדים כמו משוגעים".

סיבה נוספת לפופולריות הגואה של הכדורסל היא מבנה המועדונים במדינה. בדומה לספרד, מועדון ספורט ארגנטינאי מכיל כמה ענפי ספורט, וזה מתבטא ביציעים. “בישראל לא תמיד מי שמנוי למכבי תל אביב בכדורגל מנוי גם למכבי בכדורסל", מסביר ארם, "בארגנטינה, תמורת סכום מופחת, אתה מקבל מנוי לכמה ענפים, והאהדה היא למועדון. אוהד בוקה יילך עם אותו מנוי לכדורגל וגם לכדורסל".

דני גוט הוא ממוצא אורוגוואי, עוד מדינה שבה הכדורגל מטיל צלו על ענפי ספורט אחרים. מהיכן הכדורסל הארגנטינאי שואב את האהדה המתפתחת כלפיו? “הליגה שם חזקה, אבל אם נסתכל על הנבחרת נגלה שרוב שחקניה משחקים בארה"ב ואירופה. אני מעריך שההצלחה הבינלאומית של אותם שחקנים, כבודדים וכנבחרת, סוחפת אחריה את האנשים ומפנה זרקור לענף ספורט אחר, שאינו כדורגל".

"לפופולריות של הכדורגל זה אף פעם לא יתקרב", אומר ארם, ומוסיף כי לכדורסל יש עוד כברת דרך ארוכה לפניו. "להערכתי, מירוצי המכוניות של הפורמולה 1 והראלי הרבה יותר פופולריים במדינה, וגם האגרוף נמצא לפני הכדורסל מבחינת רייטינג. המתאגרף הארגנטינאי המנוח, קרלוס מונזון, היה אלוף עולם במשקל בינוני, ואם הוא היה מתאגרף ובאותו זמן ג'ינובילי והנבחרת היו משחקים, אני חושב שלו היה הרבה יותר רייטינג. הכדורגל הוא לא הכי פופולרי אחרי הכדורגל, הספורט המוטורי והאגרוף מפרידים ביניהם”.

"אם תלך אחורה בהיסטוריה ל-1950, תגלה שארגנטינה זכתה אז באליפות עולם”, מסכם ארם. "זו מדינה שגם הראגבי פורח בה והיא הגיעה לחצי גמר אליפות העולם. זו מדינה שהספורט מתקדם בה. גם בפולו, ענף אריסטוקרטי, וגם בהוקי שדה לנשים ארגנטינה היא מעצמה. כל ענף ספורט עם כדור הוא פופולרי בארגנטינה במידה כזאת או אחרת. הארגנטינאים מצפים למדליה בבייג'ינג, ואם נבחרת הכדורסל תזכה, זה יגדיל את החשיפה והפופולריות".

באתונה 2004 זכו באותו היום נבחרות הכדורגל והכדורסל של ארגנטינה במדליית הזהב האולימפית, ורבבות יצאו לחגוג ברחובות. ארגנטינה מגיעה לאולימפיאדת בייג'ינג עמוסה בכישרון. השחקן השישי ב-NBA, מאנו ג'ינובילי, יוביל את חבריו לליגה הטובה בעולם. פבריסיו אוברטו, חברו של ג'ינובילי בסן אנטוניו, יחד עם לואיס סקולה, שנתן עונת רוקי טובה ביוסטון, והפורוורד אנדרס נוצ'יוני משלימים קו קדמי חזק, שייעזר בקרלוס דלפינו, שחקן NBA עד לא מכבר. אם נבחרת הכדורסל של ארגנטינה תצליח לזכות בזהב האולימפי, ואילו נבחרת הכדורגל תמעד בדרך, רק אז יהיה אפשר לדעת באמת עד כמה פופולרי הכדור הכתום במדינה.