אבי כל הכישלונות

אם לא לוקחים בחשבון את המפעלון המוזר שנקרא "גביע הליגה" והונהג ב-1982 וב-1983, הזוכה הראשונה בגביע הטוטו הייתה מכבי יבנה, שעשתה זאת ב-1984/85. אחריה זכו בין היתר הפועל פתח תקווה (ארבע פעמים), מכבי פתח תקווה (שלוש פעמים), שמשון תל אביב (פעמיים) ואפילו מכבי הרצליה עשתה זאת פעם אחת.

על הנייר, גביע הטוטו הוא מפעל חשוב שנותן לקבוצות הקטנות קרש הצלה. התגמול הכספי שליווה את הזכייה, נתן עוד מנת חמצן למועדונים שכל שקל היה חשוב להם כדי להחזיק את הראש מעל למים. בפועל, מדובר באחת המצגות הגדולות ביותר לכפיות טובה שהוצגו אי פעם בספורט הישראלי – ארגון אחד שנותן וכזה שלוקח, מכניס לכיס, מניף אצבע משולשת כלפי הפרה החולבת שלו וממשיך לבכות. כך בדיוק נראו במשך רבע היובל האחרון יחסי הגומלין בין ההתאחדות לכדורגל וקבוצות ליגת העל לבין מועצת ההימורים בספורט. תנו לנו וניקח לכם, נמשיך לשתף שחקנים זניחים שלא ראויים לדרוך על דשא, נעשה שכונה אחת גדולה מול יציעים ריקים ואחר כך ניילל שלא נותנים לנו מספיק כסף.

אם מישהו זוכר ב-25 השנים שבהן קיים המפעל רגע אחד של קלאסיקה, שיקום. כל מהלך שקרה בגביע הטוטו תויק בקלסרים מיניאטוריים בזיכרון ונדחק לחדרים אפלים במיוחד של המוח, כשמהרגע הראשון הפכו אותו קבוצות ליגת העל ללא רלוונטי בעליל. אל תהיו בטוחים שההתאחדות והטוטו לא יגיעו לסיכום של הרגע האחרון בסופו של דבר, אבל לפחות נכון לעכשיו נראה שהצעד הכי מתבקש בספורט הישראלי נעשה לבסוף: גביע הטוטו, שכבודו בוזה, הוכה ונרמס עד עפר - מת.

ועכשיו הם יבכו שאין, שהטוטו לא נותן, ובקרוב יחלו דמעות התנין לזלוג. אלה אותם גורמים בהנהלות הקבוצות ובהתאחדות לכדורגל שביטלו בצעד נטול כל היגיון מחזור 48 שעות לפני קיומו, וגרמו נזק של מיליוני שקלים. אם צריך לשים את האצבע על קו השבר שבו נמאס לנו סופית מהכדורגל שלנו ומהגועל נפש שהוא מייצג, זו הייתה הנקודה. האמת בכל ויכוח וסכסוך נמצאת אי-שם באמצע, וייתכן מאוד שלהתאחדות ולקבוצות ליגת העל יש טיעונים צודקים, אלא שקשה לזהות אותם במבחן המציאות. כולנו ראינו איך כמה פטרונים מחליטים לפגוע בקודש הקודשים, תאריך של מחזור ליגה, מזיזים אותו ונושכים בברוטאליות את היד שמאכילה אותם. אחר כך, במחזור הסיום חסר הספורטיביות, חזינו במופע האימה של יושב ראש ההתאחדות, הפנים של הכדורגל הישראלי, יוצא במצהלות ברבריות כנגד כל "הרשעים והרעים שרצו שמכבי פתח תקווה תרד". צורה לו, צורה לנו.

ליד אבי לוזון פתאום נשמעים השמות איצ'ה מנחם וגברי לוי כמיתולוגיים. מי שנכנס למשרד באבא הלל 299 עם פוזה של צ'רלס ברונסון הראה מהר מאוד שהוא לא יותר מסוג של קזבלן לעניים, זה שכולם צריכים לדעת שיש לו יותר כבוד. הוא לכאורה חסר פשרות ולא מתכופף, אבל תמיד מפסיד. הנה סיכום ביניים של כבוד היושב ראש בשלושת החודשים האחרונים: מחזור ליגה בוטל 48 שעות לפני קיומו, מחזור סיום שנטף מסירחון של חוסר ספורטיביות מצד הקבוצות המפסידות ובעיקר מצידו, החלטה על הגדלת הליגות העליונות והנהגת שיטת פלייאוף מוזרה, מינוי מאמנים כושלים לנבחרות הצעירות, איומים על עיתונאים ועכשיו גם ספק מוחשי בקיומו של גביע הטוטו, מקור הכנסה לקבוצות שעליהן הוא אמון. בלי יותר מדי מאמץ, לוזון הורס אפילו את היסודות החלודים שעליהם מושתת הכדורגל שלנו. במדינה מתוקנת יושב ראש כזה כבר היה הולך הביתה, אבל כאן כבר מזמן אין מדינה מתוקנת.