מי ישבור את ההגמוניה?

הבית הדרומי של ה-AFC, שנשלט על ידי קבוצה שמגיעה מצפון המדינה, הוא אחד הבתים היותר יציבים בשנים האחרונות. הסייחים אלופים (מאז 2003 רק הפטריוטים עם רצף זהה), הקארדיאק קאטס טובים אבל לא מספיק, הטיטאנים עושים רעשים בזכות אימון מעולה של ג'ף פישר (אחד המאמנים הטובים ביותר בליגה), והטקסנים... טוב, לא לחינם טקסס דלילה בצמחייה, את כל הזבל לדישון מרכזים במקום אחד בלבד.

בית הדרום הוא אולי הבית החזק ביותר, עם קונטנדרית תמידית, שתי קבוצות פלייאוף שמנוהלות נכון, ולראיה שהבית הזה היה עם 3 קבוצות בפלייאוף (כולן עם 10+ ניצחונות) – רחמנא ליצלן, אפילו הטקסנים סיימו במאזן חצוי ופתחו כמה בקבוקי שמפניה. האם התסריט יחזור על עצמו גם השנה, או שהקולטס ימצאו את עצמם במאבק ויילד קארד?

מאזן בעונה שעברה: 3:13, הפסידו לסן דייגו בשלב הבתים בפלייאוף.

צירוף בולט: דומיניק רודס (רץ אחורי)

עזיבות בולטות: אנתוני "בוגר" מקפאלרנד (תאקל הגנתי), רוב מוריס (ליינבקר).

בחירות דראפט בולטות: מייק פולאק (סנטר, אריזונה סטייט, סיבוב 2), פיליפ ווילר (ליינבקר, ג'ורג'יה טק, סיבוב 3)

מאמן: טוני דאנג'י נודע עד לפני שנתיים כמי שבונה קבוצות גדולות, אבל לא כווינר. עכשיו הוא רוצה להוכיח שהזכייה ב-2006 לא הייתה חד-פעמית. טום מור הוא מתאם ההתקפי מהטובים בליגה, ומיקס, מתאם ההגנה, ימשיך לשלוף הפתעות מהכובע אם וכאשר יצטרך לבצע התאמות.

ההתקפה ב-RCA דום תמשיך להיות מצוינת, כל עוד פייטון בהאדל וטום מור המצוין על הקווים. החזרה של רודס נותנת לכולם פנטזיות על עונת 2006, אז הקולטס המצוינים זכו בסופרבול עם הצמד המצוין רודס-אדאי. השינוי היחידי שאולי נראה הוא שפולאק יתפוס את משבצת הגארד של ג'ונסון (למרות שאני בספק, כי לא רק שפולאק רוקי, הוא סנטר במקור – ולא כולנו טוני יוגו). גונזאלס ימשיך לבסס עצמו כתופס ראוי להחליף את ויין, שבתורו יחליף את הריסון. בשורה אחת, ההתקפה תמשיך להיות המכונה המשומנת שהייתה בשנים האחרונות.

ההגנה תמשיך להתבסס על פריני, שגם הוא סוחב פציעה במחנה האימונים, וסאנדרס, שחקן ההגנה אשתקד למי ששכח, שגם הוא פצוע. קו ההגנה של הקולטס הוא מהמתואמים בליגה, עם פריני ומאת'יס בצדדים וברוק וג'ונסון (מההפתעות הנעימות של שנה שעברה) במרכז. הליינבקרים קייהו ובעיקר בראקט ימשיכו לדפוק כרטיס, ואני מהמר שווילר או הווארד (אנד, סיבוב 5) יעברו הסבה ויפתחו לצדם לקראת שבוע 6. מאחורה אין שינויים, כשכולם חוזרים לעונה נוספת. ההגנה של הקולטס הושמצה הרבה בעונות האחרונות, אבל הראתה ש"אין לא יכול, יש לא רוצה", וכשהיא רוצה, היא מסוגלת. הרגל של וינאטיירי תמשיך להיות יציבה.

הקולטס הם הקבוצה של הבית, ועד שהקבוצות האחרות יוכיחו אחרת, לא הייתי מהמר נגדם. מצד שני, כבר היו מקרים שקבוצה קפאה על השמרים יותר מדי זמן, ואין ספק שכמה מהכוכבים של הסייחים כבר בצד השני של הגבעה. האירוע הכי משמעותי שקרה לקולטס הוא כמובן, הפציעה של פייטון, שעוד לא הפסיד פתיחה וכנראה יחמיץ את כל מחנה האימונים והפרי-סיזן. גם מרווין הריסון עשה כותרות באוף-סיזן, כשמלבד העובדה שהוא סוחב פציעה בברך, "מישהו" ירה באקדח שלו (שנמצא במוסך שלו) באדם שרב איתו ליד מועדון בבעלותו. מהמשטרה נמסר שהוא לא חשוד. מלבד החדשות הפליליות, זו הפעם הראשונה מאז 1999 ש"מרוו" יורד מ-1,000 יארד ו-10 TD לעונה, בעונה שבה שיחק 5 משחקים. הוא עדיין אחד מהתופסים החכמים והמנוסים בליגה (ולדעתי אי פעם), אבל הגוף זה לא מה שהיה פעם.

מאזן צפוי: 4:12

מאזן בעונה שעברה: 5:11, הפסידו לפטריוטס בשלב השני בפלייאוף.

צירופים בולטים: קלאו למון וטוד באומן (קוורטרבקים), ג'רי פורטר וטרוי וויליאמסון (תופסים), דרייטון פלורנס ופירסון פרילו (מגנים אחוריים), ג'ימי קנדי (תאקל הגנתי).

עזיבות בולטות: סמי נייט (סייפטי), כריס נאולה (גארד), מרכוס סטראוד (תאקל הגנתי).

בחירות דראפט בולטות: דריק הרווי (קיצוני הגנתי, פלורידה, סיבוב ראשון), קוונטין גרובס (קיצוני הגנתי, אובורן, סיבוב 2).

מאמן: ג'ק דל-ריו הוביל שוב את הקבוצה לפלייאוף, וזכה להארכת חוזה עד 2012. יש לו שני עוזרי מאמנים שהיו כבר מאמנים ראשיים (גרג ווילאמס, אחד ממוחות ההגנה הטובים כיום, כמתאם הגנתי, ומייק טייס, "הספסר ממינסוטה", כמאמן טייט-אנדס). המתאם ההתקפי הוא דירק קויטר, שהיה מאמן באריזונה סטייט ומאז שהגיע שיפר את ביצועי ההתקפה. פרט פיקנטי: מייק שולה, מאמן הקוורטרבקים של הקבוצה, הוא בנו של דון שולה האגדי.

בצד ההתקפי לקבוצה יש את אחד ממקבלי ההחלטות הטובים בליגה. גרארד לא מנפק מספרים גדולים או מהלכים עוצרי נשימה, אבל בשנה שעברה הוא לא נחטף עד שבוע 13. יש לו גם יכולת תנועה (שראינו כשהשיג דאון ראשון מול פיטסבורג בפלייאוף) כשהוא צריך לרוץ, והיד שלו מאוד מדויקת. הוא זכה להארכת חוזה ל-7 שנים, עכשיו הוא צריך לחזור על התצוגות שלו משנה שעברה. יגן עליו קו התקפה מנוסה שימשיך לעשות עבודה טובה. מי שיחווה שנת ירידה הוא פרד טיילור, שאחרי 11 שנים שבהן גם כך נראה היה שהוא עשוי זכוכית, ינסה לתת עוד עונה טובה כרץ המוביל בוואן-טו פאנץ' של הקבוצה. החלק השני בצמד, מוריס ג'ונס-דרו הזערורי ימשיך לקבל עוד ועוד זמן משחק, אבל גם הוא לא נראה בנוי ליותר מ-15 נשיאות למשחק. מבחינת תופסים, פורטר הגיע להיות גו-טו-גאי בסגנון ג'ימי סמית', אבל ספק רב אם יהיה כזה. מאט ג'ונס הוא כבר לא ההבטחה שהיה, וטרוי וויליאמסון הגיע ממינסוטה, אבל לא הוא יהיה מי שיוביל לשינוי.

בהגנה העניינים נראים יותר טוב. למרות החור הגדול (מאוד) שהשאיר סטראוד ליד ג'ון הנדרסון, קו ההגנה של ג'קסונוויל טוב, וללא ספק ייחלש, אבל יישאר דומיננטי. הליינבקרים, החוליה האהובה על המאמן (שהיה כזה בעצמו), ימשיכו לספק את הסחורה, מונהגים על ידי מייק פטרסון, וצפו מג'סטין דוראנט שיפרוץ השנה בתור פותח. בבקפילד רג'י נלסון הוא האיש שייתן את הטון, כשראשין מאת'יס ימשיך לעשות לעצמו שם של שאט-דאון קורנר, למרות שהוא עדיין לא בליגה של הגדולים. דרייטון פלורנס ינסה להסתגל כפותח בצד השני, וצפו למספרים גדולים עליו, לפחות בפתיחת העונה.

מאזן צפוי: 7:9, יפספסו את הפלייאוף.

מאזן בעונה שעברה: 6:10, הפסידו לצ'ארג'רס בשלב הווילד-קארד.

צירופים בולטים: אלג'י קראמפלר (טייט אנד), ג'בון קירס (קיצוני הגנתי), ג'ייק סקוט (גארד), ג'סטין מק'קריינס (תופס).

עזיבות בולטות: בנג'י אולסן (גארד), אריק מולדס ודיוויד גיבנס (תופס), טרוויס ל'בוי ואנטוואן אודום (קיצוניים הגנתיים), רנדי סטארקס (תאקל הגנתי).

בחירות דראפט בולטות: כריס ג'ונסון, (רץ אחורי, איסט קרוליינה, סיבוב 1), ג'ייסון ג'ונס (קיצוני הגנתי, מזרח מישיגן, סיבוב 2).

מאמן: ג'ף פישר נחשב (ובצדק לטעמי) לאחד המאמנים הטובים בליגה. אחרי פרישתו של ביל קווהר הוא המאמן שנמצא הכי הרבה זמן עם אותה קבוצה, והתוצאות נראות לעין. גם אחרי שרוב הכוכבים נחתכו לפני כמה עונות בגלל בעיות עם תקרת השכר, פישר הצליח לבנות את הקבוצה מחדש. היימרדינגר חוזר לקדנציה שנייה עם הקבוצה, וג'ים שוורץ, שכבר שנתיים כמעט זוכה למשרת מאמן ראשי, ממשיך לנהל את ההגנה המצוינת של טנסי. פרט פיקנטי: משרת המתאם ההגנתי של טנסי שימשה מאז 1990 כקרש קפיצה למשרת מאמן ראשי: באדי ריאן (עבר לאריזונה), ג'ף פישר (קיבל את הטיטאנים), גרג וויליאמס (בפאלו). שוורץ קרוב מאוד להמשיך במסורת.

ההתקפה בטנסי לא התערערה יותר מדי מההחלפה של המתאמים, ויאנג ימשיך בקו ההשתפרות וינסה לשבור את הסטיגמה שהוא עוד מייקל ויק. יעזרו לו בכך בשני הטייט-אנדס, כשבנוסף לקראמפלר גם סקייף ייתן עונה טובה. אני צופה ששניהם ישיגו ביחד בסביבות ה-15 טאצ'דאונים. בקו ההתקפי מאוויי ממשיך להוכיח את הטעות שהג'טס עשו כשוויתרו עליו, ושני התאקלים הצעירים של הקבוצה האריכו חוזים. בעמדת הרץ האחורי יש מירוץ תלת-ראשי, כשוייט מוביל כי הוא פתח בשנה שעברה. אבל וייט סוחב פציעה, ובכל מקרה, ג'ונסון פשוט טוב יותר (ואוכל פחות).

בהגנה קית' בולוק ממשיך להנהיג יחידה מגובשת ומצוינת, שממשיכה להיות מכשול משמעותי עבור כל יריבה. כשבקו ההתנגשות נמצא מוחץ הגולגלות היינסוורת' וקייל ואנדן-בוש (12 סאקס), החיים לא נראים רע כל כך. ת'ורנטון יעזור לבולוק לתקל את כל מה שעובר את הקו. בעמדות הקורנר נמצאים הארפר ופינגן, כשגריפין מגיע אחרי עונת רוקי מוצלחת. סימן השאלה מאחורה הוא כריס הופ המעולה, שסבל מפציעה קשה בצוואר ולא ידוע אם יחזור לכושר שהציג.

מאזן צפוי: 6:10, ויילד קארד, יעופו בשלב הבתים.

מאזן בעונה שעברה: 8:8, לא העפילו לפלייאוף.

צירופים בולטים: רוזוולט קולווין וקווין בנטלי (ליינבקרים), ז'ק ריבס וניק פרגוסון (מגנים אחוריים), כריס בראון (רץ אחורי), קווין גריי (קוורטרבק).

עזיבות בולטות: סטיב מק'קיני (גארד), מייק פלאנגן (סנטר), ג'ב פוצייר (טייט אנד), דני קלארק (ליינבקר), וון הצ'ינס (פולבק).

בחירות דראפט בולטות: דווין בראון (תאקל, וירג'יניה טק, סיבוב ראשון), סטיב סלייטון (רץ אחורי, ווסט וירג'יניה, סיבוב 3), אקסבייר אדיבי (ליינבקר, וירג'יניה טק, סיבוב 4).

מאמן: נראה כאילו שדנבר פתחה קבוצה שנייה בטקסס. גארי קוביאק, המאמן הראשי, היה המתאם ההתקפי של מייק שנהאן 11 שנים בדנבר, וידוע גם בזכות היותו מאמן הקוורטרבקים של סן-פרנסיסקו, כשסטיב יאנג מסר ל-6 טאצ'דאונים בסופרבול. כשהגיע ב-2006 הביא איתו קוביאק את קייל שנהאן, הבן של, שהשנה נהיה מתאם התקפי ביוסטון. בנוסף, השנה הגיע לטקסס אלכס גיבס, שידוע גם בתור האיש שהפך את הקאט-בלוק המלוכלך לאמנות בדנבר. ריצ'רד סמית' הגיע ממיאמי דווקא, וב-3 עונותיו בדנבר, סליחה יוסטון, הפך את ההגנה לצד החזק של הקבוצה (לא שזה כל כך קשה).

הבעיה הגדולה של הטקסאנס היא כמובן, ההתקפה, בלי לגרוע מההישגים של גרין, יש לטקסנים שחקן אול-פרו אחד בלבד (ג'ונסון), ולתופס המוכשר הזה יש נטייה מעצבנת להיפצע. אני חושב ששאוב לא ימשיך לפתוח אחרי העונה. סייג' רוזנפלס יקבל את המפתחות לקראת סוף העונה (אם לא קודם בגלל איזושהי פציעה של שאוב) וינסה לעשות משהו עם אחת הקבוצות ההתקפיות הגרועות בליגה.

לפחות בהגנה הדברים נראים יותר טוב, כשאמובי אוקויה צפוי לשפר את מה שהשיג בעונת הרוקי. מריו וויליאמס מראה למה הוא נבחר לפני רג'י בוש, ושניהם ייצרו בעיה לכל קבוצה בליגה. בצד השני וויבר וג'ונסון אולי זוהרים פחות, אבל נותנים עבודה. חוליית הליינבקרים כוללת את ריינס המצוין, גרינווד, שכבר 4 עונות רצוף רושם 100 תיקולים, וכרגע נראה שהפותח האחרון יהיה דיילס שמחזיק ביתרון בגלל היכרות עם המערכת. דנטה רובינסון הוא קורנר טוב, ו-וויל דמפס, עם כל הסימפטיה שלי אליו (ויש לי, באמת), הוא פרי סייפטי סימפטי, לא יותר. סי.סי. בראון הוא לא מרכוס קולמן, ופרד בנט הוביל את הטקסנס בחטיפות שנה שעברה עם 3. זה ודאי מבהיר עד כמה הסקונדרי של הקבוצה שווה, אמממ... למשהו שמתחרז עם שחת ומחט. לפחות הספיישל טים נראה טוב.

מאזן צפוי: 11:5, אין פלייאוף.