"לא נכשלתי"

באחת השיחות שקיים ברק יצחקי עם יצחק שום, הרבה לפני שרעיון החזרה שלו מבלגיה בכלל נראה ריאלי, אמר מאמן בית"ר ירושלים לחלוץ גנק: "אימנתי עד היום שלושה שחקנים גדולים בקריירת האימון שלי: אייל ברקוביץ', ריימונדאס ז'וטאוטאס ואתה". זאת היתה רוח הדברים. לא חשוב כבר מה נאמר בהמשך, המסר היה ברור: שום רוצה את יצחקי בחזרה בדיוק כמו שיצחקי רוצה לחזור לבית"ר. אם לרגע נדמה היה לכם בחודש האחרון שבית"ר משחקת אותה קשה להשגה ומי שלחוץ על המעבר זה רק יצחקי, אתם קצת טועים.

"כשהייתי בישראל קיבלתי מבית"ר מסר ברור שהם רוצים אותי בחזרה", מתאר יצחקי את מסכת העניינים שהחזירה אותו ארצה. "בהתחלה זה נראה קצת דמיוני, אך אט אט הבנתי שזה יכול להפוך למציאות, וגם אני רציתי לחזור. עוד כשהייתי בגנק, תמיד חשבתי על בית"ר. בסוף העונה היו כמה מניעים שאני לא רוצה לדבר עליהם כרגע והם אלה שגרמו לי למעשה לחזור. ברגע שלקחתי את ההחלטה לשוב, ידעתי שאחזור לשחק בבית"ר. אני לא יכול להצביע על הנקודה המדויקת שבה זה קרה, אבל אני יכול להגיד שברגע שהחלטתי לחזור לבית"ר, הייתי נעול במאה אחוז וידעתי שזה בסופו של דבר מה שיקרה".

עד היום עמדת בהמון אתגרים בקריירה. אתה מרגיש שבאתגר הכי גדול שלך נכשלת?

"לא נכשלתי וזה דבר שחשוב לי להדגיש. יצאתי לגנק עם המון תקווה וחשבתי שאני יכול להתקדם הרבה יותר הלאה, אבל ברגע שהבנתי שזה לא משהו שיכול לקרות החלטתי לחזור לבית"ר. בגדול לא חזרתי לישראל בגלל שלא שיחקתי או שלא השתלבתי מבחינה מקצועית, השיקולים שלי היו שונים לחלוטין. יכול להיות שמיהרתי, אבל אני לא מצטער על מה שעשיתי".

יש אנשים שטוענים שהמקרה שלך זהה לזה של שחקנים אחרים שיצאו לסיבוב קצר בחו"ל וחזרו עם חוזה מנופח יותר ויכולת פחותה.

"אנשים יכולים להגיד מה שרוצים. אני לא יודע מה היו הסיבות של שחקנים אחרים לחזור, ואני לא אוהב שמשווים אותי לשחקנים אחרים. הפסדתי הרבה כסף עם החזרה שלי לבית"ר, ככה שכל הדיבורים על חוזה מנופח לא כל כך נכונים. לגבי הציפיות שיש ממני עכשיו בבית"ר, זה רק מאתגר אותי יותר. החלום שלי הוא לתת שער באחד המשחקים מול ויסלה קרקוב ולרוץ לחגוג עם האוהדים. לרגע הזה אני מחכה יותר מהכל".

יצחקי מנסה לשמור על כבודה של גנק, בעיקר על שכיבדה את רצונו לשוב לישראל למרות חוזה כתוב ביניהם, אבל בין השורות הוא רומז לסיבה האמיתית לחזרתו: לא געגוע, כי אם הבנה שמגנק הוא לא יגיע למועדונים הגדולים באירופה, בטח כשהקבוצה אפילו לא העפילה לאינטרטוטו. מבית"ר, יצחקי חשב, אפשר להגיע לאותם מקומות, ועוד לשחק במוקדמות ליגת האלופות.

"בגדול הבנתי שדרך בית"ר אני גם יכול להגיע לקבוצות באירופה כמו שהייתי יכול להגיע מגנק", אומר יצחקי בעדינות. "אני חושב שמבית"ר אני יכול להתקדם יותר מאשר בגנק. שמעתי את כל הטענות שחזרתי לבית"ר בגלל הגעגועים לאוכל של אמא וזאת כלל לא הסיבה. אני מקצוען. כשיצאתי לחו"ל לקחתי בחשבון את השיקול של להיות לבד. יש געגועים לבית, אבל זה לא מה שהכריע. היום זה קל לתקשר עם החברים והמשפחה על בסיס יומי. ראיתי אותם במסנג'ר ודיברנו הרבה בטלפון. גם יצא לי להגיע לביקורים בישראל ובאו לבקר אותי כאן, ככה שכל הדיבורים על זה שחזרתי לישראל בגלל הגעגועים לא מציאותיים".

אז אתה לא מסכים עם הטענה שהחזרה שלך אומרת משהו על הפינוק של השחקן הישראלי שיוצא לחו"ל.

"זה שטויות. זה לא שהשחקן הישראלי מפונק, זה לא קשור לנושא בכלל. אני חושב שכל אלה שמדברים, אומרים שטויות ואני מקווה שעוד כמה שנים כל אותם פרשנים למיניהם יאכלו את הכובע".

זה נכון שגם מכבי תל אביב היתה בתמונה?

"שמעתי לחשושים מהצד שלהם, אבל המטרה שלי הייתה אך ורק להגיע לבית"ר. לא היה לי בכלל ספק שאחזור לבית"ר ירושלים".

איך נקלטת בגנק?

"ההתאקלמות הייתה טובה בגלל אליניב ברדה, שעזר לי מאוד. גם בקטע המקצועי הלך לי טוב. בכל המשחקים פתחתי בהרכב, פרט למשחק אחד. כבשתי שם והתחברתי טוב ליתר השחקנים. היה לי יחסים מאוד טובים עם המאמן הראשון שלי בגנק, אבל הוא עזב. עם המאמן השני הייתי כבר ביחסים מאוד טובים, היו לי איתו הרבה שיחות מעבר לכדורגל. תמיד הוא היה מתעניין איך אני מתאקלם בקבוצה, האם קשה לי והייתי נכנס איתו לפעמים לשיחות נפש שאתה לא מאמין שתיכנס איתם עם מאמן בארץ זרה. זה חיזק אותי.

"בסך הכל יש לי רק דברים טובים לומר על גנק. הכרתי שם אנשים טובים שעזרו לי ונתנו לי את ההרגשה שאני מאוד רצוי שם. אני מאחל לכל שחקן שיוצא לחו"ל לקבל את היחס שקיבלתי שם. כשהם הבינו שאני לא רוצה להישאר, הם באו לקראתי ולא הערימו עליי מכשולים. אני מאוד מעריך זאת. זאת גם ההזדמנות שלי להודות לסוכנים שלי רונן וגלעד קצב, שעשו מעל ומעבר כדי שהחזרה שלי לבית"ר תצא לפועל. אני רוצה להודות גם לדוד קורן, שהיה כמו אבא בשבילי בבלגיה".

מתי הרגשת שזה לא זה?

"אני לא מתייאש כל כך מהר ולמרות הגעגועים המשכתי להתאמן כרגיל בגנק. כמובן שהיו נקודות במהלך התקופה הזאת שבהן חשבתי על בית"ר, אבל תמיד אמרתי לעצמי שאני בפרק חדש בחיים. תשמע, זה לא סוד שלא נעים לחיות לבד, אבל אין מה לעשות, החלטתי ללכת על משהו וידעתי שאני הולך לגור לבד. זה נכון שהעיר שם מאוד משעממת, אבל היו לי הרבה אנשים טובים שעזרו לי. שחקן כדורגל מקצועני לא נשבר מדברים כאלה. התבגרתי מאוד בתקופה שהייתי שם. אתה לומד לחיות לבד, לבשל ולהעסיק את עצמך בזמן הפנוי שיש לך. דבר אחד אני יכול להגיד לך בוודאות. עכשיו אני יודע טוב מאוד איך הזרים שמגיעים לבית"ר מרגישים".

יצחקי עדיין מבטיח לאלה שירדו על החזרה שלו, שהם עוד יאכלו את הכובע. שהוא עוד יחזור לאירופה דרך בית"ר. "הנה דוגמא טובה לכך: גל אלברמן", הוא אומר. "הייתי אצלו בגרמניה במנשנגלדבאך וראיתי מה זה מועדון מפואר מהשורה הראשונה באירופה, עם תנאים שרק חולמים עליהם. הוא הגיע לשם אחרי שבעבר סומן כשחקן שנכשל באירופה. אני זוכר את התקופה שהוא חזר ואת הכותרות שעשו עליו. זה מזכיר קצת את המקרה שלי".

אז תצא שוב לבלגיה?

"אני אגלה לך סוד קטן. גם לפני שהגעתי לבלגיה הייתה לי הצעה מקבוצה בליגה הראשונה בספרד ולא הלכתי אליה כי היא הייתה במצב לא יציב ולא רציתי ליפול בהחלטה שלי. בסופו של דבר הם ירדו ליגה והחששות התבררו כנכונים. תמיד אשאף לשחק בליגה הספרדית. אחרי התקופה בבלגיה, אצא רק לאחת מהליגות הבכירות באירופה".

מה היית לוקח מבלגיה לכדורגל הישראלי ובית"ר?

"אני חושב שיש לנו מה ללמוד מהבלגים בכל מה שקשור לניהול ומתקנים. המתקנים והמגרש של גנק מאוד מושקעים. אצטדיון טדי זה הבית שלי וזה המגרש הטוב ביותר בישראל, אבל בבלגיה יצא לי לראות אצטדיונים עם תנאים הרבה יותר גבוהים, כנ"ל גם לגבי מתקני האימונים. בית"ר ומכבי חיפה הן הקבוצות הכי קרובות לגנק מבחינת הדברים האלה ואני בטוח שבית"ר, אם תמשיך בהתקדמות שלה מבחינה ניהולית וארגונית, תגיע לרמות האלה".

ההצטרפות שלך יוצרת צפיפות בסגל של בית"ר. אתה לא חושש מתחרות על ההרכב?

"זה טוב למועדון. התאמנתי אצל שום ואני יודע שמי שיהיה טוב באימונים ובמשחק יפתח בסופו של דבר בהרכב. המלחמה תהיה בריאה וטובה. אם אני לא אהיה טוב, אני מודע לכך שאשב על הספסל. אני לא שחקן הרכב בטוח. גם לאלברמן הייתה תקופה שהוא ישב על הספסל, אבל בסוף הוא הפך לשחקן העונה. אני חוזר אותו ברק יצחקי שכולם מכירים, אותו אחד שהגיע בגיל 17 מאשקלון. אני לא מתייחס לעצמי ככוכב. המילה הזאת לא קיימת בלקסיקון שלי".

לא השתתפת בשני מחנות אימונים עם בית"ר ירושלים. זה לא מפחיד לפתוח את העונה כך?

"אסור לשכוח שהתאמנתי עם גנק ורק בשבוע האחרון לא התאמנתי באופן סדיר. שמרתי על כושר באופן עצמאי במהלך השבוע האחרון ואעבוד קשה במהלך השבוע הקרוב על מנת להיכנס לכושר משחק. לפעמים הטירוף והקהל נותנים לך יותר כושר מ-10 מחנות אימונים ביחד".

מה הסיכויים לעבור את ויסלה קרקוב?

"כולם בהתחלה זלזלו בקרקוב, אבל אחרי המשחק אתמול (שבת) אנשים דיברו אחרת. ראית קבוצה מאוד חזקה ומסוכנת,שהוציאה מליברפול תיקו. אמנם במשחק אימון, אבל ראינו שיש להם נקודות חזקות. ברמה האישית לא יהיה לי קשה להתמודד מול שחקני ההגנה הפיזיים שלהם ואין שום סיבה שנפחד מהם. אני יכול להרגיע את האוהדים שאגיע למשחק מול קרקוב בכושר מלא".

כשבית"ר זכתה בדאבל ראית את זה מהיציע. היום, בדיעבד, אתה מרגיש פספוס?

"זה צבט לי בלב ואני אשקר אם אומר שלא. תיארתי את עצמי רץ איתם בגמר יחד עם הגביע. כשהייתי ביציע אני יכול להגיד לך שהייתי האוהד הכי שרוף של בית"ר ירושלים במגרש, ויסלחו לי כל האוהדים שאני מאוד אוהב. פספוס? יכול להיות שהרגשתי איזה טעם של החמצה, אבל בשביל זה יש לי את העונה הזאת, שבה אני רוצה לזכות בדאבל".