להמשיך לעבוד על התדמית

בערך 1,000 מתושבי קרית שמונה הגיעו לקרית אליעזר כדי לגעת בהיסטוריה ולאסוף זיכרונות. אתם יודעים, על הופעה ראשונה באירופה אפשר יהיה לספר לילדים גם בעוד עשרים שנה. כשהשחקנים עלו למגרש, כל הנוכחים באצטדיון חשו את הסימבוליות העצובה בקיום המשחק ההיסטורי של הקבוצה ביום כל כך טעון וקשה, יממה אחרי שגבול הצפון עבר עסקה מצמררת. "שום דבר לא מקרי," אמר לי אחד האוהדים בכניסה לאצטדיון, "יום אחרי העסקה אנחנו מראים לנסראללה ולעולם כולו שאנחנו פה". כאשר הגיעו השחקנים להודות לשחקנים בסיום המשחק, אף אחד לא שרק בוז או הביע אכזבה, כולם מחאו כפיים. התחושה הייתה של "העיקר ההשתתפות".

קרית שמונה עושה את כל הצעדים הנכונים להיות חברה לגיטימית במועדון קבוצות האיכות של ליגת העל. היא מציגה סגל תוסס והתקפי, מטפחת מחלקת נוער איכותית ובעלת הנהלה שפויה אשר שומרת על קור רוח גם ברגעי משבר. אלא שעדיין חסרים לה מספר אלמנטים. האחד – אפקט השנה השניה, זה שהפיל כל כך הרבה סינדרלות שאחרי עונה מוצלחת בליגת העל קרסו. למרבה המזל, בגלל השיטה של אבי לוזון יכול מישל דיין להיות רגוע. השני - אצטדיון לגיטימי ומכובד (אשר נמצא כעת בשלבים אחרונים של בנייה) והכלי השלישי והקשה ביותר - יצירת קהל אוהדים מגובש אשר מזדהה עם הקבוצה, ואיתה בלבד. בעוד שני האלמנטים הראשונים ברי השגה, השלישי קשה יותר. כיום ניתן לדמיין את אוהדי הקבוצה כבחור מאוהב שנאלץ לבחור בין האקסית הנצחית (בית"ר ירושלים) לבין האהבה החדשה והמרעננת. מצד אחד, מגיעים אוהדים בכמויות נכבדות למשחקי הקבוצה, ומצד שני במשחקי הבית בשנה שעברה מול בית"ר ירושלים נשמעו הרבה, אולי יותר מדי קריאות עידוד לדאבליסטית.

לעתים נדמה היה במחצית הראשונה כי הצופים חוזים בסרט קולנוע, וכי קולות הפיצוח הם של פופקורן נשבר ולא של גרעינים. בשנייה קיבל הקהל זריקת אדרנלין והחל בהפגנת יכולות מרשימות שלא נופלות מאף קבוצת אוהדים, הזמבורות פעלו במרץ והשירים נהיו מגוונים ומעניינים. אולי בכל זאת יש תקווה שסעיף 3 יתגשם.

החבר'ה ממוגרן משחקים כדורגל איטי אך יעיל. בדקה ה-65 החלו הענקים המונטנגרים להתעייף והזכירו את שחקני נבחרת ישראל כשהם משחקים מול נבחרת אירופאית מהדרג הראשון. יחד עם זאת, נראה כי קבוצתם מתאימה לפרופיל הקבוצות שמעיפות את הישראליות בכל פעם מחדש - אין מה לעשות, לפעמים קור רוח ויכולת שעמום רצחנית הם יותר מדי לכדורגלן הישראלי הממוצע. רייקן בן ה-24 הוא סטודנט לעיתונות ספורט ממוגרן. במעט אנגלית והמון תנועות ידיים הסביר לי שהגיעו כ-60 אוהדים במיוחד לישראל ושהשהות במלון והטיסה מומנו מכספו של הבעלים.כנראה נשארו עוד כמה תואמי איזי שירצקי בעולם הכדורגל הקפיטליסטי-אברמוביצ'י.

בקרית שמונה אפשר היה למצוא נקודת אור אצל גיא צרפתי. אם לפני שנתיים נתפסה יכולתו של צרפתי כגבוהה כתוצאה מרמת הליגה הלאומית ובשנה שעברה כתוצאה מחוסר תשומת לב, ייתכן שהשנה, בגיל 30, תגיע סופסוף שנת השיא של הפליימייקר .דווקא במשחק מאוד בינוני שלו ניתן היה לראות כי צרפתי הוא הברומטר של הקבוצה: בכל מקום על המגרש, מניע את הכדור, מריץ את החלק ההתקפי ומשרה ביטחון על החלק האחורי. במידה שכושרו הגופני יהיה גבוה, הוא יוכל לתת בדקות הלחץ את המסירות המדוייקות, להרגיע את שאר השחקנים ולקבל כרטיס צהוב שמוכיח לשוויצרים מי בעל הבית גם כאשר קשה לנשום.

מישל דיין עבר בציון כמעט טוב את האודישן הראשון שלו. במהלך המשחק הוא יזם שיחות והסתודד עם השחקנים, הזיז את ידיו באנרגטיות וביצע חילופים. ניכר כי הפחד הראשוני של אוהדי קריית שמונה ממאמן קפוא ומיושן היה שגוי, וכך גם החשש ממאמן הגנתי וכסחן (לחמן עדיין מופיע בסיוטי האוהדים המקומיים בלילות) נעלם. בניגוד לתדמיתו, הרושם הראשוני שהשאיר דיין הוא של מאמן פתוח ותקשורתי, אינטליגנט ורציני ובעל יחסי אנוש מעולים והבנת משחק. מאוד מזכיר את רן בן שמעון.

אלא שלדיין דבקה הסטיגמה של לוזר ומוריד קבוצות, והיא לא הרפתה בדקה ה-81. שער השוויון הותיר את אוהדי הקבוצה עם סימני שאלה סביב תפקודה במאני טיים ובעת פיגור. בעוד שבועיים יערוך דיין מבחן נוסף, שאם אותו יעבור בהצלחה הוא יקבל אישור לפתוח את העונה. אסור לשכוח, גם "סיינפלד" נחשבה לבינונית בפרקים הראשונים.