כמה חם

המטרה הרשמית של בית"ר בטווח הקצר היא העפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות, אבל המטרה הריאלית צריכה להיות שלב הבתים בגביע אופ"א. כמובן שהגרלה נוחה אחרי ויסלה קרקוב תטרוף את הקלפים, אבל הסיכויים לכך תואמים את הניסיון שיש לבית"ר במסגרת אירופית.

שלב הבתים בגביע אופ"א יספק לבית"ר את המדרגה בדרך לפסגה של ליגה האלופות, את המסגרת שתכין אותה לפורמט המשחקים הזה: שני משחקים בשבוע, קצב קצת יותר רצחני, התארגנות קצת יותר רצינית, הכנה קצת יותר מדוקדקת, תחרות קצת יותר מאתגרת, שפשוף מושלם לקבוצה שאפילו לא עברה את קופנהאגן בעונה שעברה, ועל הדרך אולי גם כמה נקודות דירוג בהתאחדות האירופית לקראת ההגרלה בקיץ הבא. כשבוחנים את העומס של יצחק שום בשחקני קישור והתקפה ששווים על הנייר הרכב, הצורך במסגרת נוספת הוא כמעט קריטי. בליגת העל הכסף של גאידמק קיצר תהליכים בדרך להשתלטות על הליגה, באירופה הדברים עובדים קצת אחרת.

בית"ר עשתה עד כה לא מעט מהלכים נכונים בקיץ הזה: הראשון והחשוב מכולם, שמירה על הסגל הקיים – נוסחה שתמיד עובדת עם מרעננים אותה במינון הנכון. בדרך כלל, כשעושים את זה שנתיים ברציפות, השנה השלישית היא שנת השיא בתהליך ההבשלה הזה, ע"ע האליפות השלישית הרצופה של מכבי חיפה שהיתה גם המרשימה מכולן.

שנית, בית"ר הוכיחה לעצמה ששחקנים בדרגה של סבסטיאן אבראו יכולים לבוא לישראל, אם פונים אליהם בזמן, משכנעים אותם במשך תקופה ארוכה ושולפים ברגע המתאים את פנקס הצ'קים. צריך רק לאתר ולפתות אותם. המהלך השלישי החכם הוא החזרה הצפויה של ברק יצחקי, שיעיר את האוהדים שקצת השתעממו בעונה שעברה כשהם קפצו לטדי. בית"ר לא רק תמכור יותר מנויים, היא גם קבעה תקדים לפיו ברגע שיהיה שחקן ישראלי ששווה סכומים גדולים כאלה, אדרבה יוצא בית"ר, הקבוצה כבר תגיע אליו ותשלוף אותו מכל פינה על הגלובוס.

במהלך הפלרטוטים עם יצחקי, בית"ר גילתה לא מעט סימני שובע של קבוצה שלא רוצה להזיז את התחת כשצצה הזדמנות להביא שחקן חד פעמי, וניסתה לחשוב כמו פקידת בנק: יצחקי יבוא רק אם תמוז יילך. בית"ר התעשתה מהר, והבינה שכדורגל זה לא בנק ולא תמיד יש הזדמנויות להביא קליברים כמו יצחקי. ריאל מדריד לא מחכה למכור שחקן כדי להביא את רונאלדו, היא רק מחכה שרונאלדו יקרוץ לה ויגיד לה כן. ככה חושבים בגדול, ככה מרעננים סגל שנראה קצת משעמם בעונה שעברה. אם עסקת יצחקי תיסגר, בית"ר של העונה הבאה תלבש צורה קצת אחרת: ריבוי של שחקנים טכניים מאוד (יצחקי, אוחיון, פרננדס, ברוכיאן, עידן טל), עצבניים מאוד (אבראו, פרננדז, בואטנג), מה שיוצר להט בית"רי אמיתי. מסכנים השופטים שיעלו לטדי.

אפשר להצביע על שלוש בעיות עיקריות אותן שום יהיה חייב לפתור: הראשונה, כאמור, היא הצפיפות בקישור ובהתקפה, צפיפות שמחייבת שחרור של מספר שחקנים. הבעיה השנייה קשורה בכך והיא שילובם של שחקני מחלקת הנוער המוכשרים. שום לחוץ מאוד לעבור את קרקוב, הוא יודע שמפלה במשחק הזה תסמן כישלון שלא ניתן יהיה להסתיר, ולכן כל מתיחה או פציעה שולחת אותו לבקש עוד שחקן רכש, אפילו קריקטורות כמו חיים מגרלשוילי. מה יהיה אחרי קרקוב? איך מפתחים את קוזוקין המוכשר? כיצד נותנים דקות משחק לדנין או עידן ורד? זה פחות חשוב מהתחת של המאמן.

הבעיה השלישית קצת יותר חמורה והיא תצוץ לקראת סוף הסתיו: כמות האגו + כמות הקריזיונרים + השחקנים שאוהבים מאוד את הכדור + הספסל הארוך מאוד = קבוצה מאוד מאתגרת עבור מאמן. התמרון יהיה קצת יותר קשה, היכולת להשביע את השחקנים תדרוש מעט יותר אלתור, מעט יותר כריזמה – שילוב של כוח ושכל במידה הנכונה. גם מבלי לאמן את הסגל שלו, שום צריך לקחת גם בעונה הבאה אליפות. רק תנו להם כדור והם יסתדרו. אבל מאמן גדול יידע לנווט את חבית חומר הנפץ הזאת לכדי קבוצה לוהטת ומרגשת, ולהיפך.

בספרד יש מספר אלמנטים שבית"ר יכולה לשאוב מהם השראה: היכולת לשלב מספר רב של מובילי כדור בהרכב מבלי לפגוע ביעילות, והאומץ לשים את ההיסטוריה בצד ולתרגם פייבוריטיות על הנייר להישגים בארון הגביעים.