עשר של שבוע: האולסטאר שלנו

רגע לפני פגרת האולסטאר, מדור "עשר של שבוע" מיישר קו. הפעם אנחנו לא הולכים על המהלכים הפיקנטיים של השבוע שחלף, אלא מסכמים את המחצית הראשונה (עם קצת עודף) של העונה, ומסמנים את הנבחרים שלנו, האולסטארים האמיתיים של חלקה הראשון של עונת 2007. ולשם שינוי - אף מילה על בארי בונדס.

כמו בכל שנה, לא מעט שחקנים ביצעו עונת פריצה. ג'וש המילטון נותן עונה פנטסטית בטקסס, ריק אנקייל הוכיח שהוא יותר מסתם קוריוז בסט. לואיס, נייט מקלאות' זורח בשממה של פיטסבורג וקרלוס קוונטין הפציע משום מקום בשיקגו. אבל האיש שאנחנו בוחרים בא דווקא מהקבוצה חסרת היומרות של סינסינטי.

כשבתחילת העונה הגיש ג'וני קואטו משחק אדיר, רבים סימנו אותו כדבר הבא ברדס. אף אחד לא ממש חשב שאדינסון וולקז יגנוב לו את ההצגה. עם מאזן של 3:11 ו-ERA של 2.36, וולקז הוא מחמלם של כל שחקני הפנטזי שמחזיקים בו. בובה של מגיש. מה יקרה בחלק השני של העונה? קשה לצפות, אבל בינתיים הוא מועמד רציני לסיי יאנג.

בצד הקבוצתי אין יותר מדי התלבטויות. במשך השנים הייתה טמפה ביי דוויל רייז השטיח של הליגה. עם השמטת ה"דוויל" משמם הפכו הרייז להיות אלוהיים, ואלא אם ישתנו דברים במהלך סוף השבוע, ייכנסו לפגרת האולסטאר כשהם מובילים את בית ה-AL מזרח שכולל בתוכו את בוסטון ואת היאנקיז, שתי הקבוצות העשירות בליגה. הוכחה חיה לכך שעם בנייה נכונה אפשר להעמיד קבוצה יפה גם עם תקציב דל.

כמעט בכל משחק בייסבול ניתן למצוא אירוע כזה או אחר שיכול להשתחל לאור הזרקורים. שלושה אירועים עמדו מעל כולם. הנו-היטר היחיד עד כה העונה נרשם ב-17 במאי על ידי ג'ון לסטר מבוסטון, ונו-היטר הוא תמיד אירוע מיוחד. שני המהלכים האחרים היו מנת חלקה של קליבלנד, שבעונה גרועה במיוחד לפחות נכנסה להיסטוריה עם מבצעים אישיים. האינדיאנס גנבו במשחק מול הוייט סוקס שלושה בסיסים בו זמנית, אחד מהם הוא בסיס הבית, במהלך שנרשם כגניבה משולשת גם אם היה בו פקפוק מסויים לגבי העובדה הזו, אירוע בהחלט יוצא דופן.

אבל המהלך הגדול של העונה עד כה היה הטריפל-פליי של אסדרובאל קבררה, השורט-סטופ של האינדיאנס, שתפס במשחק מול טורונטו כדור של לייל אוברביי ופסל את שני השחקנים שהיו על הבסיסים בדריכה על השקית ובנגיעה עם הכפפה. הוא הפך לשחקן ה-14 בהיסטוריה שעושה זאת. בהחלט מדהים.

שבעה פיצוצי חובטים עם כדור הגשה במשחק אחד בין היאנקיז לרד סוקס, הקטטה האלימה בין בוסטון לטמפה ביי, ההופעה הנוראית של ברונסון ארויו נגד טורונטו (11 חבטות ו-10 ריצות חובה באינינג אחד) והשפם של ג'ייסון ג'יאמבי. הרבה דברים מגעילים היו לנו השנה בליגה, אבל אף אחד מהם לא מתקרב דווקא לאירוע שקרה מחוץ למגרש.

ווילי רנדולף היה הרבה זמן על הכוונת של המטס, שלא הלכו לשום מקום. גם ההערה המופרכת על יחס גזעני מצד התקשורת בניו יורק לא תרמה לאהדה אליו. אלא שכל זה לא מצדיק את הגניבה בלילה שעשו עומאר מינאיה וראשי המטס, כשנתנו לרנדולף לטוס מחוף לחוף, ולאחר ניצחון על האיינג'לס הודיעו, ב-3 לפנות בוקר שעון מזרח, שהמאמן מפוטר, רגע לפני שהם ממשיכים במסע משחקי החוץ. רנדולף היה צריך ללכת, אבל אפשר היה לעשות את זה אחרת.

שחקני בייסבול הם לא שחקני כדורסל או פוטבול. לא תמצאו אותם בדרך כלל מככבים במדורי הרכילות בשל בגידות ופרשיות. אלא, כמובן, אם קוראים להם אלכס רודריגז. על פי הסקנדל האחרון, א-רוד התחבר לדיווה האלמותית של עולם הזוהר, מדונה, מה שגרם להגשה מיידית של טפסי גירושין מצד רעייתו, סינתיה. היא, אגב, לא טמנה ידה בצלחת וערכה ביקורון קצרצר בדירה של לני קרביץ בפאריס, "סתם כדי להירגע". יפה, יפה.

בעולם הספורט יש לא מעט פציעות, שלהגדיר אותן או את הנסיבות שלהן כ"ביזאריות" זה אנדרסטייטמנט. לנו יש ארבעה מועמדים עיקריים. טרוי טולוויצקי מקולורדו רק חזר מרשימת הפצועים וכבר נכנס אליה שוב בשבוע שעבר, לאחר שהטיח אלה בזעם בקרקע והיא חתכה אותו. מארק מאלדר מסט. לואיס, שלא הגיש כל העונה, עלה לאחר החלמה ארוכה, הגיש שליש אינינג וחזר לרשימת הפצועים. כריס סניידר מאריזונה גרם לכולנו כאב פיזי ומוחשי כשהתברר שיש לו שבר באשך השמאלי (תרשו לי: אאאאאאאהההההההה!!!) והיה לוקח את המקום הראשון, אלמלא הפציעה של ברנדון אינג' מדטרויט, שנפצע שוב בשרירי הבטן בשעה שנלחם על מיקום הכרית כשישן במיטה עם הזאטוט שלו. התגובה של ג'ים לילנד, מאמן הטייגרס, מספרת בעצם למה אינג' ראוי לפרס: "לכל דבר יש פעם ראשונה".

ג'ים אדמונדס נזרק מסן דייגו ומצא חיים חדשים בשיקגו קאבס, קרלוס קוונטין נזנח על ידי אריזונה וחובט מצוין בוייט סוקס, ג'ייסון ג'יאמבי, קאמבקר קבוע, עושה עבודה מוצלחת ביאנקיז, אבל אף אחד לא מתקרב אפילו לבראד לידג'.

אחרי שהירשה הומר בן שלוש ריצות לאלברט פוחולס והפסיד את משחק 5 בגמר ה-NL ב-2005, לידג' לא הצליח להתאושש. קלוזר העתיד של יוסטון הפך לגרוטאה, ובעקבות שתי עונות גרועות סיימו האסטרוס את ההתקשרות עימו והוא מצא בית חדש בפילדלפיה בתחילת העונה. התוצאה: 20 שמירות מ-20 אפשרויות, ERA של 0.95 והארכת חוזה בשלוש שנים.

דרך הפוכה ועצובה, אגב, עובר ברט מאיירס, בעבר אס פוטנציאלי שהביטחון העצמי שלו עורער קשות על ידי צ'רלי מנואל, מאמן הפיליז, עד שמצא את עצמו במיינורס.

אם לא נהיה פרובינציאליים במדור הזה, איפה כן? שני בני דת משה וישראל נותנים עונה מצויינת בינתיים. קווין יוקיליס עושה חיל בבוסטון, עם 101 חבטות, 14 הומראנס, 57 הכנסות רצים ו-31.9 אחוזי חבטה, וה"פטיש העברי" ריאן בראון, רוקי השנה שעברה שממשיך היכן שהתחיל, ורשם עד כה 105 חבטות, 22 הומראנס ו-65 הכנסות רצים ב-28.8 אחוז.

שישה בתים בליגה, כשעל האיכות של חמישה מהם ניתן להתווכח. איזה בית טוב יותר, מי מפתיע יותר, כמה קבוצות ירוצו לפלייאוף, אלה שאלות שהכרעה סופית עליהן תתקבל, אם בכלל, בספטמבר.

רק בבית אחד כל התשובות ברורות - ה-NL מערב הוא המסריח ביותר, עם שלוש קבוצות, סן פרנסיסקו, סן דייגו וקולורדו, שהציגו יכולת של מיינור-ליגס בשלושת החודשים וחצי שעברו, והדודג'רס ואריזונה שהיו קבוצות תחתית בכל בית אחר ומרשות לעצמן לשחות בבינוניות ועדיין להיאבק על הפלייאוף.

ברנדון ווב החל את העונה עם הופעות יפות וארוכות, אבל בחודש האחרון דעך ויחד אתו גם מספר האינינגים שאותם הוא מגיש. מי שלא מפסיק למשוך אינינגים הוא רוי האלאדיי מטורונטו, שרשם שישה משחקים מלאים עד כה ו-137.3 אינינגים ב-18 הופעות העונה, ממוצע של 7.6 אינינגים להופעה.

אבל עם כל הכבוד להאלאדיי, מי שלוקח את התואר הוא פרנסיסקו רודריגז, הקלוזר של האיינג'לס. קשה לדמיין איפה היו המלאכים בלי קיי-רוד, ששמר בהצלחה 36 פעמים מתוך 55 הניצחונות של הקבוצה (65 אחוז). אין יום חופש, אם יש מצב שמירה - האיש עם המשקפיים עולה לגבעה.

אי אפשר בלי האהבה הישנה של המדור - עיסוק בעניינים חשובים ברומו של עולם כמו "למי יש שם שמזכיר יותר כוכבנית של סרטי מבוגרים או סרסור רחוב". לאחר שבשנה שעברה זכה וונדי (???) רודריגז בתואר "השחקן שנשמע כמו שחקנית פורנו", השנה הצגנו בסקר שמות פוטנציאליים של עברייני סחר בנשים. אתם הייתם חד משמעיים ובחרתם בראול קזנובה, התופס של ניו יורק מטס, שבגיל 36 כבר לא יזכה בשום פרס אחר בקריירה. האח, הידד, לקטגוריה המלבבת וגם לבחירה.