מאז שהוקמה ב-1969, למילווקי ברוורס לא ממש היה תור זהב. לסיאטל, שהגיעה לליגה יחד עם הברוורס, היו לא מעט שנים יפות, שבמהלכן שימשה פס ייצור לכוכבים הגדולים ביותר של הליגה ובמקביל המשיכה להיאבק על האליפות. טורונטו נוסדה ב-1977 ולקחה פעמיים רצופות את הוורלד סירייס, פלורידה עשתה דבר דומה למרות שנוסדה רק ב-1993 וקנזס סיטי, גם היא מהשנתון של מילווקי, הגיעה שבע פעמים לפלייאוף, מתוכן רשמה פעם אחת הופעה בוורלד סירייס ופעם אחת זכייה בתואר. הברוורס? שתי הופעות באוקטובר, ב-1981 וב-1982. שתי הופעות ב-39 שנות קיום.
הבעיה העיקרית של קבוצה כזו, בעיקר אם היא באה משוק קטן, היא הקונפליקט התמידי בין הרצון לתהליך בניה אמיתי לבין שאיפות הישרדות בליגה. תוצר הביניים הוא שקיעה מתמדת לבינוניות, העמדת קבוצה שאף פעם לא טובה דיה כדי לרוץ קדימה. אלא שבשנה שעברה חל סוג של מהפך במילווקי. הברוורס הצליחו להוכיח לעצמם שהם מסוגלים לסיים עונה במאזן חיובי. זה אמנם לא הספיק כדי להגיע לפלייאוף בגלל שחיקה מנטאלית בחודשיים האחרונים של העונה, אבל נראה היה שאם הפעם ייעשה המאמץ להשלים את החסר, הקבוצה תלך צעד קדימה. רק מה? אף אחד לא ממש האמין שייעשה מאמץ אמיתי בכיוון הזה.
אף אחד לא האמין, עד יום ראשון האחרון שבו הברוורס סגרו על דיל להעברת סי. סי. סבאתיה מקליבלנד תמורת פרוספקטים ובהם הפרוספקט הבכיר מאט לאפורטה. חוזר שנית: מילווקי נתנה פרוספקט כדי לקבל מגה-סטאר. זה נשמע אמין בערך כמו המשפט "שחקן ערבי חתם בבית"ר ירושלים", אבל זה באמת מה שקרה. וזה שינוי עצום בתפישה, לא רק של הברוורס אלא של ליגה שלמה. סבאתיה היה שם בחוץ, זמין ומוכן לטרייד, ואף אחת מהקבוצות הגדולות לא הייתה בסביבה כדי לקחת אותו. כשבנוסף, אנחנו שומעים שטמפה ביי חושבת על טרייד להעברת קן גריפי ג'וניור (מה שכנראה לא יקרה), מסתבר שאנחנו עדים לסוג של מפץ גדול, לפתחה של תקופה חדשה בליגה: הקבוצות הקטנות לא מתכוונות להילקח כמובנות מאליהן. הבנייה נגמרה, אנחנו רוצים טבעת.
בכל מקרה, כדי שהעסקה תהיה כדאית הברוורס צריכים להחתים את סבאתיה, שיהיה שחקן חופשי בתום העונה, על חוזה ארוך טווח. היאנקיז רמזו שסבאתיה לא הסכים להבטיח שיחתום על חוזה ארוך טווח ברגע שיעבור אליהם ובשל כך הרימו ידיים במהרה. זו תהיה המטרה המרכזית של מילווקי כרגע, כי להשכיר את השירותים של שחקן, אס ככל שיהיה, לחצי עונה זה משהו שכבר הוכח שלא עובד.
העיקר הבריאות
התגובה של שיקגו קאבס למהלך לא איחרה לבוא, עם ההחתמות של ריץ' הארדן וצ'אד גאודין תמורת ארבעה שחקנים שלפחות בשלב זה אין להם משמעות מבחינת הקאביז. בריגלי פילד טוענים שזהו לא מהלך תגובה להחתמה של סבאתיה, אבל קשה לקנות את זה. "חשבנו להביא את הארדן כבר לפני שלושה שבועות", אמר ה-GM של שיקגו, ג'ים הנדרי. אז מה? גם מילווקי חשבה על סבאתיה שלושה שבועות, ובכל זאת הביאה אותו ראשון. מצד שני, מעבר לסוג של ניצחון יוקרתי, אין יותר מדי משמעות לעניין. מה שכדאי לבחון הוא את המשקל ששני המגישים מביאים לקבוצה החדשה שלהם. סבאתיה ובן שיטס ייצרו פאנץ' מאוד מעניין של שני אסים במילווקי, הארדן יהיה מספר 2 של קרלוס זמבראנו. הצוותים המשלימים לא מדהימים, אבל אם כל הארבעה יישארו בריאים יהיו דואלים מאוד מעניינים בתוך הבית.
ובריאות, כפי שכולנו יודעים, היא לא הצד החזק של שיטס והארדן. שיטס פתח העונה ב-17 משחקים, כמות כמעט מקסימלית לתקופה הזו של השנה, אבל בשלוש העונות האחרונות רשם 22, 17 ו-24 פתיחות, אחרי 34 פתיחות בכל אחת משלוש העונות שלפני כן. הארדן הוא בכלל סיפור, ולאור ההיסטוריה שלו די ברור למה אוקלנד ויתרה עליו בקלות יחסית. בעונת 2004, השנה המלאה הראשונה שלו, הגיש 31 משחקים, ואחר כך 19, 9 ו-4. השנה יש לו 13 פתיחות לאחר היעדרות ארוכה בתחילת העונה. הקאבס זוכרים היטב שבעונה היחידה שבה מארק פריור וקרי ווד היו שניהם בריאים לחלוטין, 2003, הם היו רחוקים משחק אחד מהוורלד סירייס. פציעה של הארדן או של זמבראנו, שגם הוא החסיר מספר משחקים העונה, לא תעשה להם טוב, בעיקר כשגם אלפונסו סוריאנו בעל החוזה הענק מבלה הרבה זמן ברשימת הפצועים.
מי שנשארה שקטה בינתיים היא סט. לואיס, שמחכה לשובו של אדם ויינרייט ואולי גם (הפתעה, הפתעה) של כריס קרפנטר. שניהם אמורים לחזור באוגוסט, ובינתיים הקרדינלס יתפללו להיות בתמונה עד אז. בכל מקרה, בתוך שלושה ימים אולי לא הפך ה-NL מרכז לבית החזק ביותר, אבל בטוח שכרגע הוא המעניין ביותר.
העיניים נשואות לסינסינטי
אז שני מגה-טריידים מאחורינו, ועכשיו נשארנו עם ספקולציות. האופציה החמה בשוק הייתה מעבר של איי ג'יי בארנט מטורונטו לשיקגו קאבס, אבל ההגעה של הארדן חיסלה את האפשרות הזו. מי שנשמע מעוניין בטרייד הוא לא אחר מאשר אריק בדארד, שרק בתחילת העונה הגיע לסיאטל במגה-דיל עם בולטימור. "בכל פעם שאתה משחק עבור קבוצה מתחרה זה יותר כיף", אמר בדארד לתחנת רדיו בפילדלפיה, כשנשאל על האפשרות לעבור לפיליז. פילדלפיה צריכה גם היא מגיש לצידו של קול האמלס, שדי נמצא במערכה לבד בלי תמיכה ברוטציה, ובדארד או בארנט, שכבר הצהיר לא אחת על רצונו לעזוב את הבלו ג'ייז, הם אופציות סבירות מבחינתה, אם כי שניהם הוכחו השנה כלא אמינים במיוחד.
בין שחקני השדה, השמות החמים מגיעים מאטלנטה ומסינסינטי. מארק טשיירה, שחקן הבסיס הראשון של הברייבס, מוזכר כבר זמן רב כמי שצפוי לעבור, אבל חוסר הבהירות לגביו גדול גם משום שלאטלנטה יש עדיין על מה להילחם (רק חמישה משחקים מהמקום הראשון). מצד שני, זה לא בדיוק הפריע לאוקלנד להעביר את הארדן. הרדס יצטרכו לבנות את עצמם מהתחלה בסוף העונה, כשלא פחות מ-13 שחקנים יהיו חופשיים, בהם גם אדם דאן וקן גריפי ג'וניור. וולט ג'וקטי, ה-GM של סינסינטי, לא מדבר יותר מדי כרגע, אבל די ברור שישמח להעביר את השניים הללו בעבור חופן פרוספקטים מאשר לתת להם ללכת חינם אין כסף. ג'וקטי לא כלל ברשימת השחקנים שלא מיועדים להעברה את המגיש ארון הראנג, ככה שיחד עם ג'וניור ודאן גם הוא נמצא במיקס. צפו להתפתחויות מכיוון אוהיו בתקופה הקרובה.
ואה, כן - בארי בונדס עדיין מסתובב שם חופשי. שני שמות שעלו לאחרונה הם של אריזונה ושל המטס. בעוד על פי מספר דיווחים צוטט עומאר מינאיה, ה-GM של המטס, באומרו כי "לא אומר לא לבונדס", על פי דיווחים אחרים הודיעו המטס כי אינם מעוניינים בשחקן. מבחינת בונדס, האופציה ההגיונית ביותר היא לשחק ב-AL, כשהשם החם שעולה בהקשר שלו הוא לא אחר משנואת נפשו, בוסטון. האם הגיהנום עומד לקפוא?