השתולים של מכבי?

לפני מבול הניתוחים, אני חייב לסייג ולומר שאנחנו עדיין נמצאים בשלב מוקדם בקיץ. לא כל סגלי קבוצות היורוליג הושלמו, כך שקשה לדעת כיצד הן יראו בסופו של דבר, אולם על פי ההחתמות האחרונות והלך-הרוח ניתן לקבל מושג ראשוני. גם העונה תציג היורוליג לא מעט קבוצות טובות, והגרלת שלב הבתים זימנה לנו כמה מפגשים מעניינים מאוד. כמו בכל הגרלה, ישנם בתים חזקים יותר ופחות, ונעבור על כולם. עיקר ההתמקדות תהיה, כמובן, בבית א' של מכבי תל אביב.

בית א': מכבי ת"א, אולימפיאקוס פיראוס, אוניקאחה מלאגה, ציבונה זאגרב, לה מאן, אייר אבלינו

יותר מהכל, הבית הזה הוא מאוד פיקנטי, בזכות המפגש בין מכבי לאולימפיאקוס. יהיה מאוד מעניין לראות כאן את ניקולה וויצ'יץ' ויותם הלפרין. זו תהיה חוויה לשני הצדדים. אולימפיאקוס מתיימרת להיות קבוצה חזקה במיוחד, למרות שכבר למדנו בעונות האחרונות שכסף זה לא הכל בכדורסל. חשובה לא פחות הכימיה, שיטת המשחק והחיבור בין השחקנים. בתור מאמן אני יכול לומר שסגל עמוק כמו שיש לאולימפיאקוס זה כמובן יתרון גדול, אבל יש בזה גם בעייתיות מסוימת. כשקבוצה מחזיקה עשרה שחקנים היא יוצרת היררכיה ורוטציה מהר יותר, כך שכל שחקן יודע את מקומו. לאולימפיאקוס יש סגל של 14 שחקנים טובים ולכן אין מנוס משחרור או השאלה של כמה מהם. הדבר גם יכול להוביל למרמור, כעס ובעיות חברתיות כאלה ואחרות.

הקו האחורי של אולימפיאקוס עמוס במיוחד, עם לין גריר, מילוש תאודושיץ', יותם הלפרין, ארווידאס מאצ'יאוסקאס, מיכאליס פלקאנוס, רנלדאס סייבוטיס ומעל כולם תיאו פפאלוקאס. גם הקו הקדמי עמוק מאוד עם שמות גדולים כמו ניקולה וויצ'יץ', זוראן ארצג, סופוקליס שחורציאניטיס, יאניס בורוסיס ועוד כמה שחקנים יוונים לא רעים. נכון שהקבוצה משחקת בשתי מסגרות, אבל בכל זאת מדובר ביותר מדי שחקנים. אסור לשכוח שאולימפיאקוס עדיין מחפשת סמול פורוורד, כנראה שחקן NBA מוכר. את אנתוני פארקר היא לא הצליחה להחתים ומעניין מי השם הבא שתנסה להנחית באתונה.

הכישרון של אולימפיאקוס יוכל לנצח לה כמה משחקים, אבל כדי ללכת עד הסוף בליגה היוונית ועל אחת כמה וכמה ביורוליג, היא תצטרך לשחק כמו מכונה משומנת, והרי זה שלב שיגיע רק לאחר הטמעת פילוסופיית הכדורסל של המאמן בקבוצה עצמה וגיבוש הרוטציה. ראינו היטב מה קרה בעונה שעברה לפנאתינייקוס, שהעמידה קו אחורי עם שמות גדולים לא פחות כמו שאראס יאסיקביצ'יוס, דימיטריס דיאמנטידיס ו-ואסיליס ספאנוליס, אבל הודחה עוד בשלב הטופ-16.

לטעמי, השאלה הגדולה והמורכבת ביותר, וכנראה זו שתשפיע באופן המהותי ביותר על ההצלחה או אי-ההצלחה של אולימפיאקוס בעונה הבאה, היא שאלת שיטת המשחק. האם פנאיוטיס ינאקיס ימשיך בקו המוכר של משחק עומד, משחק של 50-60 נקודות, מה שכמובן לא מתאים לאופי של גריר, וויצ'יץ' והלפרין, או שמא משחק ההתקפה של הקבוצה יבוסס על ריצה ותנועה ללא כדור. צורת המשחק של מכבי בשנים הגדולות עם פיני גרשון התבררה כטובה ביותר לנצל את איכויותיו הנדירות של וויצ'יץ' – הרעיון הבסיסי היה לתת לוויצ'יץ' את הכדור בלואו-פוסט וליצור המון תנועה בוויק-סייד, כי כולנו יודעים שניקולה הוא מוסר נפלא. זה התברר כאפקטיבי מאוד, וגם כאטרקטיבי ומהנה לצפייה לא פחות. כמובן שגם שיטת ההגנה תשפיע מאוד: בגמר הפלייאוף ביוון ינאקיס שמר הרבה אזורית, למרות שהוא ידוע כמאמן שדוגל בעיקר באישית חזקה. האינטליגנציה של וויצ'יץ', מנגד, עוזרת לו לפרוח דווקא בהגנה האזורית.

בשורה התחתונה, ניקולה עוזב את מכבי אחרי לא מעט שנים ויותם יוצא מתל אביב רק בפעם השנייה בקריירה. לא יהיה פשוט לשניהם להגיע למקום חדש עם ציפיות כ"כ גדולות, ולנסות למצוא את מקומם בסגל הרחב של אולימפיאקוס. אני לא יודע איזה תפקיד מייעד להם ינאקיס, אבל סביר להניח שוויצ'יץ' ישחק תפקיד מרכזי יותר, בעוד שהלפרין יעלה רוב הזמן מהספסל. אחרי שנתיים כשחקן מוביל במכבי, הלפרין יצטרך לעשות את ההתאמות הנדרשות.

מלאגה מגיעה אחרי עונה לא ממש טובה, הן בליגה הספרדית והן ביורוליג. סרג'יו סקאריולו עוזב ואת מקומו ימלא אאיטו רנסס הוותיק. מלאגה כבר הספיקה להחתים את עומאר קוק, שבעונה שעברה שיחק מולי באוסנטד עם הכוכב האדום בלגרד. זו החתמה משמעותית, שכן קוק הוא באמת שחקן מסוכן: הוא שחקן פיק אנד רול מצוין, מתמצא נהדר במגרש הפתוח ויכול לאיים מטווח השלוש. יחד עם מרכוס הייסליפ, ברני רודריגז, בויאן פופוביץ' ויתר השחקנים הבכירים מלאגה צפויה להעמיד קבוצה מסוכנת. זו תמיד חוויה לשחק במלאגה, מה גם שתמיד הייתה יריבות ספורטיבית טובה בינה לבין מכבי.

יתר הקבוצות בבית א' אינן קבוצות ברמה של יורוליג, לדעתי. לא מבחינה תקציבית, ולא מבחינת כדורסל. ציבונה ירדה מנכסיה ויש לה המון בעיות. בעונה שעברה היא הודחה כבר בחצי גמר הפלייאוף הקרואטי, וזה אומר הכל. מעבר לשם ולמסורת, אני לא יודע מה היא תוכל למכור בעונה הבאה, אם בכלל. לה מאן שינתה את פניה לחלוטין ותודרך בעונה הבאה בידי ג'יי.די ג'קסון, שחקן הקבוצה בעבר, שיעמוד לראשונה בקריירה על הקווים כמאמן ראשי. בעונה שעברה לה מאן לא הייתה פקטור ביורוליג, וסביר להניח שלא תהיה גם העונה.

באשר לאבלינו, זה למעשה נס קטן שהיא בכלל מופיעה במפעל הזה. בזכות עונה מצוינת היא השיגה את כרטיס הכניסה החד-פעמי ליורוליג, אבל סביר להניח שלא תשוב למפעל בעתיד הנראה לעין. כמו כל קבוצה קטנה שעושה עונה טובה, גם אבלינו הופשטה מנכסיה כאשר איבדה את מרבית שחקניה הבכירים לקבוצות גדולות יותר. זארה מרקובסקי חזר לאמן את הקבוצה. מבחינת התקציב, המסורת או הכדורסל, אבלינו היא לא קבוצה שיכולה להוות יריב למועדון כמו מכבי.

בשורה התחתונה: אולימפיאקוס, מכבי ומלאגה יאבקו על שלושת המקומות הראשונים, כאשר שלוש הקבוצות האחרות, אולי בעיקר ציבונה ולה מאן, יתחרו על הכרטיס הרביעי והאחרון לשלב הבא.

בית ב': מונטפסקי סיינה, ברצלונה, פנאתינייקוס אתונה, ז'לגיריס קובנה, פרוקום סופוט, נאנסי

בית לא קל. אפשר להעריך שסיינה, ברצלונה ופנאתינייקוס ימשיכו הלאה בוודאות. הקבוצות עדיין לא הורכבו לחלוטין, אבל אם טרל מקינטייר אכן יעזוב את סיינה, כפי שמסתמן כעת, הרי שאלופת איטליה תאבד לא מעט מכוחה. פנאתינייקוס שוב מבצעת החתמות גדולות וגם ברצלונה, שהחזירה לשורותיה את חואן נבארו וגנבה לצסק"א את דיוויד אנדרסן המצוין, תהווה פקטור משמעותי. בארסה ופאו יאבקו על ראשות הבית, ז'לגיריס וסופוט על המקום הרביעי.

בית ג': טאו ויטוריה, פנרבחצ'ה-אולקר איסטנבול, וירטוס רומא, אולימפיה לובליאנה, חובנטוד בדאלונה, אלבה ברלין.

הבית הכי פחות קשה, אבל אחד היותר מעניינים. למעט טאו, שתסיים כנראה במקום הראשון, הרבה דברים יכולים לקרות, בהתאם כמובן לסגלים הסופיים שיבנו הקבוצות. טאו פייבוריטית ברורה בגלל הכישרון והמסורת. הם טובים יותר מהאחרות, אבל יצטרכו להוכיח את זה. דושקו איוואנוביץ' חוזר לקבוצה ומקבל בית נוח. פנרבחצ'ה-אולקר, רומא ובדאלונה יאבקו על המקום השני, אלבה ברלין ולובליאנה ינסו לזנב בהן.

בית ד': צסק"א מוסקבה, פרטיזן בלגרד, ריאל מדריד, אפס פילזן, ארמאני מילאנו, פאניוניוס אתונה.

בלי שום ספק, זהו בית המוות. ביחס לבית הזה, אפשר להבין שמכבי יצאה מההגרלה היום מצוין. על צסק"א מוסקבה וריאל מדריד אין הרבה מה להרחיב את הדיבור. בכל זאת צריך לציין שאחרי לא מעט שנים של יציבות נדירה בסגל, צסק"א ביצעה כמה שינויים משמעותיים – תיאו פפאלוקאס ואנדרסן עזבו, אבל במקומם הגיעו שחקנים מצוינים כמו זוראן פלאניניץ', ארזם לורבק וכמובן מיודענו טרנס מוריס. גם סאשה קאן הרוסי הגיע מליגת המכללות ויהיה מעניין לראות איך אטורה מסינה יחבר את הסגל החדש-ישן הזה.

צריך לשים לב למילאנו, שבונה את עצמה מחדש ובצורה מאוד חכמה. במילאנו מחתימים הרבה שחקנים כהשקעות עתידיות וזה נהדר. מילאנו נבנית על תמיכה מאסיבית של ג'ורג'יו ארמאני, שמספונסר ראשי הפך לבעלים ומשקיע לא מעט כסף בקבוצה. אפס פילזן המתחזקת מחפשת גם היא לחזור לקדמת הבמה, אבל שוב נפלה על הגרלה קשה מאוד. פרטיזן בלגרד העפילה אשתקד לרבע גמר היורוליג ומכאן הדירוג הגבוה שלה בהגרלה, אבל נראה שפרטיזן של העונה הבאה לא תהיה הפרטיזן של העונה שעברה. היא איבדה את דושאן קצ'מן וניקולה פקוביץ' לפנאתינייקוס, אבל תמיד חשוב לזכור שהסרבים מציגים כמעט בכל שנה כוכבים צעירים שהופכים במהרה למטאורים. בסך הכל אני סבור שמדובר בבית הקשה מכולם, בו צסק"א, ריאל, פילזן ומילאנו פייבוריטיות להמשיך הלאה, ולאו דווקא בסדר הזה.