החופש הגדול

עונת המלפפונים ב-NBA רק יצאה לדרך, וכבר היא גועשת. חלק גדול מהשחקנים החופשיים הבכירים כבר מצאו קבוצות, וגם האחרים נראים בדרך למצוא מעסיק חדש או ישן. חוקי החוזים המורכבים של דייויד שטרן וחבורתו (נדמה שגם לצאת לרחובות ניו יורק ולקנות נקניקיה כולל אצלם הגבלות על החמוצים, ועל מעבר מדוכן אחד למשנהו), גם ברמה האישית וגם בקבוצתית, הופכים את העסק ליותר ויותר מסובך כל שנה, כך שאנחנו כאן כדי לעשות קצת סדר בעניינים.

כדי לפשט את המצב - יש שני סוגים עיקריים של שחקנים שניתן להחתים בקיץ, ושני סוגים של קבוצות שיכולות להחתים אותם. יש שחקנים חופשיים וחופשיים מוגבלים. שהקבוצה שלהם רשאית להשוות הצעות מקבוצות אחרות ולהשאיר את השחקן אצלן.

קבוצות שאין להן מקום מתחת לתקרת השכר רשאיות להשתמש בעיקר במיד לוול אסקפשן (MLE) כחריגה בסכום השווה לחוזה הממוצע בליגה, שהקיץ עומד על 5.8 מיליון דולר לעונה. כוכבים גדולים זה לא יביא, אבל חבר'ה כמו קורי מגטי וג'יימס פוזי בהחלט כן. לקבוצות יש אפשרות להחתים מחדש כוכבים בזכות חוק לארי בירד, המאפשר לקבוצה להחתים שחקן הנמצא אצלה כבר מספר שנים, גם אם יש בכך משום חריגה מהתקרה. מכיוון שרק לקבוצות בודדות יש מספיק מקום מתחת לשכר כדי להחתים כוכב גדול, רובם נשארים בקבוצות שלהם בסופו של דבר, וכך משיג החוק את מטרתו.

ומהכללי אל הפרטי, בכתבה הזו אסקור את ההחתמות הראשונות של עונת המלפפונים האמריקאים, ואת האפשרויות והשיקולים של הקבוצות שנוטות לכיוונים שחקנים חופשיים כאלה ואחרים. את שוק השחקנים החופשיים המוגבלים נשאיר לכתבה אחרת.

שניים מהשמות החמים ביותר בשוק החופשי הקיץ הגיעו מוושינגטון - ארינאס וג'יימיסון. אבל עוד לפני שהג'נרל מנג'רים האחרים הספיקו לברר אצל הבעלים שלהם אם הם יכולים לקבל 111 מליון דולר לבזבוזים, מיהרו הוויזארדס לסגור עם השניים על חוזים ארוכים ויקרים. ג'יימיסון סיכם ראשון על 50 מליון דולר ל-4 שנים, ארינס הפציץ עם 111 מליון ל-6 שנים, שזה עוד פחות מחוזה המקסימום שלפי טענתו הציעו לו, פשוט כי הוא כזה מין סוג של בחור, לארג' כל כך.

מדובר בהבעת אמון מוחלטת של הג'נרל מנג'ר ארני גראנפלד במה שיש לו ביד, וזאת למרות שארינס, ג'יימיסון והצלע השלישית קרון באטלר לא הפכו את המכשפים לקונטנדרים. הבעלים אייב פולין הכניס את היד עמוק לתוך הכיס עבורם וסתם את התקרה לשנים ארוכות. ג'יימיסון חתום עד גיל 36 וארינס מגיע לאחר שנה וחצי בה היה בעיקר פצוע, כך שאין ספק שמדובר בהימור גדול מאוד.

אולם האם מדובר בהימור טוב? קשה לענות בצורה חד משמעית. בכלל לא בטוח שהשלישייה תצליח לקחת את וושינגטון רחוק יותר מהסיבוב השני אליו הגיעו לפני שלוש שנים (עם לארי יוז במקום באטלר), וארינס עוד לא הוכיח באופן מוחלט שהוא פרנצ'ייז פלייר של קבוצה גדולה. אבל לדעת כותב שורות אלה שווה לתת להם הזדמנות נוספת. בשנתיים האחרונות, בהן לא היו בריאים בפלייאוף, הפך באטלר לאולסטאר ודאי, ג'יימיסון השתפר, המאמן אדי ג'ורדן קפץ מדרגה, התיאום הקבוצתי הגיע לרמות חדשות, ונוספו כמה צעירים מבטיחים. בהחלט ייתכן שהשיא של הוויזארדס עדיין לפניהם ושהם יהיו יותר טובים ממה שנדמה לנו כרגע.

אדום עולה בלוס אנג'לס? לגמרי. המעבר המשמעותי של הקיץ עד כה הוא זה של בארון דייויס מגולדן סטייט לקליפרס, שם הוא ישתכר 65 מליון דולר ב-5 השנים הבאות. דייויס ויתר על השנה האחרונה בחוזה בווריורס, בה אמור היה להשתכר 18 מיליון, במקביל למהלך דומה של אלטון ברנד, שפינה לקליפרס מקום להחתים את הבארון. המהלך הכפול אמור להסתיים עם חוזה של ברנד בסדר גודל דומה.

השמועות מדברות על כך שדייויס וברנד תיאמו את המהלך כך ששניהם ישחקו בקליפרלנד. יש להם עסקי קולנוע משותפים שגורמים להם לרצות להישאר בקליפורניה, והם יודעים שביחד הם יהפכו את הקליפרס לקבוצה חזקה, עם צ'אנס להפוך לגורם משמעותי במערב. יחד עם הסנטר כריס קיימן, שמגיע לאחר עונת שיא, ויחד עם אל תורנטון, שהחצי השני של עונת הרוקי שלו היה מרשים ביותר, תהיה לקליפרס קבוצה שאסור לזלזל בה.

כמו אצל וושינגטון, גם כאן מדובר בהימור, הן מבחינה מקצועית (לא בטוח שזה יספיק כדי להיות קונטנדרים) והן מבחינה בריאותית - דייויס הוא פצוע סדרתי, ברנד החמיץ כמעט את כל העונה שעברה, וגם קיימן לא התמיד אשתקד. במקרה הזה, מדובר בהימור מתבקש ומצוין. BD שיחק בפלייאוף 2007 ברמה של סופרסטאר לכל דבר ועניין, ויביא הרבה מאוד כוח, כשרון, התלהבות, ניסיון, וסקורריות לקבוצה שמשוועת למנהיג בקו האחורי.

ברנד, מצידו, נתן תצוגות גדולות בפלייאוף 2006, ומגיע לו צ'אנס בקבוצה רצינית. השילוב שלו עם דייויס ייתן לו לראשונה בקריירה רכז גדול בשיא הקריירה, וכוח האש של דייויס אמור לפנות לו מקום מתחת לסלים. סוכנו של ברנד אמר כי כשהלקוח שלי חזה בגארדן החדש בבוסטון מנצחת את הלייקרס במשחק מספר 2 בגמר, וראה מקרוב כיצד כמה כוכבים מנוסים עובדים יחדיו בשיתוף פעולה מלא, התוצאות מגיעות. ראה, הפנים, וכל שנשאר הוא הביצוע הסופי.

זאת ועוד, בקיץ 2009 יהיו ל-GM אלג'ין ביילור חוזים גמורים שיאפשרו לו לחזק את המקומות הדרושים חיזוק (שוטינג גארד וספסל), וחוץ מזה - מישהו חושב לבקר את הקליפרס על אומץ יתר? אתם רציניים?

מצד שני, העזיבה של דייויס פינתה הרבה מאוד מקום מתחת לתקרה של הלוחמים, שהשיבו מלחמה עם הצעת חוזה לברנד, גדול יותר מזה אותו יכולים הקליפרס להציע במסגרת התקרה. גם פילדלפיה מאוד מעוניינת בפאוור פורוורד המוכשר, ויש לה מה הרבה מזומנים שרק מחפשים מי שיעביר אותם לחשבון הבנק שלו. הרוח נושבת לכיוון הקליפרס, רוב הסיכויים שהוא יישאר שם, אבל אם תשאלו את אוהדי הקליפרס, שכמעט כל קיץ שלהם מתחיל עם תקווה ונגמר עם מפח נפש, הם יגידו לכם שאין שום ספק שברנד יחתום במקום אחר, ושהם יישארו תקועים בדרך לשום מקום לעוד כמה שנים.

בהנחה שהקליפרס יחתימו את ברנד, הפרי אייג'נט הבכיר שיישאר פנוי יהיה מגטי, שהשתחרר מחוזהו בקליפרס. מגטי עשה לעצמו שם של סקורר שמתאים לקבוצות קטנות, לכן לא קופצים עליו באותה התלהבות בה קפצו על ארינס, דייויס וברנד, ומכיוון ששלוש הקבוצות שיש להן מקום מתחת לתקרה, פילדלפיה, גולדן סטייט וממפיס, לא ממש צריכות אותו, נדמה כי הכיוון אליו הוא נוטה הוא מועמדת שמעוניינת בחיזוק ספציפי.

אם אכן יבחר לחתום בקבוצה גדולה תמורת המיד לוול, ויביא את הניסיון שצבר ב-29 שנותיו, כמו גם את 22 הנקודות שלו (פלוס 10 טיולים לקו ו-1.5 ב-40 אחוזים בחצי השני של העונה), הוא עשוי להיות ההבדל בין עוד קבוצה גדולה לקונטנדרית, ובין עוד קונטנדרית לאלופה. מין גירסה משופרת של ג'רי סטאקהאוס בדאלאס.

בוסטון כבר הביעה עניין רציני, אולם אם הסלטיקס יבזבזו עליו את כל המיד לוול, לא יישאר להם מקום לפוזי, שתרם כל כך הרבה לאליפות. מהלך שכזה של דני איינג' ישנה את אופי הקבוצה, שתקבל לפתע מומחה התקפי מהספסל, במקום איש הגנה עם ביצי ברזל וחוכמת משחק. והתכונה האחרונה היא אולי הנקודה החלשה הבולטת ביותר של מגטי. לכן לא בטוח שמדובר יהיה בשינוי לטובה

גם סן אנטוניו בתמונה, ואצלה מגטי יכול להפוך לשחקן השישי האולטימטיבי, זה שמייצר נקודות כשההתקפה המסודרת נתקעת, מה שיקל כל כך על טים דאנקן, מאנו ג'ינובילי וטוני פארקר, ספקי הנקודות היחידים בסגל הנוכחי. שתי קבוצות שמאוד רוצות את מגטי כשחקן חמישייה הן יוטה וניו אורלינס, שם יסתום חור רציני וייתן להן בדיוק מה שהן צריכות כל כך - סקורר אמין.

פוזי, כאמור, סיים חוזה ומחכה להצעה חדשה. גם הוא רוצה את כל ה-MLE, ואחרי הפלייאוף שנתן אין ספק שגם יקבל. אם הסלטיקס יהיו טיפשים מספיק כדי לוותר עליו, לא תהיה קבוצה גדולה שלא תשמח לעוט על המציאה. השילוב בין הגנה אדירה, שלשות, יכולת קלאץ', גלונים של ווינריות, ונסיון פלייאוף הופך את פוזי למנייה הבטוחה ביותר לווטרן שיעשה את ההבדל בזמן האמת, לרוברט הורי הבא. הלייקרס כבר גיששו, והוא בדיוק הטאף גאי לו הם זקוקים, אבל הם בטח לא יהיו היחידים שיהיו מוכנים לשלם את הסכום לו הוא ראוי.

שם מעניין נוסף הוא מייקל פייטרוס הצרפתי, שחקן שיכול להפוך לגרסה מעודכנת של הסטופר השלשיונר. בגולדן סטייט הוא התקשה להביא לידי ביטוי את יכולותיו כסטופר, אבל זה לא אומר שהן לא קיימות. הפוטנציאל שם, ובקבוצה הנכונה הוא גם יתממש. אם ניו אורלינס ויוטה לא מצליחות להשיג את מגטי או פוזי, זה צריך להיות השם הבא ברשימה שלהן.

כמו בכל קיץ, שאר השחקנים החופשיים ינסו להשיג חוזה כמה שיותר מופרך. כמו בכל קיץ, רובם יצליחו. בנו אודריך כבר קיבל את ה-MLE של סקרמנטו, וסגאנה ג'ופ את של דאלאס, עכשיו נשאר לחכות לראות מי ידמיין שריקי דייויס הוא סופרסטאר, מי יפנטז על שתי רגליים מתפקדות מתחת לגופו הכחוש של שון ליווינגסטון, ובעיקר מי ייתן הצעה של שמונה ספרות לקוואמי בראון. למישהו יש ספק שזה יקרה?