הריצות למרחקים בינוניים, כלומר ל-800 ו-1,500 מטרים, איבדו מערכן באולימפיאדות האחרות מסיבות לגיטימיות לחלוטין. א. שיאי העולם שנקבעו בחלקן הם עתיקים ומעוררי מחלוקת, ואף אחד לא הצליח להתקרב אליהם. ב. אם כבר היה מישהו שהצליח לאיים על שיא כלשהו, המשימה לשבור אותו באירוע כמו אולימפיאדה היא כמעט בלתי אפשרית. באירועים גדולים הריצות הן טקטיות, ללא מכתיבי קצב, מה שגורם בדרך כלל לזמנים איטיים באופן יחסי. ג. הרצים במרחקים האלה מגיעים בדרך כלל ממדינות שלא "מייצרות" כוכבים תקשורתיים, מלבד פעם בכמה שנים. האחרון שבהם היה הישאם אל גארוז' המרוקאי. אומרים שבמשחקים האולימפיים בבייג'ינג האווירה האולימפית תהיה כל כך חזקה, שכמעט כל אחד יהפוך שם לכוכב. אחת שללא ספק בדרך הנכונה לשם היא פמלה ג'לימו הקנייתית.
הסיפור הוא פשוט, אבל מדהים. פמלה ג'לימו היא בת 18 וחצי בלבד. עד לתחילת 2008 היא הייתה בכלל ספרינטרית בריצת ה-400 מטר, ריצה שפחות מפותחת במזרח אפריקה. רק בגיל 18 זיהו מאמניה את הפוטנציאל למרחקים בינוניים, וכבר בתחרות הראשונה שלה ל-800 מטר היא זכתה במבחנים הקנייתיים לאליפות אפריקה. בתחרות השנייה היא זכתה באליפות עצמה, ובשלישית היא הצהירה על כוונותיה לעולם כולו, כשקבעה את תוצאת השנה בהולנד. בתחרות הרביעית היא כבר הדהימה, אחרי שניצחה בגולדן ליג ברלין בזמן של 1:54:99 דק'. מדובר בתוצאה הטובה ביותר ב-11 השנים האחרונות, הרחוקה רק ב-1:71 שניות משיאה העולמי של ירמילה קרטוצ'בילובה הצ'כית מ-1983. השיא הזה, כמו גם שיאה של מריטה קוך המזרח גרמנייה ב-400, נחשב בעולם לאחד השיאים ההזויים שנקבעו אי פעם, וספק אם גם בצ'כיה מישהו מאמין שהוא נעשה באמצעים כשרים.
העובדה שג'לימו קבעה את הזמן הזה בתחרות הרביעית בלבד בקריירה למרחק הזה היא מרשימה ביותר. בכל זאת, מדובר בריצה מורכבת מאוד, שמבוססת על שילוב בין ספרינט לסיבולת. אף אחד לא יכול לרוץ שתי הקפות במקסימום מהירות, והמעבר בין המקסימום לשלבים האחרים בריצה ובחזרה לשיא היכולת, דורש מיומנות גבוהה מאוד. מה יקרה בתחרות השישית והשביעית של ג'לימו? מי יודע, בקצב הזה זה יכול להגיע אפילו לשיא עולם מדהים באיצטדיון האתלטיקה בבייג'ינג. הציפיות למדליית הזהב הן ברורות. צריך להבין אין רצה אחרת בעולם שהצליחה לרדת השנה מזמן של 1:58 דק', ג'לימו כבר ירדה שלוש פעמים מ-1:56 דק'.
הקנייתים כבר בלחץ
פמלה ג'לימו החלה להתאמן באתלטיקה קלה בגיל 13, כלומר לפני חמש שנים. היא נולדה וגדלה באזור אלדורט שבמערב קניה, "אזור הפלא" שממנו הגיעו לא מעט אלופי עולם ושיאנים עולמיים, הנמצא בקרבת הגבול עם אוגנדה. כילדה קטנה בעיירה קפסאבט חונכה ג'לימו על ערכי האתלטיקה והריצות, אבל בניגוד לרוב הילדים בחוג האתלטיקה היא נמשכה יותר לריצות הספרינט, במיוחד לריצת ה-400. בשנה שעברה היא זכתה באליפות אפריקה לנערות במרחק הזה בזמן של 54:93 שנ', וגם הייתה שיאנית הנוער של קניה ב-200 מטר.
תוך כדי ההשתפרות המדהימה שלה בריצת ה-400, מאמניה זיהו אצלה כוח סיבולת מרשים ביותר, והחליטו שהסבה למרחק הכפול תהיה רעיון מוצלח יותר. כמה שהם צדקו. כשג'לימו קבעה את תוצאת השנה היא רצה את 400 המטרים הראשונים בזמן של 56 שניות, וההפרש בין שתי ההקפות עמד על כשלוש שניות בלבד. לשם השוואה, הזמן שקבעה ג'לימו בהקפה הראשונה שלה היה מספיק לה כדי לזכות באליפות ישראל לנשים ב-400 מטר (הקפה אחת) בהפרש ניכר.
במקביל לסנסציה שיצרה ג'לימו במאי האחרון בזירה הבינלאומית, החלו רצי עבר קנייתים להשמיע את קולם ויצאו נגד התאחדות האתלטיקה הקנייתית, בטענה שזו מונעת מרצים מוכשרים להתקדם בעולם ולהרוויח כסף. כבר אחרי הזכייה של ג'לימו בגולדן ליג ברלין הורו לה בקניה לחזור בדחיפות, ולא להשתתף בתחרות השנייה של הסבב באוסלו. בהתאחדות הקנייתית לא אוהבים שרצים משתתפים ביותר מדי תחרויות לפני אירוע כמו אולימפיאדה, והם מעוניינים שהרצים ישקיעו את הזמן באימונים בארצם.
סוכניה של ג'לימו הצליחו לשכנע את הקנייתים להשאיר אותה באירופה לעוד תחרות אחת, מאחר שיש לה סיכוי טוב לזכות במליון דולר העונה בגולדן ליג. עם זאת, לא ברור אם ג'לימו תורשה לנסוע לתחרות הבאה שתתקיים ב-11 ביולי ברומא. בינתיים, הרצה המוכשרת הזאת שוהה בקניה למטרת תחרות המבחנים לאולימפיאדה. אפשר להגיד שמקומה שם מובטח בכל מקרה, מכיוון שבשיטה הקנייתית מעפילים לאולימפיאדה שני הראשונים בכל מקצוע בעוד שאתלט שלישי נקבע על ידי ההתאחדות המקומית. המטרה היא ברורה - להחזיר לקניה את הכבוד שלה גם בריצות למרחקים בינוניים, כבוד שנרמס בשנים האחרונות.