פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לא כל המצוי רצוי

        בעוד שוק ההעברות בספרד מתחיל לרתוח, שמוליק ניל"י מתמקד דווקא בשחקנים ובמאמנים שימשיכו בשלוש הקבוצות גדולות, ומגיע למסקנה שעבור לא מעט מהם זו תהיה שנת מבחן

        אל תתנו לקרקס התקשורתי סביב כריסטיאנו רונאלדו להטעות אתכם. גם אם יבוא הסטאר הפורטוגלי לבירנביאו, עונת הכדורגל בספרד רחוקה מלהיות תלויה רק בו. כמה מהנעלמים הכי גדולים של לה ליגה קשורים באנשים שיימצאו בדיוק באותו מקום בו היו בעונה שעברה. לשם שינוי, שווה לדבר עליהם ולא על מי יגיע לאן, מתי ועבור כמה.

        ניסיתי לסמן כמה מהאנשים האלו בברצלונה, ויאריאל וריאל מדריד ושמתי בצד את מי שאני מחשיב כ'באנקרים'. פויול, למשל, ימשיך להיות גלדיאטור בהגנה של ברצלונה, הכישלון של העונה שעברה לא ממש קשור אליו. קסיאס, השוער הטוב ביותר בעולם, יהיה כזה גם בשנה הבאה. אבל יש כמה שחקנים בשלוש הגדולות של ספרד שמצבם לא מאוד ברור. בואו נבדוק.

        מי יעזור למסי?

        נתחיל מהמקום השלישי. ז'ואן לאפורטה יתלה בסלון פוסטר ענק של דון סנטיאגו בירנבאו עם מדליה אישית מפרנקו לפני שיעז לחשוב בכלל על להזיז את מסי מברצלונה. הפנומן הגמדי יהיה בברצלונה בעונה הקרובה, אבל שתי בעיות עלולות למנוע ממנו לסחוף את הקבוצה שלו להצלחות מסחררות. בעיה אחת היא שקשה לסחוף משהו שלא קיים. למסי אין כרגע קבוצה, בעיקר כשהסיכוי שרונאלדיניו יישאר קטן והסיכוי שאטו יישאר קטן. הכי-הכי קטן.

        בכל מקרה, בלי חצי מהקבוצה שלו מסי עוד עלול להגיע לאימון ואשכרה לראות את אולגר ולא כנער מים. גווארדיולה עוד עלול לתת לאולגר צ'אנס בשם הלאומיות הקטלאנית וכל הקטע האידיאולוגי הזה. הוא אפילו עלול לתת לגודיונסן להישאר, פשוט כי הוא יותר מדי אופטימי. אם הדברים יגיעו לרמה כזו, אני במקום מסי הייתי רושם בתעודת הזהות "פולני", יושב בפינה לבד בחושך ובוכה. ואחרי שיבשו הדמעות, הייתי קם ומסביר לגווארדיולה, לאפורטה ובעצם כל מי שיקשיב, שיירדו מבנזמה, צריך לקנות איזה קראוץ', פשוט כדי שיהיה מי שיסתיר את אולגר וגודיונסן בו זמנית למען השקט הנפשי בזמן שאני רץ על המגרש ומנסה לעשות הכל לבד.

        ועכשיו ברצינות בצורה כזו או אחרת, בברצלונה יביאו למסי מישהו לרוץ איתו. דני אלבס זו התחלה טובה מבחינת הקטלאנים, ובכל מקרה יותר גרוע משחקנים כמו גודיונסן לא יכול להיות. האם הצוות החדש של ברצלונה יהיה טוב מספיק? זה תלוי פחות בחברי הצוות הזה ויותר במסי שאמור לחבר אותו יחדיו, או ליתר דיוק בגופו הרגיש להחריד. ההורמונים שהזריקו לו מגיל צעיר אפשרו לו להתפתח למימדים מינימליים (מאוד מינימליים...) שדרושים לכדורגלן, אבל גם הגבירו מאוד, ככל הנראה, את רגישותו לפציעות. עוד עונה של משחק כן משחק לא, ובברצלונה עלולים להתחיל לחשוב שאי אפשר יהיה לבנות מסביבו קבוצה. עונה של בריאות יחסית ומסי יכול לאמלל במו רגליו את ריאל ואת הליגה כולה. אם רק הנרי יתחיל לזוז, למען השם.

        רוב הפרשנים טוענים, וכנראה בצדק, שהנרי מעבר לשיא. אבל נסתרות הן דרכה של הנפש, במיוחד כשהיא שייכת לשחקן עם נטיות סוציומטיות מובהקות שנהג לחגוג גולים (כשעוד היה מבקיע אותם) במבט זועף על דגל הקרן. סביר מאוד להניח שהנרי יישאר בברצלונה. אם רק ישתחרר מן המצוקות המשפחתיות (הודה בתסכולים משפחתיים על רקע העובדה שהשאיר בת קטנה באנגליה אחרי גירושיו), הוא עוד עלול להיות מה שלא היה בכל העונה שעברה – פקטור.

        מי שיכול לסייע לו בעניין ובכל מקרה אמור לצמוח לידו הוא בוז'אן קרקיץ', שהראה בעונה האחרונה ניצוצות של הבנה, במונחיו של ברי סחרוף, לגבי מה דרוש משחקן גדול. ניצוצות כנראה לא יספיקו לברצלונה השנה. זו תהיה שנת המבחן של קרקיץ', בה יתגלה אם הוא יכול לצמוח לקליבר של מסי, או שהוא יעשה את דרכו של דוס סנטוס לקבוצות כמו טוטנהאם. תחושת בינוניות לוזרית פושה בי אפילו מעצם הקלדת השם של הקבוצה הזו. אני במקום קרקיץ' הייתי מוטרד.

        לסובב את הקסורלה

        מנואל פלגריני, המאמן השקט והחכם של ויאריאל, חוזר עם סגנית האלופה לצ'מפיונס ליג, אחרי שהודח בפעם האחרונה בלב שבור עם פנדל מוחמץ של ריקלמה נגד ארסנל בחצי הגמר ב-2006. האם יצליח להוביל אותה שלב אחד רחוק יותר? על פניו זה נראה לא סביר, בטח ובטח אם ויאריאל תנסה שוב לתת פייט רציני בליגה. מצד שני, ניהאט כבר כמעט הוביל את סוסידאד לאליפות במרוץ ראש בראש מול ריאל מדריד, וכנראה שויאריאל של היום טובה יותר מסוסידאד של אז. לא הייתי פוסל את הצוללת הצהובה כל כך מהר, במיוחד אם פלגריני יידע להפוך את סנטי קסורלה לשחקן שהוא יכול להיות.

        קסורלה הוכיח אשתקד שהוא מסוגל לאמלל גם את ההגנה של ברצלונה (נכון, בשנה שעברה זה לא תמיד היה קשה, ועדיין) ושל רוב הליגה למעשה. אם לצידו פלגריני יידע להוציא עוד זכר לימי הקסם מרובר פירס, יכול להיות מעניין מכיוון ולנסיה – וממש לא בגלל השטויות שקורות אצל חואן סולר. קשישים שמתעוררים ברגע האמת זה סטארט-אפ גאוני. עבד נפלא עם קרפין בסוסידאד, למה לא הפעם?

        הקונפליקט של גוטי

        בין אם תעלה למגרש עם או בלי רונאלדו, זו הולכת להיות עונה מעניינת במיוחד עבור האלופה, מכיוון שצפויים בה הרבה חילופי משמרות. סניידר ייקח על עצמו תפקיד מרכזי בוודאות כפי שיעשה ראמוס, ולכן הם לא חלק מהדיון. באותה מידה של וודאות אפשר לומר גם שרובן ימשיך להיפצע. בניגוד למסי, הבעיות שלו כבר נמשכות יותר מדי שנים כדי שלא יהיו כרוניות. רוביניו לא נכלל בדיון הזה מסיבה הפוכה – כלל לא ברור האם יהיה בריאל בעונה הקרובה.

        חלק ניכר מהעונה שעברה עברה ריאל תוך הסתמכות על אסטרטגיה בסיסית ביותר שכללה שני שחקנים בשני צדדי המגרש – איכשהו קסיאס יעצור ואיכשהו ואן ניסטלרוי ידחוק פנימה. כאשר ואן ניסטלרוי נפצע, ריאל נתקלה בבעיה קשה. לא ברמת אולגר, אבל עדיין קשה. גם אם תביא הקיץ חלוצים משמעותיים (לא, לא אתה סביולה. אמרתי משמעותיים), ריאל עדיין תייחל לכיבושים של ההולנדי הלא ממש מעופף. אם מגמת הפציעות שלו תימשך והאיטיות תהפוך לעמידה מוחלטת, לריאל, ככל הנראה, תהיה שוב בעיה. במצב שכזה ייפנו אל האיש אליו פונים תמיד – ראול. האם המלך הבלתי מעורער של הבירנבאו יצליח לסחוב את ריאל שוב? שאלה קשה ומטרידה. 18 השערים בשנה שעברה היו מאזן פנטסטי עבור ראול, אבל גם כזה שיהיה לו מאוד קשה לחזור עליו, עם עוד עונה של שחיקה פיזית כתוצאה מהזדקנות בלתי נמנעת. יהיה מעניין מאוד לראות כיצד ההצלחה של הנבחרת ביורו בלעדיו תשפיע עליו מנטאלית – אבל ההימור שלי הוא שראול ימשיך לתפקד ברגעי האמת.

        שחקן ספרדי אחר בעל חשיבות קריטית במערך של ריאל לא יושפע מהצלחת הנבחרת ביורו. תנודותיו המנטליות של גוטי מושפעות גם כך מאיזונים אסטרולוגיים עדינים וגורמים אחרים הנשגבים ממוחם של בני תמותה רגילים, בכדי שלטורניר תהיה מספיק חשיבות בפני עצמו. סטטיסטיקה אחת שקשורה בגוטי מדהימה בכל פעם מחדש: איך ייתכן שהשחקן הזה בישל 14 שערים בעונה שעברה, ובאותה נשימה בכל משחק שבו לא שיחק (11 אם זכרוני אינו מטעני) ריאל ניצחה? צמד הנתונים הייחודי הזה קשור לעובדה שגוטי משפיע באופן דרמטי על צורת המשחק של הקבוצה לטובה וגם לרעה. כשזה עובד, זה עובד בצורה מרשימה וכשזה נכשל, מדובר לרוב בכישלון קולוסאלי. בדרך כלל מה שמשנה את העניין הוא הגנת היריבה ולא גוטי עצמו. מול ההגנה של ויאריאל הוא הסתדר מצוין ונתן הצגות, ונגד הגנת הברזל שהציגה רומא בליגת האלופות נעלם. גם אצלו הגיל כבר מתחיל לשחק תפקיד, לשלילה אבל אולי גם לחיוב עם סוג של התבגרות (אבל רק סוג של. בכל זאת מדובר בבן אדם שיצא עם קוקסינל משך חצי שנה בלי לשים לב). במעין עץ ופלי, הצד עליו יקום גוטי בבוקר נתון יכול להיות גם הצד עליו תנחת העונה של ריאל מדריד – ובמקרה של גוטי אי אפשר לדעת אף פעם באיזה צד הוא, בשום מובן.

        סדנת העצבים של שוסטר

        שוסטר הוא טיפוס מורכב, עוד מימיו כשחקן בברצלונה ולאחר מכן בריאל, עד כדי כך שהוא ראוי לפסקה נפרדת. האיש עם השיק של מבריח קוקאין הצליח ברוב העונה שעברה להשרות על שחקני ריאל רוגע שלא היה להם בתקופת קאפלו, אבל העצבים שלו עצמו לא נבחנו מבחן רציני באמת בעונה שעברה, ואפילו מול מבחן קל-יחסית נראה היה שהם מתרופפים די בקלות. אחרי ההפסד הביתי המפתיע לולנסיה בתחילת השנה, בעיצומה של תקופת כישלונות אחרי סיבוב ראשון פנומנלי, שיחרר שוסטר, כשריאל עדיין במקום הראשון, הצהרה מפתיעה: "הבטיחו לי שאשאר גם אם לא ניקח אליפות." לא ברור מה היו הדברים האלה יותר – תבוסתניים או טיפשיים. תבוסתניים, מכיוון שאף מאמן של ריאל מדריד לא אמור לדבר על מצב בו הקבוצה לא זוכה באליפות, בטח ובטח לא כשהיא עדיין במקום הראשון. וטיפשיים, כי אף מאמן של ריאל מדריד לא אמור לחשוב שיש לו סיכוי סביר להישאר אם לא יזכה באליפות. היינקס פוטר אחרי שזכה בגביע אירופה לאלופות, דל בוסקה פוטר אחרי שזכה באליפות וקאפלו הועזב לטובת שוסטר עצמו אחרי שזכה באליפות. אז על מה בדיוק חשב המשופם? לא ברור.

        לשוסטר, בלי שום קשר לשחקנים שילכו ובעיקר יבואו, יש סגל מספיק עמוק כדי להניף את גביע אירופה. אם יצליח לשמור על קור הרוח שלו ולהפוך את כל השחקנים שלו לגורם תורם כפי שעשה בשנה שעברה אפילו עם ז'וליו בפטיסטה, התקופה ההולנדית של ריאל יכולה להתחיל באמת כבר בעונה הזו (אחרי אליפות מנומנמת בשנה שעברה). אליפות נוספת ואולי אפילו זכייה בליגת האלופות הן לגמרי לא אפשרויות מופרכות. אם הפיוז יקפוץ לו, שוסטר עלול ליפול, יחד עם ריאל, בגדול.