1. בשבוע הקרוב תחלוף, כמעט בלי שהרגשנו, חצי עונה, קרי 81 משחקים לכל קבוצה בליגה. זה נותן אולי קצת פרספקטיבה, אבל לא יותר מדי. רבות מהעולות לפלייאוף בשנים האחרונות עשו את הריצה האמיתית שלהן רק בחודשיים האחרונים של העונה, לפעמים עד אוקטובר, לעתים עד לזכיה בתואר. אנהיים של 2002 ופלורידה של 2003 זכו בוורלד סירייס, יוסטון כמעט הגיעה לוורלד סירייס ב-2004 אחרי חודשיים מטורפים, פילדלפיה של השנה שעברה עשתה מהפך מדהים בספטמבר. בקיצור - חצי עונה לא מסמלת יותר מדי.
איך הולכת החלוקה בבתים?
AL מזרח - בוסטון ראשונה עם המאזן הטוב בחטיבה (32:49, יחד עם ה-31:48 של האיינג'לס), אבל מאחוריה טמפה ביי (חצי משחק), היאנקיז (5.5 משחקים) ובולטימור (שבה ניגע מאוחר יותר, 7 משחקים). בעונה שעברה פתחו הרד סוקס פער גדול מספיק בתקופה הזו מהיאנקיז, ולמרות ירידה ביכולת הספיק להם ההפרש הגדול כדי לזכות בראשות הבית, מה שהתברר כמשמעותי מאוד באוקטובר. לפחות כרגע, הכל שם פתוח.
AL מרכז - לפני שבועיים נראו הוייט סוקס כמועמדים בטוחים להעפיל מהבית, אבל גם אז אף אחד לא באמת התרשם שהסיפור גמור. רצף תשעת הניצחונות של מינסוטה והריצה של דטרויט, שבקרוב מאוד תגיע, כצפוי, למאזן חיובי, הופכים שוב את הבית הזה לאיכותי ביותר בליגה. אל תפסלו את קליבלנד וקנזס סיטי, שמרוחקות רק 7.5 משחקים מהוייט סוקס.
AL מערב - גם אם נראה שהאיינג'לס מושכים היטב בחוטים, אוקלנד רחוקה מהם 4.5 משחקים בלבד. האייז הם הקונטנדר הכי שקט בליגה, כמו תמיד. הניסיון מראה שהם מתעוררים באזור סוף יולי, ככה שמייק סושה והחבר'ה צריכים להיכנס לכוננות.
NL מזרח - בית חלש (אם כי לא כמו המערב), כשהמרחק בין פילדלפיה הראשונה לאטלנטה הרביעית עומד בסך הכל על ארבעה משחקים. המטס, שהיו אחת מאכזבות חצי-העונה שחלפה, נמצאים רק 3.5 משחקים מהפסגה ופלורידה נושפת במקום השני עם שניים מפילדלפיה, למרות תקופה לא טובה. קשה מאוד לדעת מה יהיה שם.
NL מרכז - הקאבס היו הקבוצה הטובה ביותר בליגה במחצית הראשונה של העונה, אבל אחרי שנה בינונית התרוממה סט. לואיס, שמציגה אולי את הליינאפ ההתקפי הכי מעניין ומגוון בליגה. המרחק בין השתיים עומד על 4.5 משחקים. מילווקי פתחה בריצה יפה בשבועיים האחרונים, ועם 5.5 משחקים מאחור בלבד היא מנסה לעשות לקאביז פעולה הפוכה מזו שהאחרונים עשו בשנה שעברה, כשמחקו פיגור של 8.5 משחקים בתוך חודשיים.
NL מערב - כל מילה על הבית המזעזע הזה מיותרת. כותב שורות אלה ראה את אריזונה מועמדת לוורלד סירייס בתחילת העונה, אבל כשהיא מובילה בית כל כך רקוב עם מאזן 39:40 ומחצית מניצחונותיה הושגו על יריבות הגועל נפש של הבית, בואו נגיד שזה נראה, בלשון עדינה, כהימור לא מחושב. הדודג'רס מאחור עם פיגור של 3.5 משחקים למרות מאזן, תחזיקו חזק, של 42:36.
כמה רחוק תעוף הציפור?
2. דיברנו על טמפה ביי, טחנו את היאנקיז ואת הרד סוקס, והנה יש לנו אקס פקטור ב-AL מזרח, כזה שתמיד מדווח בתחתית הסיקור היומי - בולטימור אוריולס. הציפורים יסגרו חצי עונה על מאזן חיובי או קרוב לחיובי (כרגע הם על 37:40) וכבר עשו צרות לא מעטות ליריבות לבית. בולטימור הרסה בתחילת העונה את הכל עם הטריידים על טחאדה ובדארד, וקיבלה שחקנים שלפחות חלקם יכול לשמש בסיס נאה לשנים הקרובות. עם אדם ג'ונס, אוברי האף וניק מרקאקיס בליינאפ ועם צעירים כמו ג'רמי גאת'רי, גארט אולסון ובריאן בורס, שאולי עוד ייצא מהם משהו, בהגשה, יש מקום לאופטימיות בקמדן יארדס, אבל לא אופטימיות גדולה מדי. האוריולס עשו לא מעט טעויות ניהול בשנים האחרונות, ואסור לשכוח שלפגרת האולסטאר לפני שלוש שנים הם נכנסו כמובילי הבית והתפרקו כליל לאחר מכן.
3. ומכאן לקבוצה שטעויות ניהול הן לא מנת חלקה. אחד הדברים היפים שעשתה סיאטל בשנות ה-90 היה בהבאת סך חלקים גדול יותר משלם שנתנה בטרייד. כך הצליחו המארינרס להיפרד משלושה הול-אוף-פיימרים לעתיד, קן גריפי ג'וניור, רנדי ג'ונסון ואלכס רודריגז, ועדיין להיות קונטנדר במשך שנים. במינסוטה עשו השנה דבר דומה עם יוהאן סנטנה. הם ידעו שאי אפשר לשלם לו את הסכום שידרוש בסוף העונה ונתנו אותו בטרייד למטס תמורת ארבעה פרוספקטים. הם גם עשו עם טמפה ביי טרייד על שישה שחקנים, שבמרכזו עמדו דלמון יאנג (לטווינס) ומאט גארזה (לרייז). גם טוריי האנטר נפרד לשלום מהקבוצה בדרך לאנהיים ספוגת המזומנים.
עד כמה הצליחו הטריידים הללו ימים יגידו, אבל הטווינס, כדרכם, ממצים את המקסימום ממינימום של יכולות. כקבוצת שוק קטן שתמיד נמצאת בסכנת הכחדה או מעבר, הם לא משאירים אצלם נשקים גדולים, אלא מתחילים בתהליך בניה אחת לכל כמה שנים. היופי שבכך הוא שמדובר בבניה תוך כדי תחרותיות. מאז 2001 הם סיימו רק עונה אחת, אשתקד, במאזן שלילי, וגם השנה, למרות המגבלות, הרימו קבוצה לגיטימית. את הגישה הזו הם מביאים גם למגרש. למרות שיש להם חובט פאוור סופרסטאר אחד בלבד, ג'סטין מורנו, התאומים מספקים את ההתקפה השישית בטבעה בליגה. הוייט סוקס בהחלט צריכים להרגיש מאוימים.
4. לריק אנקייל יש כבר 14 הומראנס השנה והוא חובט ב-25.6 אחוז. עדיין מדהים, עדיין מפתיע, עדיין מרגש.
5. אתם יודעים הרי מה בא בסעיף מספר 5, ובו הקטע הקבוע על האיש שאף אחד לא רצה במשך חצי עונה. אחרי שהאאוטפילדר ג'יי גיבונס, לשעבר בבולטימור, חתם בקבוצה מהליגה העצמאית (שקבוצות המיינורס שבה לא קשורות ל-MLB), הוזכר פתאום שמו של בארי בונדס כאחד שאולי ישחק בליגה כזו. אלא שהסוכן ג'ף בוריס אמר את מה שכולנו, בעצם, יודעים: "בארי בונדס לא צריך לחבוט לשני הומרים בלילה כדי לקבל תשומת לב". בינתיים, מסתבר, שהוא לא מושך מספיק תשומת לב.
פלאש-בק לסמים
6. שחקן הפוטבול טרי בראדשו הודה השבוע שכששיחק בליגה בשנות ה-70 לקח סטרואידים לזירוז קצב ההחלמה מפציעות. אולי זאת התשובה לכל מי שחושב שהעסק התחיל אצל מארק מגווייר וחוזה קנסקו אי שם בסוף שנות ה-80 העליזות באוקלנד.
7. המדור מכיר לפחות ברנש אחד שהחזיק את ברונסון ארויו בקבוצת הפנטזי שלו השבוע. השורה הסטטיסטית של המגיש מסינסינטי במשחק האחרון ביום שלישי מול טורונטו: אינינג אחד, סטרייקאאוט אחד, 11 חבטות ועשר ריצות חובה. זה יוצא בין מינוס 15 למינוס 20 נקודות, תלוי לפי איזו שיטה משחקים (בליגה הספציפית הזו - מינוס 18). אם אתם חושבים שרק בעולם האמיתי יש כאבי לב, כנראה שביום שלישי לא היה לכם את ארויו בהרכב.
8. קיפ וולס, קריס בנסון, זאק דיוק ואיאן סנל. אלה רק חלק מהשמות שבעבר הלא רחוק היו אמורים להתפתח להיות ממגישים סבירים עד אסים פוטנציאליים בליגה. כנראה שפיטסבורג היא מקום ממש מדכא.
9. סיטו גאסטון הגיע לטורונטו, ואחת הפעולות הראשונות שעשה היו להחזיר את האאוטפילדר המוכשר אדם לינד, שיובש על ידי ג'ון גיבונס, מטריפל איי. התגמול: שני הומראנס ושני משחקים של שתי חבטות בארבעה ימים. לא תמיד צריך להיות גאון כדי לעשות את הדברים הנכונים.
10. הסדרה בין סיאטל למטס ב"שיי" השבוע התפתחה בכיוונים ביזאריים במיוחד. לא ברור מה היה מוזר יותר - העובדה שפליקס הרננדז אשכרה עצם עיניים בזמן שחבט לגראנד סלאם מנצח על יוהאן סנטנה, ואחר כך עוד נפצע ולא רשם את הניצחון, או שאר.איי. דיקי השתיק להם את המחבטים עם שבעה וחמישה יום לאחר מכן. אר.איי. פאקינג דיקי!