תלך מפה, מי מכיר אותך בכלל?

או.קיי., אז הבחירה הראשונה היתה די סגורה. דרק רוז, הגארד הכשרוני של ממפיס, חזר לשיקגו כשחקן הנמוך ביותר (1.94 מטר) שנבחר ראשון בדראפט מאז אלן אייברסון. רוז היה הבחירה הבטוחה בדראפט הכל-כך לא צפוי הזה, אבל מכאן והלאה הכל התחיל להיות יותר מעניין. אפילו מייקל ביזלי לא היה בטוח שהוא מצטרף לדווין וויד במיאמי. ביזלי, שנחשב לשחקן מבטיח עם פוטנציאל לבעיות התנהגות, נשם לרווחה כשדייויד שטרן קרא בשמו. "הייתי עייף מאד היום. לא ישנתי כל הלילה וכששמעתי את השם שלי, ירד לי כל הלחץ. עכשיו אוכל סוף סוף לישון".

או ג'יי מאיו, שהיה גם הוא על הרדאר של מיאמי, נבחר על ידי הטימברוולבס במקום השלישי ושבר לאוהדים המקומיים את הלב. כשעה לפני הדראפט התגודדו ניו יורקרים מרוגשים סביבו. וביקשו ממנו לבוא לניו יורק. אבל המניה של מאיו, שהגיע לעיר מלווה בחמולה גדולה במיוחד, עלתה ועלתה בשבוע האחרון וקשה לומר שהוא נראה מאוכזב להיבחר במקום השלישי. בחליפה אלגנטית ומשקפיים אופנתיים, מאיו נראה נינוח מאד בחדר הראיונות והביע תקווה לעתיד טוב יותר במינסוטה. "אני יודע שבשנה שעברה הם (הוולבס) עבדו ממש קשה ולא הצליחו, אבל זו שנה חדשה ואני מתכוון להקדיש את עצמי למשחק". כעבור שעה הוא גילה שמינסוטה שלחה אותו בטרייד לממפיס.

הניקס, שזו להם הבחירה הגבוהה ביותר מאז 1986, החליטו להמשיך ולבאס את האוהדים המקומיים ובחרו בדנילו גלינארי האיטלקי, שאביו שיחק עם המאמן החדש של הניקס, מייק ד'אנטוני, בליגה האיטלית. בכרוניקה של דיכאון ידוע מראש, פצחו האוהדים המקומיים בקריאות בוז נואשות משקרא דייויד שטרן בשמו של האיטלקי הגבוה, אבל גלינארי לא ממש התרגש מקבלת הפנים הצוננת. "זה חלק מהמשחק, לא תמיד אפשר לשמוע רק דברים טובים. אין לי שום בעיה עם זה וזה התפקיד שלי להוכיח לכולם שאני שחקן טוב". גלינארי ניסה לשמור על ארשת פנים רצינית כשנשאל לדעתו על הניקס בשנים האחרונות. "אני לא חושב שהם שיחקו כל כך טוב". ומה יש לו להגיד לאוהדים כדי שירגישו יותר טוב לגביו? "הייתי אומר רק 'קדימה איטליה, קדימה ניו-יורק'.

קשה להאשים את האוהדים על האכזבה הגלויה לנוכח הבחירה. כולם זוכרים את פרדריק וויס שנבחר על ידי הניקס בדראפט 1999 ואפילו לא טרח להגיע לארצות הברית, ואת דארקו "איפה הוא היום" מיליצ'יץ' שנבחר על ידי דטרויט לפני כרמלו אנתוני, כריס בוש ודווין וייד ב-2003. הגדיר את זה יפה קני סמית, פרשן רשת TNT, שאמר: "איך אפשר להתלהב ממנו? מי מכיר אותו בכלל?"

אחריהם הגיע, במקום התשיעי, די ג'יי אוגוסטין מאוניברסיטת טקסס. אוגוסטין מתרגש לשחק אצל מייקל ג'ורדן ולארי בראון וכך גם אלקסיס אג'ינקה הצרפתי ש"יש לו הרגשה טובה" לגבי המאמן הותיק. ג'ו אלכסנדר (מקום שמיני – מילווקי באקס), הצטער לשמוע שלא יוכל לתרגל את המנדרינית שלו עם יי ז'יינליין.

אחד אחד הם עלו אל הפודיום, ילדים מרוגשים שהפכו ברגע מסתם שחקני כדורסל למקצוענים עשירים, חלקם נבוכים מכדי לדבר, חלקם מצוידים בכל התשובות הנכונות. גם ההורים הגאים לא נעלמו מהתמונה, מקווין לאב, שנבחר במקום החמישי על ידי הגריזליס (ומצא את עצמו בסוף הערב במינסוטה כחלק מהטרייד עם מאיו) וביקש להודות לאבא שעודד אותו לשחק מגיל צעיר ועד לתאומים לופז, שנבחרו שניהם בין חמישה עשר הראשונים ועשו את אמא דברה לדפורד ממש מאושרת (הי, לא בכל יום אתה זוכה לראות את שני הילדים שלך דופקים קופה). ברוק לופז (בחירה עשירית) יהיה התאום השני ממכללת סטנפורד שמשחק בניו ג'רזי (ג'ייסון קולינס היה הראשון), ואחיו, שנבחר במקום ה-15 על ידי פיניקס, מקווה להסתחבק עם שאקיל אוניל – "תמיד אמרתי שאני קשוח. אני מניח שהקשיחות שלי תעמוד למבחן רציני, ומה שלא יהרוג אותי – יחזק אותי".

וכמו תמיד, ישנו השחקן האומלל, שהיה צפוי להיבחר בין הראשונים, ובינתיים מתייבש על הכסא ורואה איך קבוצות בוחרות שחקנים שאפילו לא טרחו להגיע אל הגארדן. הפעם היה זה דארל ארתור מקנזס שהתדרדר מהמקום ה-16 ל-27 (פורטלנד).

זה היה לילה עסוק לא רק עבור המועמדים הצעירים, אלא גם עבור הקבוצות. במהלך הימים האחרונים עבדו נציגי הקבוצות שעות נוספות במטרה להוציא את המירב מהבחירה הנכונה. ניו ג'רזי הפתיעו בטרייד כשעה לפני תחילת הדראפט, כששלחו את ריצ'ארד ג'פרסון למילווקי עבור בובי סימונס וז'יינליין; נראה שהם בונים לא רק איצטדיון חדש, אלא גם קבוצה חדשה. פורטלנד, שלא ממש יכולים בלי טרייד בערב הדראפט, שלחו את ברנדון ראש, שזו לו הכניסה השלישית לדראפט, לאינדיאנה, עבור ג'רד ביילס, רק שלא יהיה משעמם.

אז מה היה לנו כאן? צמד תאומים, קריאות בוז מסורתיות, כמה טריידים לא ממש סגורים והרבה הרבה התרגשות. אבל כל הרעש והצילצולים לא יכלו לכסות על העובדה המצערת, שמאז לברון ג'יימס, יום הדראפט הוא רק עוד יום, לא ממש מיוחד, בחיי ליגת ה-NBA. עוד לילה עבר, עוד כמה שחקנים הצטרפו לליגה. חלקם יצליחו יותר, חלקם פחות, חלקם ייעלמו מעיני הציבור, אבל הליגה תישאר אותה ליגה, עם אותן בעיות ועם רייטינג שמנסה בכוח לא לגעת ברצפה.