רוסיה הושיטה את הלחי השנייה

חצי גמר היורו בין ספרד לרוסיה נפתח בצורה מאוד שמרנית. שתי הנבחרות שיחקו בצורה זהירה, אבל הפחד של הרוסים מהיריבה שעומדת מולם ניכר היטב כבר אז. הספרדים לאט לאט הריחו את הפחד וזה היה רק עניין של זמן עד שהם ישתלטו על המשחק. אין ספק, ההפסד במשחק הקודם ישב לרוסים טוב טוב בראש, ולמעט שתי הזדמנויות של פאבליוצ'נקו, סגנון המשחק של רוסיה לא הזכיר את המשחקים הקודמים שלה. הרוסים התעסקו יותר מדי בחשש שלהם מהספרדים, יותר מדי בהגנה. מה שבלט בכל המשחק שלהם היה שהם תקפו עם מקסימום שלושה שחקנים, להבדיל מהמשחקים הקודמים בהם הם לא פחדו לשלוח שישה שחקנים קדימה בכל התקפה. הסטירה שספרד נתנה לרוסיה במשחק הקודם עדיין הדהדה.

מבחוץ, זה היה נראה כאילו הרוסים נערכו איך לעצור את הספרדים ולא איך לנצח אותם. הפחד מה-4:1 במשחק הקודם גרם להם להיערך בצורה שונה ולשחק בחוסר ביטחון. מספיק היה להסתכל על ארשבין ולסכם את הנפילה הזאת. אפילו הידינק נראה במחצית השנייה שונה ממה שהוא הרגיל אותנו. חסר אונים. גם החילופים שהוא עשה לא השפיעו. לא פעם אנשים שוכחים לקחת את האלמנט הזה בחשבון, אבל זה מחלחל לראש של השחקנים. הם זוכרים מה הספרדים עשו להם ומאבדים את הביטחון.

אם טורקיה סיימה את היורו בתחושת החמצה, הרוסים יוצאים מהטורניר בתחושת אכזבה. טורקיה נפרדה בסטייל, אחרי תצוגת כדורגל, מה שאי אפשר להגיד על הרוסים. להפסיד 7:1, בשני משחקים, לאותה נבחרת, באותו יורו – אין בכל מה להשוות לטורקיה. יהיו כאלה שיגידו שארשבין לא עמד בציפיות ברגע האמת, אבל אני חושב שיהיה יותר חכם להסתכל על הנבחרת כולה. זה לא יהיה נכון לבוא ולשפוט שחקן כשכל הנבחרת משחקת רע, מפוחד וחלש.

לספרד לקחה מחצית שלמה להשתחרר מהמשחק הטקטי שהיא נגררה אליו מול האיטלקים. המהפך הגיע עם הכניסה של פברגאס במקומו של וייה, דבר שנתן לספרדים יתרון במרכז השדה שבא לידי ביטוי במחצית השנייה. וכאשר ספרד הכתיבה עוד ועוד את קצב המשחק, זה רק הוסיף לחוסר הביטחון של הרוסים המפוחדים. אגב, יפה לראות כיצד ספרד משחקת עם מספר רב של מובילי כדור, כאשר המודל לפיו היא פועלת הוא ברצלונה. למרות שהיא קטאלנית, למרות שכבר שנתיים היא לא אלופה, ספרד מנסה ליישם את סגנון המשחק של ברצלונה. ארחיב על כך לקראת משחק הגמר.

במחצית השנייה הספרדים כבר הציגו רמה גבוהה מאוד של כדורגל – הנעת כדור מסודרת, מעברים מתוכננים מהגנה להתקפה, כניסות רבות של שחקני הקישור לרחבה. וכשהולך, אז הולך עד הסוף. גם כאשר אתה מחליף באופן מוזר את צ'אבי וטורס בדקות הטובות שלהם, אז המחליף שלהם, גויזה, כובש (אז מי אני שאחלוק על מאמן כל כך טוב ומנוסה?). עכשיו אראגונס יצטרך לשנות את ההרכב והסגנון ההתחלתי שלו לקראת הגמר ולעלות עם חלוץ אחד. יהיה מעניין לראות האם הנעת הכדור הזאת תעבוד גם מול הגרמנים.