יש לנו כבר אנדרדוג בגמר

בהמשך ישיר למשחקיה הקודמים, טורקיה שוב היתה מעורבת במשחק נפלא ביורו, עם הבדל אחד שלא ציפיתי לו: הטורקים שוב כבשו בדקות הסיום, אבל לא ניצחו הפעם. גם שני שערים לא הספיקו להם, מול נבחרת עם מסורת כמו של גרמניה, שהגיעה לשלושה מצבים במהלך המשחק וסיימה עם 100 אחוזי הצלחה. הטורקים הקדישו תשומת לב מיוחדת לבאלאק, מנעו ממנו להיות מעורב במשחק, הצליחו גם לכבוש שני שערים, אלא שהגרמנים ידועים כנבחרת שלא תלויה בשחקן אחד.

לגרמניה שוב היתה בעיה להגיע כפייבוריטית למשחק, אבל היא ידעה לכבוש שלושה שערים משלושה מצבים וזה הספיק לה. הגנתית הגרמנים שוב לא היו טובים, וקצב המשחק שלהם לא להט משתי סיבות: הראשונה, ירידת מתח בגלל התחושה שהם עמדו ביעד שלהם ועלו לחצי הגמר. זה קורה ללא מעט נבחרות גדולות שיש עליהן המון ציפיות, וזה רק טבעי שתבוא מתישהו ירידה. הסיבה השנייה נעוצה בכך שטורקיה לא ממש הפחידה אותם לפני המשחק. טורקיה זאת לא הנבחרת המאיימת ביותר עבורה, בטח כשהיא באה בהרכב חסר כל כך. זה גרם לגרמנים לא לשחק בקצב גבוה, אבל לפחות הם יודעים מתי לתת גז ברגעים החשובים.

בכלל, משחק ההגנה של גרמניה מפתיע לרעה יותר ויותר ממשחק למשחק. אחרי כל משחק של גרמניה חשבתי שהם ילמדו את הלקחים מהטעויות שלהם בהגנה, יבואו חסינים בהגנה למשחק הבא, אבל זה לא קורה. זה מוזר מאוד כשמדובר בנבחרת שפעם אי אפשר היה להגיע נגדה למצבים. השערים שטורקיה כבשה נגדה נראו קלים מדי, דבר שאסור שיקרה לה בגמר.

למרות הניצחון, זו לא גרמניה שהייתי רוצה לראות בגמר. למרות ההישג, התחושה היא לא לגמרי טובה. לא משנה מי תעלה נגדם לגמר, היא תהיה עדיפה מראש. במונדיאל ראינו גרמניה הרבה יותר תוססת. היה כיף לראות את המשחקים שלהם, אפילו שהם לא עלו לגמר. ביורו הזה גרמניה עולה עם כדורגל לא רע, כדורגל בינוני, בטח לא כדורגל גדול. גם ההגרלה עזרה להם מאוד. אפילו בחצי הגמר הם קיבלו את הנבחרת הכי נוחה, ועוד בהרכב חסר.

לדעתי, גרמניה תעדיף לקבל בגמר את ספרד, בגלל שהיא כבר התמודדה בעבר בהצלחה עם נבחרת פורטוגל. ספרד מאוד דומה לפורטוגל. שתיהן משחקות עם מעברים מסודרים מהגנה להתקפה, מהגנה דרך הקישור, דרך הנעת כדור מאורגנת, עם מרכז שדה שכולל שחקנים נמוכים: מצד אחד דקו ומוטיניו, ומצד שני צ'אבי, אינייסטה וסילבה. הם הסתדרו כבר עם הסגנון הזה מול פורטוגל, וזה בטח יהיה להם הרבה יותר נוח מאשר להתמודד עם המהירות הרוסית. בכלל, המשחק הרוסי הוא משחק שמאוד קשה לנבחרת להתכונן אליו. זאת נבחרת שבכל משחק אתה רק מגלה אצלה עוד ועוד שחקנים טובים שלא היית מודע להם קודם. ושחקנים עם איכויות. לגרמנים עדיף לפגוש את הספרדים.

כמו בכל היורו, גם היום ראינו משחק טוב, אבל עדיין אנחנו לא רואים משחקים מצוינים. חסרים לנו הכוכבים הגדולים שיהפכו את המשחקים לגדולים. אין לנו הפעם את הנגיעות של זידאן, של מסי, ועכשיו גם לא את רונאלדו, שהלך הביתה עם נבחרת פורטוגל. המשחקים הם בעיקר קבוצתיים, בלי יכולת וירטואוזית יוצאת דופן. יש פיקים של שחקן כזה או אחר פה ושם, אבל לא סופרסטאר עקבי שיהפוך את המשחקים מטובים למצוינים.

טורקיה, בכל מקרה, היא הסינדרלה של היורו. היא סיפקה תקווה ואמונה לכל אנדרדוג באשר הוא. הם סיפקו דוגמה חיובית למה כדורגל התקפי יכול לתת, להבדיל מנבחרת יוון, שגרמה לכולם להאמין שהצלחה של אנדרדוג טמונה רק במשחק בונקריסטי. אי אפשר להתעלם גם מחלקו של המאמן פאתיח טרים, אבל אין מה להשוות את טביעת ידו לזו של הידינק ברוסיה. אצל רוסיה אתה רואה קודם כל את המשחק המסודר והמאורגן, את טביעת היד של המאמן. העניין הטקטי לא בולט בטורקיה כמו ברוסיה, אלא יותר ההתלהבות והאמונה. נגד גרמניה זה כבר לא הספיק להם.