תתרחק מפה, רונאלדו

"הייתי צריך לעזוב את האנגלים האלה בשקט. שרפתי את כל מה שהיה לי כדי להשתלט עליהם וכלום לא נשאר". אם הייתה לו טיפה של ביקורת עצמית, זה כנראה מה שאמר לעצמו פיליפ השני, מלך ספרד, רגע לפני שמת בסוף המאה ה-16. ב-1588 הארמדה הבלתי מנוצחת שלו הושמדה כולה כשניסה לכבוש את אנגליה, במהלך שהרס את הצי והאוצר הספרדי ופתח בפני האנגלים את הדרך לאימפריה הגדולה ביותר אי פעם. רוב ההיסטוריונים מסכימים כי הסיבה העיקרית לאותו מהלך מטופש הייתה, במונחיו של הרב עובדיה, דיבוק: חזון דתי שריחף מעל מלך ספרד כמו צל שלעולם אינו נעלם, שחייב אותו להילחם בכופרים פרוטסטנטים שלא שרים למרות הקתוליות, כמו למשל המלכה אליזבת, שהביסה אותו בקרב. מעבר לכישלון הקולוסאלי הזה אותו פיליפ עשה משהו היסטורי אחר בספרד – הוא הקים את מדריד כבירת הממלכה.

420 שנים עברו מאז תבוסת הארמדה, ובתחום אחר לגמרי בולטת מדריד, בסיפור נוסף על תסביך ושגיאות גדולות ויקרות שקשורות באנגליה. צל גדול נמצא מעל רמון קלדרון, הנשיא הטרוד של ריאל מדריד. לא, זה לא צל של דיבוק דתי. זה אפילו לא הצל של המטוס הפרטי של המועדון, שקלדרון שכר בעלות מופרכת למטרות הזויות. זה אפילו לא הצל של הכרס הצומחת בקצב בן-שמעוני של פז'ה מיאטוביץ'. לצל הזה יש משקפיים תמימות לכאורה וחיוך קטן וערמומי. קוראים לו פלורנטינו פרז. ההבטחות, הזוהר וההישגים של פרז מנצנצים לקלדרון מול העיניים בערך כמו שמסך וידאו ישן מהבהב מול חולה אפילפסיה. הם מציקים לו באסיפות חברים של ריאל מדריד ומשגעים אותו מעל דפי ה"מארקה". ואם זה נשמע לכם כמו תיאוריות קונספירציה, אתם מוזמנים לקרוא את התגובות של קלדרון על ישיבות החברים האחרונות של ריאל מדריד, בהן עלו נגדו טענות שונות ומשונות על ניצול בעייתי של כספי המועדון, על שחיתות אישית ועל ניהול כושל – בירידה לרמת פירוט כזו שעוד רגע היו מאשימים אותו בהחלטות של לוזון בהתאחדות. כל הטענות אלו, הבהיר קלדרון חד משמעית, נובעות מהמאמץ של פרז לשוב לעמדת הנשיא האהובה עליו כל כך. על מקרים כאלו בדיוק נאמר שגם אם אתה פרנואיד, זה לא אומר שאף אחד לא רודף אחריך.

בקיץ 2001 הגיע פרז לשיאו כאשר הביא את זידאן לריאל, בתרגיל המפית-א-לה-משה דדש. זיזו, באמצעות אוסף רגעי קסם בלתי נשכחים במדי ריאל, ביצר את מעמדו בעיני רבים כאלוהי כדורגל חיים. האגדה הישראלית מספרת שהמאמן דאז, דוד דל בוסקה החביב, בכלל ביקש להביא בתחילה אלוהים אחר למרכז השדה, אלוהים בעיקר בעיני עצמו, אייל ברקוביץ'. לשם שינוי, הזווית הישראלית המעצבנת באמת שימושית להבנת הנקודה. כי כשדל בוסקה העלה את הרעיון, כך לפחות מספרת האגדה, פרז פחות או יותר נעלב מעצם הרעיון שריאל תשלם מעט עבור מישהו שאיננו נתפס ככוכב עליון. מריאל מדריד, הוא אמר לדל בוסקה, מצפים לשלם הכי הרבה על הגדולים ביותר. וזה משפט המפתח גם שבע שנים אחרי. אבל עכשיו הדמויות השתנו. מה שנכון לגבי זידאן ממש לא נכון בהכרח לגבי כריסטיאנו רונאלדו. ומה שפתח עידן זהב – קצר אבל מרגש – עבור אוהדי ריאל מדריד, עלול לפתוח עכשיו עידן מסוג אחר לגמרי.

קלדרון חייב להוכיח לכולם, ובעיקר לתסביכיו הפנימיים, שהוא מסוגל להשתוות לפרז ולהתעלות עליו – ולכן הוא כנראה יהיה מוכן למכור את אשתו ואפילו את המטוס הטיפשי כדי להביא את רונאלדו לברנביאו. אבל זה לא הדבר הנכון לריאל מדריד. פרז שבר הרבה מאוד תבניות בכדורגל העולמי, ויצק אחת חדשה שלתוכה קלדרון, בסופו של דבר, שקע – וממנה הוא חייב להשתחרר. כולם מצפים מריאל מדריד לקנות את כריסטיאנו רונאלדו. כולם מצפים לסכום העברה בלתי שפוי, למחאות רשמיות של יונייטד נגד פיפ"א, לוולה עצבני שפרגוסון ידפוק לבקבוק שיעוף ישר על הראש של הכרוז הבלתי נסבל בברנביאו (ואולי גם על הראש של בקהאם בלוס אנג'לס, סתם בשביל הקטע). וזו בדיוק הסיבה שאם לקלדרון יש שכל, הוא צריך לעצור שנייה לפני הטעות ולהפתיע.

ההפתעה המרשימה והאמיצה ביותר תהיה - ותחכו לפחות שנייה לפני שאתם מסתערים על כפתור הטוקבק ומסבירים כמה אני אידיוט – לעשות כל מאמץ כדי להביא את רונאלדיניו לברנביאו. בממלכת קטלוניה יש שליט אחר עם תסביך עליונות, ז'ואן לאפורטה, שאולי אפילו ישמח על ההזדמנות להצטייר כמי שמשליך לריאל מדריד 'שאריות' – כי כך למרבה הצער תופסים את מצבו של מאותגר השיניים בקאמפ נואו. תסביכי עליונות בונים אימפריות, בדרך כלל עבור היריב. זה בדיוק מה שקרה לפיליפ השני. תסביך האגו מנע מפרז להחתים את רונאלדיניו במקום את בקהאם (אותו רצו במקור בברצלונה) – ותראו מה קרה. קלדרון יכול לא רק לנקום, אלא, בדיוק כמו בסרט המופלא "סנאץ'", להרוויח הרבה מאוד מהנקמה שלו. אז אולי רונאלדיניו לא חינני כמו בראד פיט (גם כשהאחרון משחק צועני מוזנח), אבל סביר מאוד להניח שהוא עדיין משחק כדורגל הרבה יותר טוב. ויכול מאוד להיות שהזדמנות להוכיח למעריציו לשעבר בקטלוניה מה הוא שווה היא בדיוק התמריץ הדרוש לברזילאי כדי שיחזור להתרכז בכדורגל במקום בקופהקבאנה.

אני לא טוען שרונאלדיניו הוא הימור בטוח. ממש לא. אבל בניגוד לרונאלדו, שינטרל את פעילות ההעברות של ריאל מדריד עד לפעם הבאה שהמועדון ימכור לעצמו את מתחם האימונים של עצמו ויעשה מזה מאות מיליונים, רונאלדיניו לא יהיה הימור שמשמעותו לשים את כל הביצים בסל אחד. כי לצד רונאלדיניו אפשר יהיה ללכת על רכישה קלאסית וחכמה – ויקרה בדיוק במידה הנכונה – כמו דייגו, למשל. ריאל פגעה בול עם רכישה במאפיינים דומים בשנה שעברה, כשקנתה את סניידר. אם תאפשר לעוד שחקן לממש פוטנציאל ולעלות רמה אצלה, ריאל תוכל להביא לקלדרון את מה שהוא באמת זקוק לו, יותר מהכל, יותר מרונאלדו – תמונה עם ראול ליד הגביע עם האוזניים הגדולות.

אותו ראול ניגש עם היינצה לקלדרון בחגיגות האליפות האחרונות של ריאל וביקש ממנו – כפי שקלדרון עצמו הודה לאחר מכן – "לא לפרק את הקבוצה הזו". אבל להביא את רונאלדו עלול לגרום בדיוק לפירוק שכזה. מי שרוצה להבין מה עושים הבדלי שכר לקבוצה כזו יכול לשאול את קלוד מקאללה, אליו התגעגעו בריאל הרבה אחרי שעזב, פשוט כי פרז סירב לפתוח את החוזה שלו ולהשוות את שכרו לגלקטיקוס. מה יעשו שאר הכוכבים של ריאל כשיהיה 'סופר-גלקטיקו' אחד שירוויח יותר מהם?

בעיה נוספת עם המעבר הצפוי של רונאלדו לריאל היא שבאופן פרדוקסלי, הכוח של ריאל, במיוחד בהשוואה לברצלונה, נבע בשתי העונות שחלפו דווקא מאחידות, שהייתה אפילו בינונית. מול הגאוניות האינדיבידואלית של מסי, לעיתים אטו וכן, למי ששכח, גם רונאלדיניו, הציבה ריאל קבוצה של שחקנים שהרבה פעמים נראו מוגבלים בעליל – אבל לפחות עם מגבלות משלימות.

מבט זריז על כמה משחקני הקבוצה ימחיש את הטענה בקלות יחסית. היגואין יודע לעשות הרבה דברים, אבל לפחות עד העונה האחרונה הוא לא היה מסוגל לכבוש אם לא מדובר בשער דרמטי ובלתי סביר לחלוטין. ואן ניסטלרוי אומנם יבקיע כנראה יותר מכל אחד אחר, אבל בעיקר יעצבן יותר מכל אחד אחר בדרך (ועם ההזדקנות והפציעות הבלתי נמנעות גם קצב ההבקעות בסימן שאלה). מעולם לא היה חלוץ שראוי יותר לתואר "דוחק" מההולנדי, שמסוגל לגרום לחלוצים ברמת קובי רפואה להיראות כמו עילוי עם סטייל נוסח קרויף. דיארה מסוגל לבעוט בכל מה שזז, חוץ מבכדור. בקהאם, גם בעונתו האחרונה בה המשיך להפגין מחויבות מירבית בכל משחק, ידע אך ורק להגביה ולבעוט בעיטות חופשיות, ולמעשה הפעם האחרונה שנצפה עובר שחקן בברנביאו הייתה כשאבי מלר הצחיק מישהו עם משחקי המילים שלו ("הכדור שם ואוליבר קאן"). בערך באותו מועד גם הייתה הפעם האחרונה בה רובן הצליח לשחק שלושה משחקים רצופים. גוטי, עם רגל אחת וחצי מוח, תמיד הצליח לתת 20 מסירות מזעזעות ולקבל אדום על כל בישול מדהים שסידר (ובעונה שעברה היו לו 14 בישולים, אז תחשבו בכמה מסירות מזעזעות מדובר...).

דווקא כל המגבלות הללו השלימו איכשהו זו את זו. כשקאפלו היה מכניס את גוטי במקום בקהאם, היריבה התמודדה עם שחקן חדגוני אחד במקום שחקן חדגוני אחר – אבל הם לפחות היו חדגוניים באופן שונה. גם זה היה סוג של גיוון, איתו היריבות לא ידעו איך להתמודד. דווקא הבינוניות איפשרה תחלופה ויציבות, גם אצל קאפלו וגם תחת שוסטר. הגדולה, לעומת זאת, איננה ניתנת להחלפה, פשוט כי היא כל כך נדירה. גם חמישה רוביניואים לא יתקרבו לזידאן, וכשמסי (שרחוק כמובן מזידאן) נפצע בעונה שעברה לברצלונה לא היה למי לפנות. גווארדיולה יצטרך לעבוד קשה מאוד כדי לשנות זאת בעונה הקרובה. עם ההבאה של רונאלדו ריאל עלולה ליצור מצב בו היא נשענת על הגאונות של שחקן אחד, שבניגוד לזידאן, לא נראה, לפחות כרגע, כמו מישהו שבאמת מסוגל לעשות את אלו שלידו טובים יותר. דייגו ורונאלדיניו נראים, גם במובן הזה, כבחירה טובה יותר.

בקיצור, ראמון, הגיע הזמן לקבור את השדים בארון. אחרת, כמו פיליפ, תישאר מרושש – ואולי גם תגלה שהצל שרדף אותך רק גדל.