עוד משוגע לקומץ

הימים האחרונים לא היו קלים עבור סבסטיאן אבראו. המו"מ עם בית"ר הלך קשה ומסובך והלחץ מהנהלת ריבר פלייט להישאר הלך וגבר. "אני מוכן להאריך לך את החוזה בעונה נוספת", אמר לו השבוע הנשיא, חוזה מריה אגילר. "אני מאמין בך ורוצה אותך בקבוצה", אמר לו המאמן דייגו סימאונה, אבל הוסיף: "אני רוצה תשובה לכאן או לכאן. תחליט אם אתה נשאר או עוזב".

אבראו התלבט, ההצלחה והשם של ריבר, מול הכסף הגדול מישראל. ביום שישי הוא החליט. להישאר בריבר, ואז הגיע אריאל אורטגה וגרם לו לשנות את ההחלטה. הסיפור הבא פורסם בעיתונים הגדולים של ארגנטינה. הכותרת: "אורטגה גרם לאבראו לעזוב את ריבר".

על פי הדיווחים, אורטגה הגיע לאימון יום שבת שיכור והחל לצעוק על סימאונה. המאמן שלח אותו מיד הביתה, והקשר פתח במתקפה חזיתית בעיתונים כנגד המאמן שלא סופר אותו ולא הרכיב אותו במשחק האחרון. לסימאונה נמאס מאורטגה והוא הציב אולטימאטום. או שהוא הולך או שאני.

ואיך כל זה קשור לאבראו? גם לו נמאס. על פי הדיווחים בארגנטינה, אבראו היה אחד היחידים בקבוצה ששוחחו עם "החמור" לאחר התקרית. לא ברור מה היה בשיחה, אבל אבראו החליט שגם לו נמאס מהסכסוך, והודיע לסוכניו שהוא מקבל את ההצעה של בית"ר. לחגיגות האליפות של ריבר שנערכו בשבת בערב, הוא כלל לא טרח להגיע.

אם אבראו אכן ינתח בישראל ויחתום באופן רשמי בבית"ר, נזכה לראות את אחד השמות הגדולים ששיחקו בישראל. היי, מדובר בשחקן הרכב לגיטימי בריבר פלייט, אלופת ארגנטינה. שם שלא ברור איך בכלל חשב להגיע לכאן, אבל רק כשבוחנים את הקריירה שלו לעומק, קריירה בה עזב קבוצות כמו בחורות, מקבלים איזשהו רמז.

סבסטיאן וושינגטון אבראו גאלו נולד ב-17 באוקטובר, 1976, בעיר מינאס שבאורגוואי, ושיחק בקבוצת הילדים המקומית. דודו, רובן, מאמן כדורגל מקומי, דחף אותו להצלחה, והביא אותו לנבחרת הנוער של אורוגוואי, למרות שזה עדיין לא שיחק במועדונים הגדולים.

הראשונה שנתנה לו את הצ'אנס הייתה דפנסור ספורטינג ממונטבידאו, שם ערך השחקן את הופעת הבכורה שלו בבוגרים לפני 12 שנה. מאז הוא עבר הרבה. בית"ר, אם יגיע לבסוף, תהיה הקבוצה ה-14 שלו בקריירה, והמעבר ה-18, וכל זה מאז 1996. המעבר הראשון היה לסן לורנצו הארגנטינאית.

לא כל שחקן זוכה לכינוי "אל לוקו", המשוגע. אבראו הוא אחד שהרוויח את הכינוי הזה ביושר. כבר בצעירותו הודבק לו הכינוי באורוגוואי. הסיפורים על קללות באימונים, צעקות על שופטים וריבים עם מאמנים חזרו לא אחת. בארגנטינה הכינוי כבר הפך למותג. אוהדי סן לורנצו יצאו מדעתם כאשר הרכש החדש כבש צמד במשחק הבכורה מול בוקה השנואה. אבראו הטריף אותם, והם החזירו לו בהתאם.

כמו כל משוגע אמיתי שזוכה לאהבה אינסופית מאוהדים, התואר הזה לא תמיד מסתדר עם מאמנים. בטח לא עם אחד כמו חבייר אירורטה, מאמן דפורטיבו לה קורניה, שלקח אותו מסן לורנצו ב-1997. "המאמן הוא אחד שאוהב מאוד משמעת, וזה לא הצד החזק של אבראו", נכתב באתר הרשמי של דפורטיבו לה קורוניה, אליה עוד נגיע בהמשך. "לא קוראים לו המשוגע לחינם, הוא לא אוהב לעבוד ועושה הרבה בעיות. כשאירורטה הגיע, זה היה הסוף שלו בקבוצה".

10 וחצי מיליון דולר שילמה דפורטיבו לה קורוניה על החלוץ בדצמבר 1997. הפתיחה הייתה חלומית. שער במשחק הבכורה מול ספורטינג גיחון ועוד אחד בגביע נגד אוסאסונה, הציתו את דימיונו של הנשיא, אוגוסטו סזאר לנדוירו. אבל ההמשך היה מאכזב. "הוא לא הסתגל לכדורגל האירופי והמשמעת שלו מוטלת בספק", סיכם האתר הרשמי של לה קורוניה את חצי העונה המאכזבת של החלוץ במועדון. "מאז, הוא מחליף קבוצות בקצב שהוא מחליף תסרוקות", נכתב בציניות.

הבעיה של אבראו הייתה שלה קורוניה לא הייתה מוכנה להפסיד עליו כסף. בקבוצה הדביקו תג מחיר: שמונה מיליון דולר למכירה, 800 אלף דולר להשאלה, והחלוץ החל לנדוד עקב כך. תחילה הגיע לגרמיו הברזילאית, שם ישב על הספסל כשאחד, רונאלדיניו, שיחק לפניו. אחר כך התחיל הרומן הארוך עם הליגה במקסיקו. הריטואל חזר על עצמו מדי שנה. דפור השאילה את השחקן לכל קבוצה שעמדה בתג המחיר. ברוב הסכמי ההשאלה הוספה אופציה למכירה, אך שום קבוצה במקסיקו לא יכלה לעמוד בסכומים המטורפים. הוא שיחק בטקוס, חזר לסן לורנצו שם זכה באליפות, עבר לנסיונל האורוגוואית, וחזר לקרוז אזול במקסיקו, כולן בהשאלות.

האופי הבעייתי בתוספת העלויות האדירות אלה שגרמו להעברות התכופות. בשנת 2002, ערב המונדיאל, רצה הנשיא לנדוירו לסיים את הסאגה. "אני רוצה להחזיר את אבראו לדפור", הצהיר הנשיא. "הוא יכול להצליח בליגה הספרדית, אך הכל תלוי במאמן אירורטה". בספרד היו סקפטיים. הטענה הייתה שלנדוירו רוצה ליצור ספין שיסדר לו רוכש לפני המונדיאל אליו זומן החלוץ. "לה קורוניה רוצה להחזיר את ההשקעה של 10 מיליון דולר על שחקן שלא רץ", נכתב בטור אישי ב"מארקה".

קרוז אזול המקסיקנית סירבה לשלם את הסכומים, אבל האריכה את ההשאלה. לקראת חג המולד של שנת 2002, עמד אל לוקו במרכזה של סערה נוספת שתפסה את הכותרות בדרום אמריקה. החלוץ נסע לחופשת מולדת והתכונן לבלות אותה בהרים. כאשר הוא טס במהירות של 130 קמ"ש ובגובה רב, איבד אבראו את השליטה על רכבו והתנגש בעמוד טלפון בצידי הכביש. אבראו נפצע בראשו, חברו פרננדו סוארז, שישב לצידו, נהרג במקום.

המשטרה פתחה מיד בחקירה והטענה הייתה שאבראו נהג בשיכרות. אל לוקו האבל הכחיש. בדיקה רפואית בבית החולים הצדיקה את טענתו, והתיק נסגר. מספר שבועות לאחר מכן, הוא חזר לאימונים בקרוז אזול והודה לראשי הקבוצה על התמיכה. האידיליה הזו נמשכה זמן קצר בלבד.

בפתיחת עונת 2003, נזרק אבראו יחד עם המאמן ו-10 שחקנים נוספים מהקבוצה. התקשורת המקסיקנית סיפרה כי כולם סירבו לחתום על חוזי פרמיה. באתר הרשמי שלו טען החלוץ כי הסכסוך סב על סירובה של הקבוצה לאפשר לו לצאת למשחקי נבחרת, ושנאת זרים במועדון. כך או כך, הרומן עם קרוז אזול, הקבוצה שהייתה הכי קרובה להפוך לבית עבור אבראו, נגמר בטונים צורמים.

לאחר שנזרק מקרוז, המשיך אבראו לטייל בעולם. הוא שב לנסיונל, חזר למקסיקו ושיחק באמריקה ועוד קדנציה בטקוס, כל זה בעונה וחצי. בקיץ 2004, היה השחקן עדיין תחת חוזה בדפור. כשנשאל אירורטה על ידי עיתונאי מקומי, האם יזמן את אבראו לפתיחת האימונים הוא ענה בפשטות: "אני אפילו לא רוצה לראות אותו". להנהלה זה כנראה הספיק והיא שחררה אותו מחוזהו. אבראו הפך לשחקן חופשי.

גם הנתון הזה לא עזר לו להתמיד בקבוצה. אבראו חזר לקדנציה שלישית בנסיונל לפני ששב למקסיקו. הוא שיחק בשנתיים האחרונות בדוראדוס, מונטריי, סאן לואיס וטיגרס במשך שנתיים, כלומר כל קלאוסורה ואפרטורה הוא העביר בקבוצה אחרת. אחת הסיבות לכך היא מלחמת סוכנים, בעיה שבית"ר ירושלים סבלה ממנה מאוד במהלך המו"מ איתו, בעיה שמונעת מהמו"מ להבשיל סופית לכדי הודעה רשמית.

סיפור מוזר שימחיש את זה קרה לאבראו בטיגרס, בספטמבר 2007. במהלך האימון הגיע למתקן של הקבוצה עו"ד ובידו כתב תביעה על סך 300 אלף דולר כנגד השחקן בעילה של הפרת חוזה. מי שהגיש את התביעה הוא סוכנו לשעבר של השחקן, מרסלו פינטוס, שהעביר את אבראו לדפור, טען כי אל לוקו חייב לו כספים והפר את החוזה עימו כשהתקשר עם סוכנים אחרים.

מכאן התפתחה פארסה שלא הייתה מביישת את הכדורגל הישראלי. חברי ההנהלה סירבו לקבל את כתב התביעה בשמו של השחקן, שנעלם מהאימון. גם כתובת המלון בו התגורר לא ניתנה לעו"ד שנאלץ בסופו של דבר לתלות את התביעה מחוץ למשרדי המועדון. הצדדים, אגב, הגיעו בסופו של דבר לפשרה.

גם הרומן עם טיגרס היה קצר מאוד. אל לוקו הסתכסך עם ראשי המועדון בחודש ינואר כשביקש לעזוב לריבר פלייט, שנה לפני תום החוזה. לאחר מאבק ממושך, הסכימה הקבוצה להתיר את חוזהו, לא לפני שההתאחדות המקסיקנית נכנסה לתמונה, הודיעה כי היא לא מאשרת את ההעברה ומעוניינת לחקור אותה. רק לאחר חודש של מגעים מפרכים, שוחרר החלוץ לריבר.

אבראו הוא אדם רב גוני שאומר כל מה שהוא חושב. לפני מספר חודשם, הוא נתן ראיון גדול לאתר הרשמי של פיפ"א ואמר: "הכתבים שבאים לאימון הם אותם כתבים ואם אתה לא יודע איך לדבר איתם, אל תתראיין. תמיד ניסיתי להיות מדוד ומעניין בהצהרות שלי לתקשורת, ולהתחמק מקלישאות. אני לא מבין למה שחקנים שלא יודעים להתמודד עם שאלה של עיתונאי, זורקים משפט ישן וקבוע. אני רוצה לעניין את הקורא שקורא את הציטוטים שלי, או שומע אותי מתראיין, אני אוהב לראות כדורגל ולנתח מהלכים, כך שאני נהנה גם לדבר על זה". העונה, הטיח בכלי התקשורת שבאו לראיינו לאחר שער בקופה ליברטדורס: "חבל שאתם לא מפרגנים לי, לסימאונה ולקבוצה".

אבראו סיפר על עצמו: "יש לי אובססיה לכדורגל ברמה כמעט פתולוגית. אני מסוגל לראות חמש שעות כדורגל בטלוויזיה אחרי אימון, עד שאשתי אומרת לי די", והוסיף: "אני חולם להיות מאמן יום אחד, אהיה מאמן מיוחד". בראיון אחר סיפר השחקן כיצד הוא מתמודד עם ביקורות: "כדורגל לא קשה בשבילי, אני לא יוצר דרמות מכדורגל ותמיד קם כשאני נופל... יש לי עור עבה. אומרים שלציידים יש עור כל כך עבה שהם חסיני ירי, כשאני הורג, אני גם מוריד לגופה את הראש".

גם לאוהדי בית"ר כדאי לקחת בחשבון את אישיותו המיוחדת של השחקן. מצד אחד, השיגעון שלו הפך אותו לשחקן אהוד ומוערך. מצד שני, הוא מושך אש. למשל, לאחר תקופה רעה בריבר, נתקל החלוץ, כשטייל יחד עם אשתו ובתו, באוהדים זועמים שקיללו. הילדה פרצה בבכי וסירבה להירגע. אבראו סיפר בעבר שהוא רגיל לאוהדים בארגנטינה, אך לא מקבל את ההתנהגות שלהם: "בארגנטינה כל משחק הוא כמו גמר גביע. האוהדים חמים ולא בהכרח בצורה טובה. כשאנשים באים למגרש להוציא החוצה את הבעיות שלהם, זה כבר לא קשור למשחק ואני לא מבין את זה. זוהי תופעה שאני לא סובל".

למרות כל ההעברות והבעיות, דבר אחד אי אפשר לקחת מאבראו. הוא מכונת שערים, סקורר שסיפק את הסחורה ברוב הקבוצות הרבות בהן שיחק. על פי נתונים רשמיים, אבראו כבש למעלה מ-260 שערים ב-450 הופעות במהלך הקריירה, ממוצע של יותר משער לשני משחקים. אבראו המתנשא לגובה של 1.93, מצטיין במשחק הראש, שולט בשתי הרגליים ונחשב לגולר מהטובים בדרום אמריקה. גם בנבחרת הוא סיפור הצלחה, עם 22 שערים ב-46 הופעות, כולל במשחקו האחרון במוקדמות המונדיאל.

לא ברור כמה הוא באמת רצה להגיע לישראל. בגיל 32, מדובר בתחנה האירופאית הראשונה שלו מאז הקדנציה הלא מוצלחת בדפור. כשפורסמה לראשונה הידיעה על מועמדותו לבית"ר בארגנטינה, גיחך השחקן והגיב: "יצטרכו לזרוק לי בנק כדי שאעבור". עם הזמן, התגובות התרככו. לפני מספר ימים הוא אמר: "קיבלתי הזדמנות לשחק בליגת האלופות וזה חשוב מאוד עבורי".

נראה כי הכסף הגדול של הצהובים שחורים בהחלט עשה את העבודה עבור אבראו, שעדיין, שוב, לא סגר רשמית. כעת ניתן לראות, אם האופי הבעייתי, חוסר הניסיון האירופאי והמנטרות של הכוכב יפריעו למשוגע האמיתי הראשון שנחת בישראל להצליח, או שהחולצה הצהובה תהפוך לעוד פריט בארכיון הקבוצות שלו. מה שבטוח, עם אל לוקו, לא יהיה משעמם העונה בטדי.